ברגשות מעורבים: האימפריה מכה שנית
העונה השנייה של "זגורי אימפריה" הגיעה סוף סוף, אבל מי שציפה לווליום הרגשי הגבוה של העונה הקודמת, צריך עוד קצת סבלנות. בינתיים הסדרה נתנה למתגעגעים משהו להתאכזב ממנו, לאנשי השד העדתי משהו להתעצבן ממנו, ולעצמה לפרגן בהמון אמונה
עוד כותרות ב-nrg:
• איך נשמע השילוב בין בוב דילן לסינטרה?
• חמישים גוונים: צפו בתשדירים שנפסלו
• שיא: ציור נמכר תמורת 300 מיליון דולר
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
אבל מעניין לחשוב לרגע מה היה קורה אם מיכאל כן היה בא. הילדה הייתה פותחת לו את הדלת נרגשת, וכל ההכנות היו משתלמות: הבובות כבר ישנות, השמלה יפה, הסינר רקום. אבל מה הם יעשו בזמן שלהם יחד? ישחקו בכדורגל או בברביות? איזה סיכוי יש למיכאל לעמוד בציפיות שלה? ברור שהוא לא בא.
כמה שחיכו למאור זגורי ולעונה השנייה של "משפחת זגורי". היה מי שחיכה לו, כמוני, כי העונה הראשונה של הזגורים הייתה כל כך מרעננת, מלאת חיים, מצחיקה, חכמה ועשויה היטב, שהיה צורך ורצון בעוד מזה. ויש מי שחיכה למאור זגורי מעבר לפינה. חיכה לראות איך הוא נופל, איך הוא מוסיף בולי עץ למדורת הסטריאוטיפ הבאר–שבעי והמזרחי, ומקים עליו קול מהומה.
מיכאל לא בא. מאור זגורי החליט לבוא ולהתמודד עם הציפיות משני הכיוונים. הוא לא פחד לתת למתגעגעים משהו להתאכזב ממנו, לאנשי השד העדתי הוא נתן משהו
העונה הראשונה הסתיימה כשכל הזגורים אומללים, כל אחד בדרכו שלו: אביאל נזרק מהצבא, והקצין הערכי הפך להיות שקרן מוקע. אבישג בהריון, ובבר האבא יודע את זה. שוג נבעטת ברגע מתפקיד הבת האהובה לתפקיד המאכזבת שעושה לאבא בושות והתקף לב. אביתר בכלא, מירי מאוהבת בערבי. בפרקים האחרונים של הסדרה, העוצמות הרגשיות, התפתחות העלילה והאירועים הפכו להיות קדחתניים וסוערים.
כל מה שעלה על המסך היה עם כיסוי. הרגשות מנומקים, העלילה מוצדקת. כדי להגיע למקום הזה היה צורך בתסריט מדויק שייקח את הצופים לשם. למרות שהצופים המכורים יודעים בדיוק מה קרה ומחכים לדעת מה יקרה, אין שום דרך בעולם שהעונה השנייה תפתח באותו הווליום הרגשי והעלילתי. הכול צריך להיבנות שוב. מי שחיפש את הריגוש והכיף של סוף העונה הראשונה התאכזב.
מאור זגורי התחיל את העונה השנייה ביום השואה. אם אין אפשרות לקפוץ ישר למקום שבו האהבה, השנאה והתסכול חזקים והצופים מעורבים, הוא ייכנס ליום שהוא עצמו טעון רגשית ויראה אותו כמו שאף אחד לא הראה אותו אף פעם. הזגורים לא מכבדים ולא מתחברים ליום השואה. אף אחד לא זוכר את המעברות, אז למה שהם יזכרו את הצרות של הווזווזים. הפרק הזה הוא חומר נפץ למי שמחפש אותו. משתי רוחות השמים אפשר לכעוס על מאור זגורי. מצדו הוא שם בפרק את אביאל שגדל במוסדות אשכנזיים עם טקסטים קלישאיים על קדושת היום, ומולו בבר עם קלישאות מזרחיות על הקיפוח. אף אחד לא באמת משכנע, לא אחד את השני ולא את הצופה, אבל המכלול מעורר חוסר מנוחה וגם מחשבה.
הפרק הראשון והמדובר של העונה השנייה לא היה מהפרקים הכי טובים של זגורי אימפריה. בעצם לא קרה בו כלום. כל הרעש הגדול, הקללות (יש הרבה יותר מדי מהן) היו בלי כיסוי, ועדיין היו בו תועפות של חן והוא השאיר לא מעט נקודות למחשבה וחשק לכל מה שעוד יבוא. טוב שחזרת, זגורי. היה שווה לחכות.
"זגורי אימפריה", א'-ג', 20:00, הוט 3
הביקורת המלאה פורסמה במגזין מוצש
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם