הוא בטח בהנגאובר: מה עובר על ג'וני דפ?
אז מה באמת עומד מאחורי הפדיחות שג'וני דפ עושה בהוליווד - התמכרות לאלכוהול ולתשומת לב, או ניסיון מודע ומתוחכם למשוך את תשומת לב העולם? כתבנו נסע לדבר איתו לרגל צאת סרטו החדש "צ'ארלי מורדכי" וגילה, איך לומר בעדינות, כוכב קצת הזוי
עוד כותרות ב-nrg:
• בשר ודם: תכירו את "איש משפחה" האמיתי
• עכשיו גם שחקן: אלירז שדה בדרך לפסטיבל ברלין
• כישרון הולך לאיבוד: טים ברטון החדש פשוט נוראי
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
"אולי הוא לא יגיע? זו תהיה כותרת!".
"הוא בטח בהנגאובר. בילה כל הלילה כמו רוק סטאר בברלין".
"אני מתערב איתך שהוא בכלל שוכב עכשיו בתוך אמבטיה, עם הבגדים של אתמול, תחת זרם מים קרים".
הספקולציות המשועשעות והמרושעות הללו לא צצו לפתע מהאוויר. בחודשים האחרונים מסתובבות ברחבי הרשת שמועות עיקשות על כך שדפ - שתיין מפורסם, שמרבה לספר על הרפתקאותיו עם שתיינים מיתולוגיים דוגמת עיתונאי הגונזו השרוט עמוקות האנטר ס' תומפסון ז"ל - קצת מתקשה לשלוט בצריכת האלכוהול שלו בעת האחרונה. השמועות הללו קיבלו חיזוק משמעותי בסוף נובמבר, כשדפ עלה לבמה להגיש פרס בטקס ה־Hollywood Awards הנוצץ בעודו שיכור כלוט. הוא מילמל, התבלבל, קילל, התנודד מצד לצד, נאבק עם המיקרופון ועם הטלפרומפטר, וסיים את המופע המביך שלו במילים: "זה פשוט אחד מהלילות האלה, אתם יודעים?". יש מצב שהיו לו לא מעט כאלה לאחרונה.
מאז הערב ההוא שמר דפ על פרופיל נמוך. מנהליו הקפידו להרחיק אותו מטקסים ודאגו לכך שלא יעבור בטעות ליד מיקרופונים פתוחים. אבל גם בשבוע שעבר, כשהתארח בתוכנית הלילה של ג'ימי קימל כדי לקדם את סרטו החדש - מהתלת הפשע הקומית "צ'ארלי מורדכּי" - הוא לא היה במיטבו, בלשון המעטה.
אז כן, יכול להיות שג'וני דפ קצת דופק את הראש יותר מדי לאחרונה. אבל אם הוא באמת אלכוהוליסט חסר תקנה שהפסיק לדפוק חשבון, כמו שטוענות הנשמות הטובות באתרי הרכילות, הרי הוא אלכוהוליסט מתפקד, שעובד קשה מאוד. בשנה האחרונה הספיק לצלם את סרט ההמשך ללהיט הענק "עליסה בארץ הפלאות", שבו הוא מופיע שוב בתפקיד הכובען המטורף; לגלם את המאפיונר השטינקר ווייטי באלג'ר בסרט הגנגסטרים "Black Mass"; לצוץ בתפקיד אורח במיוזיקל אגדות הילדים "אל תוך היער" (בתור הזאב מ"כיפה אדומה"); ולככב ב"צ'ארלי מורדכּי" - הסרט שלכבודו התכנסנו כאן היום, בצילו של שער ברנדנבורג.
בין לבין, הוא גם מצא זמן לעשות תפקיד קטן לצד בתו, לילי רוז בת ה־14, ב"Yoga Hosers" - סרטו דל התקציב של הבמאי קווין סמית' ("מוכרים בלבד"), הקליט אי.פי עם הזמר ראיין אדאמס והופיע כגיטריסט לצד אמנים כמו מרילין מנסון, אליס קופר ומאמפורד אנד סאנס. הספק לא רע, בסך הכל.
בסרט החדש, שמבוסס על סידרת ספרים מאת קיריל בונפיליולי, מגלם דפ בן ה־51 את צ'ארלי מורדכי - אריסטוקרט אנגלי תפרן ומשופם, שמוצא את עצמו במרכזו של מרדף בינלאומי תזזיתי אחר ציור אבוד של גויה, שאמור להוביל לכמות עצומה של זהב נאצי. יחד עם המשרת ושומר הראש הצמוד שלו ג'וק (פול בטאני), מסתובב צ'ארלי ברחבי הגלובוס, עושה פרצופים וחומק משלל דמויות מחויטות שמנסות לשים את ידיהן על הציור - נציגי חוק, אספני אמנות, עבריינים, טרוריסטים וכיוצא באלה.
גווינת' פאלטרו מגלמת את אשתו הקשוחה, יואן מקגרגור מגלם אינספקטור בשירות הביון הבריטי, שחושק באשתו של צ'ארלי, ואוליביה מאן מגלמת את בתו הנימפומנית של מיליארדר אמריקני, שמעוניינת גם היא לשים את ידיה על הזהב הנאצי. זה כל מה שאתם צריכים לדעת, פחות או יותר.
דפ מגיש הופעה מאנית, סלפסטיקית וממזרית, שאי אפשר להגיד עליה שאינה מושקעת. אבל גם אי אפשר להגיד שלא ראינו אותו עושה אותה בעבר, בווריאציה כזו או אחרת. מאז 2003 - השנה שבה "שודדי הקאריביים: קללת הפנינה השחורה" הפך לשובר קופות אימתני והעיף את דפ לפיסגת פירמידת הכוכבים - הוא עושה בעיקר תפקידים מהסוג הזה: דמויות מוזרות ואקסצנטריות שדורשות הרבה איפור והרבה עזרים נלווים. ובלשון אחרת - תפקידים שבתוכם הוא יכול להתחבא.
את שודד הים ג'ק ספארו הוא גילם ארבע פעמים בשמונה השנים האחרונות, והפעם החמישית בדרך; חמש פעמים בעשור האחרון גם שיתף פעולה עם חברו הטוב טים ברטון - ואף אחד משיתופי הפעולה האלה לא הניב סרט שמתרחש בעולם האמיתי. תמיד יש שם מוזרות, ותמיד יש שם הסתמכות מוגזמת על סטייל ועל מראה חיצוני - החל מ"צ'ארלי בממלכת השוקולד" (2005), שם ביסס את הופעתו כווילי וונקה על מייקל ג'קסון, המשך ב"סוויני טוד" (2007), שם עטה על עצמו שכבה עבה של פודרה וטיפח רעמה מרשימה, וכלה ב"צללים אפלים" (2012), שם גילם ערפד שמוצא את עצמו תקוע בסבנטיז.
במותחן המדע הבדיוני "התעלות", מהשנה שעברה, דפ בילה את רוב הזמן בלהיות תקוע בתוך מחשב, והופיע על המסך בעיקר כדמות מפוקסלת. בהופעת האורח שלו ב"ג'אמפ סטריט 21" (2012) - הקומדיה המצליחה שהתבססה על סידרת הטלוויזיה שבה כיכב ארבע שנים בתחילת הקריירה - לא היה אפשר לזהות אותו בכלל (זו בעצם היתה הבדיחה). ואיך אפשר לשכוח את תפקידו כטונטו האינדיאני, הסייד־קיק של הפרש הבודד, שמסתובב עם בנדנה ענקית וציפור מתה על הראש.
אחרי המתנה של קצת יותר משעה, נציג ההפקה יכול סוף סוף לנשום לרווחה. ג'וני דפ הגיע. זאת אומרת, הוא כאן, בבניין, וממש בעוד רגע ייכנס לחדר כדי לכבד אותנו בנוכחותו. אבל לפני כן, חשוב לו לבקש מאיתנו העיתונאים להקפיד ולשאול את הכוכב רק שאלות על הסרט, ולא על "אתם יודעים מה".
האמת היא שאין שום צורך להפנות לדפ שאלות אישיות מביכות: הוא מספק את כל התשובות בצורת ההופעה שלו. לבוש בסגנון בוהמייני, עם וסט כהה וצעיף צבעוני גדול. ידיו החשופות מכוסות קעקועים. על פניו מונחים משקפי השמש עם העדשות הכחולות, שבלעדיהן הוא טוען כי אינו רואה דבר. הוא מספק רושם לבבי ונחמד, אך ניכר כי אינו חד. כמו בתוכנית של ג'ימי קימל, דיבורו כבד והוא מרבה למלמל, לגמגם ולתבל את דבריו בהערות לא רלוונטיות (כמו "יש בברלין פנקייקים?"). חלק לא מבוטל מהזמן המשותף שלנו מתבזבז על ניסיונותיו לאתר את חוט המחשבה שחיפש.
"היה כיף. יותר מדי כיף", הוא אומר על חוויית העבודה על הסרט החדש. למה? "אה, בגלל הסמים, כמובן". פאוזה. כולם צוחקים במבוכה. "סתם", הוא מחייך. אני יכול להישבע שאני שומע את נציג ההפקה משחרר אנחת רווחה. "פשוט היתה אווירה מאוד רגועה ונעימה על הסט. ודיוויד קפ, הבמאי, היה במצב רוח טוב כל הזמן. זה תמיד עוזר".
איך בראת את צ'ארלי מורדכי? מאיפה דמותו הגיעה?
"תהליך ההמצאה של צ'ארלי מורדכי הזכיר לי את התהליך שעברתי כשגילמתי את הבמאי אד ווד עבור טים ברטון. זה היה בדיוק אחרי שעשיתי את 'מה עובר על גילברט', שהיה סרט די כבד, וכשניגשתי לגלם את אד ווד פשוט הרגשתי כאילו יורים אותי מתותח. זה שיחרר אותי. כך היה גם הפעם. הסרט שעשיתי בדיוק לפני הסרט הזה היה 'התעלות', שהיה הרבה יותר רציני. לא היו בו סמים. כשהגיע הזמן להפוך לצ'ארלי, הדמות פשוט פרצה מתוכי".
אתה נהנה לגלם את הדמויות המטורפות האלה?
"מאוד. אני אוהב לעבוד עם במאים כמו טים ברטון או דיוויד קפ, שסומכים עליך ומרשים לך לבנות דמות כי הם סומכים עליך. הם מודעים לכך שתהליך העבודה עליהן הוא כמו להטיל קובייה. התוצאה יכולה להיות מצחיקה, או שהיא יכולה להיות חרא מוחלט. תמיד יש את האפשרות של כישלון. אבל כל דמות צריכה לבוא מגרגיר של אמת. צריך להיות משהו אמיתי מאחורי העיניים. זה אחד הרכיבים המרכזיים".
זו היתה החלטה מודעת מבחינתך לסגת לסרטים פחות ריאליסטיים ולדמויות יותר גדולות מהחיים?
"אני חושב שצריך לערבב ולגוון כמה שיותר, שכשכולם מצפים ממך לפנות ימינה, נחמד להיות מסוגל לקחת פנייה חדה שמאלה, ולעשות פתאום פניית פרסה. אתם מבינים מה אני אומר? אתה רוצה להפתיע. אם אתה לא עושה משהו מפתיע, זה כאילו אתה פשוט 'שם', כאילו אתה פשוט 'ישנו'. וזה לא הגיוני עבורי. ברגע שאתה כבר לא יכול להפתיע אנשים, אתה מת".
זה בטח הופך לאתגר כשאתה מגלם אותה דמות כמה פעמים. איך אפשר להפתיע?
"אממממ... איך אפשר להפתיע.... משקיעים בזה הרבה מחשבה... אתה פשוט... הדרך שבה קפטן ג'ק נכנס לסרט בכל פעם... קשה לחשוב על דרך חדשה... אפשר פשוט להתחיל את הסרט עם קלוז־אפ עליו, אני מניח... בכל מה שקשור לקפטן ג'ק... אה... אני די בטוח שהוא אף פעם לא יהיה בלתי מפתיע. אני מרגיש שיש בו עוד. עוד לא סיימתי לחקור אותו. גם את מורדכי, דרך אגב. אם ייתנו לי הזדמנות, אגלם אותו שוב בתוך רגע. אפילו אם זה יהיה לטלוויזיה. אני רוצה להיות לא אחראי ולקבל על זה משכורת. אני רוצה לעשות שטויות ושישלמו לי על זה. למה לא?".
מה אתה עושה עם הדמויות אחרי שאתה מסיים איתן?
"הו, כולן נשארות בתוכי. זה לא יכול להיות דבר טוב. זה קצת מטורף, אם חושבים על זה. קצת סכיזופרני".
יש לך תוכניות לחזור לדרמה ולגלם מישהו אמיתי, לשם שינוי?
