"הגולדברגים": שנות השמונים עדיין לא מתו

היא לא פורצת דרך ולא טרנדית במיוחד, אבל מספיק מוצלחת בשביל להתחדש בעונה שנייה ומספיק מצחיקה בשביל להעביר 20 דקות בנעימים. בשביל סיטקום שמתרחש בשנות השמונים הנוראיות, "הגולדברגים" עולה על כל הציפיות

איתמר רייצס | 25/1/2015 8:00 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
ערב הסיטקומים של יום ראשון, ש-YES העלתה אשתקד בקול תרועה לא רמה, כלל שלוש סדרות.

עוד כותרות ב-nrg:
לזכר שלושת הנערים: שיר וראיון עם דוד ד'אור
הוא בטח בהנגאובר: מה עובר על ג'וני דפ?
שלום עושים באהבה: ז'אק כהן פותח שולחן
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

"מייקל" של מייקל ג'יי פוקס הייתה קטסטרופה מהשנייה הראשונה, ביישה את נעוריו של השחקן האהוב ולא שרדה אפילו עונה אחת. "המטורפים" התחילה ככה-ככה והשתפרה מאוד ככל שחלף הזמן, אבל גם היא לא חודשה לעונה שנייה, ונותרה בעיקר כאנדרטה עצובה לרובין ויליאמס, שמעוררת מחשבות נוגות של "מה היה אילו". ואילו האחות השלישית, "הגולדברגים" הייתה חמודה מהרגע הראשון, המשיכה להיות חמודה גם בהמשך, והיא היחידה מבין השלוש שכן האריכה ימים. ולראיה: העונה השנייה עלתה אמש ברצועת הצחוקים הנכבדת של שבת. נראה שיש לנו מנצחת.
 
צילום: באדיבות יס
''הגולדברגים'' צילום: באדיבות יס

בפנסילבניה של שנות השמונים חיים בני הזוג מורי ובוורלי גולדברג, עם שלושת ילדיהם: אריקה, בת טיפש עשרה טיפוסית והדמות השולית ביותר בסדרה. בארי הטמבל, שהפער בין כישוריו הספורטיביים/ אמנותיים/ חברתיים לבין האופן שבו הוא תופס אותם, מדהים כל פעם מחדש, ואדם הקטן.

אדם, שדמותו מבוססת על יוצר הסדרה, אדם פ. גולדברג, הוא חנון חביב שמתעד את המציאות דרך מצלמת הווידאו הביתית שלו. בפרק הבכורה של העונה השנייה, קלטת האוסף שהוא מכין לאהובת נעוריו מתגלגלת בטעות לידי אמו, שמוקסמת מהמחווה של בנה הצעיר ומאמצת אותה אל לבה. המפגש הכואב עם המשולש גבר-אישה-חותנת מגיע מוקדם מהצפוי, וזה עוד כלום לעומת אחיו, בארי (הטמבל), שמשיג תעודת זהות מזויפת אבל מיד עושה את כל הטעויות האפשריות. אבל לא נורא, זה סיטקום, פתרון צפוי להגיע תוך 20 דקות גג.

 
קטעים נוספים

אם לשפוט לפי הטלוויזיה של השנה האחרונה, שנות ה-80 עדיין לא מתו: לא בטירת הכרמל של האחים אסייג, ולא בסדרות כמו "האמריקאים" או "קוד שרוף". גם
"הגולדברגים" שואבת את עיקר כוחה משחזור של העשור המופלא והנוראי ההוא, מסרטי הפולחן שמטלטלים את גיבור הסדרה, ועד לאסונות האופנתיים והכריות בכתפיים. השחקנים הצעירים הם על הכיפאק, בייחוד בארי (הטמבל), והשחקנים המבוגרים הם בינגו מבחינת הליהוק: ג'ף גרלין העגלגל מ"תרגיע" בתפקיד האב, שיש לו מינימום רצון לבזבז את זמנו על ילדיו האהבלים, ג'ורג' סיגל הוותיק בתפקיד הסבא הדון ז'ואן, ובעיקר ונדי מקלנדון-קוביי המעולה ("מסיבת רווקות") בתפקיד בוורלי, האמ-אמא של האמהות הפולניות, שמחבקת את ילדיה כל-כך חזק מרוב אהבה, עד שבסוף שומעים "קנאק".

"הגולדברגים" היא ממש לא סדרה פורצת דרך, היא לא סדרה טרנדית מי יודע מה, אבל היא נורא-נורא חמודה ומצליחה להצחיק בתדירות גבוהה, ואפשר בהחלט להעביר איתה 20 דקות בנעימים. מה שכן, אני לא מצליח לזכור אפילו רגע אחד של יהדות אצל המשפחה הזאת. למה אין נרות חנוכה? איפה הבר מצווה של אדם? איזו מין סדרה זו על יהודים בשנות השמונים, אם אין שום אזכור לאלי אוחנה או לקרב של עפרה וירדנה? הכול צריך להסביר לכם?
צילום: באדיבות יס
שנות השמונים - הגרסה המצחיקה. ''הגולדברגים'' צילום: באדיבות יס
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
שתף

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

המומלצים

מרחבי הרשת

פייסבוק