"כן, בטח. לא מזמן סיימתי לצלם את 'Black Mass', שם אני מגלם גנגסטר מבוסטון. איש מעניין. הוא היה ברשימת המבוקשים של ה־FBI במשך 16 שנה. סיימתי לצלם את זה לפני... (עוצר). אני לא מצליח להיזכר כמה סרטים עשיתי השבוע...".
דרך ארוכה ומפותלת עשה דפ מעיר הולדתו בקנטקי עד שהפך לאחד מכוכבי הקולנוע הגדולים בעולם. הוא עזב את הבית בגיל 17 עם חלום להפוך לגיטריסט בלהקה מצליחה, אך לאחר שהתגלגל לעולם המשחק והפך לאליל נוער בזכות תפקידו כשוטר סמוי ב"ג'אמפ סטריט 21", החליט לא להתמסחר. "זה נראה לי משעמם להיות השחקן הזה, שמתרוצץ עם אקדח", אמר בזמנו.
במקום זאת, הוא בילה את שנות התשעים עם במאים אוף־הוליוודיים בעלי חזון דוגמת ג'ון ווטרס ("נער שוליים"), אמיר קוסטריצה ("חלום אריזונה"), ג'ים ג'רמוש ("איש מת"), טרי גיליאם ("פחד ותיעוב בלאס וגאס") ורומן פולנסקי ("השער התשיעי"), ופיתח את השותפות המשגשגת עם טים ברטון ("המספריים של אדוארד", "אד ווד"). פה ושם אמנם ניסה לשחק את המשחק ולככב בסרט סטנדרטי יותר (דוגמת "90 דקות לרצח" או "דוני בראסקו", שבו הגיש הופעה מצוינת לצד אל פאצ'ינו, אבל רוב סרטיו לא היו שוברי קופות.
בד בבד, דפ שמר על הסטטוס שלו אצל הבנות (ואצל האימהות שלהן) בזכות דרמות רומנטיות שבהן "בני וג'ון", "מה עובר על גילברט", "דון חואן דה מרקו" (שאיפשר לו לככב לצד אלילו וחברו הטוב מרלון ברנדו) וכמובן, "שוקולד". בכל העת, מערכות היחסים המתוקשרות והסוערות שלו עם נערות זוהר דוגמת וינונה ריידר וקייט מוס דאגו לכך שפרצופו הכה־יפה הופיע דרך קבע בצהובונים.
הכל השתנה אחרי "שודדי הקאריביים: קללת הפנינה השחורה", שהפך ללהיט בינלאומי. דפ נוהג לספר שאולפני דיסני לא ממש רצו אותו בתפקיד קפטן ג'ק, ואף ניסו לפטרו. "הם טענו שאני הורס את הסרט, והיו מודאגים מהנטיות המיניות האפשריות של הדמות", אמר בראיונות ספק בצחוק, ספק ברצינות. כך או כך, לאחר שנים שבהן סירב להתמסר לפיתויי המיינסטרים, הפך דפ באחת לסופר־סטאר, ואפילו קיבל מועמדות ראשונה לאוסקר. מאז היה מועמד עוד פעמיים, אך מעולם לא זכה.
הזוגיות היציבה שטיפח בינתיים עם הדוגמנית־זמרת הצרפתייה ונסה פאראדי, שהניבה שני ילדים משותפים - לילי רוז וג'ק בן ה־11 - סיפקה לחייו משמעות חדשה. הוא פסק להחריב חדרי מלון והפך לאיש משפחה. ואם להאמין למדורי הרכילות ולראיון שהעניק לאופרה ווינפרי, הוא היה מאושר כפי שלא היה מימיו.
אלא שהשנים האחרונות לא היו מוצלחות במיוחד עבור דפ. למרות שהוא אחד השחקנים היחידים על כדור הארץ שיכולים להתפאר בכך שהופיעו בשלושה סרטים שגרפו יותר ממיליארד דולר ("אליס בארץ הפלאות", "שודדי הקאריביים 2" ו"שודדי הקאריביים 4"), ולמרות שההכנסות האסטרונומיות שלו מיקמו אותו בצמרת רשימת המרוויחים הגדולים של הוליווד במשך כמה שנים ברציפות - שורה של כישלונות צורבים סדקו את השריון שלו.
"התייר", שבו הופיע דפ לצד אנג'לינה ג'ולי, היה פלופ גדול; "יומן הרום", שבו גילם בשנית את האנטר ס' תומפסון, נעלם בלי להותיר כל זכר; "צללים אפלים" התקשה להחזיר את ההשקעה הגדולה; "הפרש הבודד" נכנס לפנתיאון לאחר שגרם לדיסני להפסדים של קרוב ל־200 מיליון דולר; ובואו נתעלם מ"התעלות" - שנבחר בידי מבקרים רבים כאחד הסרטים הגרועים של שנת 2014. על כל אלה צריך להוסיף את הפרידה הכואבת מפאראדי, שהפכה לסופית בהחלט במהלך 2012.
"כל הזמן מצפים ממך לשחזר את הצלחות העבר שלך", התלונן דפ בראיון למגזין "Details" לפני חודשיים. "כולם רוצים הצלחה בסדר הגודל של 'שודדי הקאריביים'. זה אדיר כשזה קורה, זה מדהים. אבל אלוהים, כשזו המטרה היחידה שלך... לדעתי זה מכוער".
ההווה של דפ אולי קצת מגומגם וחסר שיווי משקל, אבל אל תדאגו לעתיד שלו. בחודש הבא הוא מתחיל לצלם את הפרק החמישי בסידרת "שודדי הקאריביים", ובשנה הבאה ייצא למסכים "אליס בארץ הפלאות 2". שניהם צפויים להרוויח כמיליארד דולר כל אחד.
כדי לא להשתעמם, הוא עובד גם על סרט תיעודי שעוסק בקית' ריצ'רדס, הגיטריסט האגדי של הרולינג סטונס (והאיש שסיפק את ההשראה ליצירת קפטן ג'ק), ויש סיכוי סביר שבמהלך 2015 הוא יעמוד מתחת לחופה עם ארוסתו בת ה־27, השחקנית הג'ינג'ית המהממת אמבר הרד. אתם יכולים להיות בטוחים שגם לנגן על גיטרה הוא ימצא זמן.
"מוסיקה היא עדיין האהבה הראשונה שלי. עבורי, יש משהו טהור בעשיית מוסיקה. אני לא יודע אם זה היה ככה גם אם הייתי עושה את זה כדי להתפרנס, אבל יש לי לוקסוס שאני יכול לשלב בין הדברים. אנשים בעלי נטיות מוסיקליות שזכו להצלחה גדולה בתחום אחר נוטים להקים להקה ולרכוב על הפרסום שלהם כדי להתקדם ולמשוך קהל. אותי הרעיון הזה תמיד הגעיל. היה לי מזל לנגן בתקליטים של חברים, לכתוב כמה שירים ולהופיע. אבל אני לא הולך להקים את 'הלהקה של ג'וני דפ' או משהו כזה".
למה לא, בעצם?
"כי אני שונא את המחשבה של להגיד 'בואו לראות אותי מנגן, כי אתם מכירים אותי מהסרטים שעשיתי'. זה לא אמור להיות ככה. אתה לא רוצה שהמאזינים יגיעו לשמוע
ומה עם בימוי? ב־1997 ביימת את "דחף אמיץ", שלא התקבל יפה. אתה לא רוצה לנסות שוב?
"לא, אני לא חושב שאעשה את זה שוב. אני לא רוצה לעשות שום דבר שצריך להיות הגיוני, ובבימוי יש יותר מדי מחשבה ומתמטיקה ודיוק. אני לא רוצה את זה יותר. אני רוצה ללכת לעבודה, ליהנות מהיום שלי ולהפסיק לחשוב על זה בשש בערב, כשמסיימים לצלם. במאי לא יכול להרשות לעצמו לעשות את זה. הסרט תמיד צריך להיות בתוך הראש שלו. כל הזמן יש לו קול בראש שאומר דברים כמו 'צריך לשכתב את הסצנה הזאת'. אני לא יכול לעשות את זה שוב".
נותרה איזו דמות שהיית רוצה מאוד לגלם?
"מממ... לא יודע. האמת היא שאני לא רוצה לעשות שום דבר מלבד מה שאני חייב לעשות. אני כל כך חסר אחריות... אולי אשחק את עצמי? יותר טוב: אולי אשחק את עצמי ואעשה את זה ממש רע ובצורה ממש לא משכנעת? זה יכול להיות נחמד. זה מה שאני רוצה לעשות".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם