אכזבה? "סמוך על סול" מחווירה לעומת המקור

שבועות טרם הצפייה בפרק הפתיחה של "בטר קול סול" תהו המעריצים האם יש חדש תחת שמש אלבקורקי. כעת ניתן לומר כי רף האיכות הגבוה נותר אמנם בעינו, אבל המורכבות של "שובר שורות" כנראה לא תשוחזר

ג'וני דוב | 11/2/2015 11:19

שנה וחצי עברה מאז נפרדנו מוולטר וויט, האיש, הקריסטל הכחול והאגדה, בפרק הסיום של "שובר שורות", סדרת הדרמה המדוברת של השנים האחרונות, ועוד לפני שהספקנו להתגעגע הנה אנו כבר זוכים להצצה נוספת אל תוך אותה תפאורה פרברית-מדברית של ניו-מקסיקו, שבה הגנגסטרים אורבים בכל פינה והמוסר הוא עניין של מה בכך.

עוד כותרות ב-nrg:
• איך נשמע השילוב בין בוב דילן לסינטרה?
• חמישים גוונים: צפו בתשדירים שנפסלו
• שיא: ציור נמכר תמורת 300 מיליון דולר
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

ברוכים הבאים ל"סמוך על סול", סדרת הבת המצופה של "שובר שורות" שתעלה הערב בפרק פתיחה כפול ועוקבת אחר סול גודמן, עורך הדין שליווה את מר וויט. האם יש חדש תחת שמש אלבקורקי, או שמא מדובר רק בנסיון לרכב על ההצלחה של סדרת האם?

''סמוך על סול'' יח''צ

"סמוך על סול" מתרחשת בתחילת המילניום, כשסול גודמן עוד ענה לשם ג'יימס מקגיל, עו"ד חסר בטחון שמתקשה לגמור את החודש. משרדו מסתתר מאחורי סלון מניקור ויאטנמי, הוא משמש כעורך דין ציבורי שמגן על הפושעים בלית ברירה, ובמקביל הוא נאלץ לממן את שגעונותיו של אחיו הגדול, צ'אק, שסובל ממחלה נפשית שקשורה בקרינה אלקטרומגנטית. מי שלימים יהפוך להיות סול גודמן, עורך הדין החלקלק ששמו מופיע על כרזות בתחנות האוטובוס ברחבי העיר, הוא בינתיים הלוזר המושלם.

הלוזר המושלם הזה, אותו מגלם בוב אודנקירק בכריזמטיות ובשנינות, הוא דמות משעשעת לצפייה, אך על פי פרקי הפתיחה מסתמן כי הוא אינו מצליח להחזיק את המורכבות

שנדרשת לדמות ראשית בסדרת טלוויזיה, ובטח שלא את המורכבות שכבר למדנו כי וינס גיליגן, מי שיצר את הסדרה הזו וגם את הסדרה האם, יכול ליצור. גיליגן עומד בפני מכשול, שכן גורלו של סול כבר נקבע, ולכן השנים שהובילו אותו לתוך אותו מקום ידוע מראש צריכות לספק נקודת מבט חדשה ומרעננת, אך סיפורו של סול נטול עוצמה דרמטית. בסיומו של פרק הפתיחה, שאורכו שעה וחצי, נותר ג'יימס מקגיל אותו אדם שהיה בתחילת הפרק, ואדם שאינו שונה במיוחד מסול גודמן עצמו. התהליכים הדרמטיים שעובר ג'יימס הם מינימליים ולא מאתגרים, וכמובן שאינם משתווים למורשת שהותיר אחריו וולטר וויט.

כל נסיון להפריד את סדרת הבת מהסדרה המקורית, מתברר להיות חסר תועלת. רוחו של מר וויט רודפת את הסדרה החדשה ומעידה כי היא אינה מגיעה עם בשורה חשובה. מעבר לקריצות הברורות למעריצים האדוקים (בדמותם של מייק וטוקו ששבים מן המתים), גיליגן שב לגולל סיפור דומה מאוד לזה שסיפר כבר ב"שובר שורות" - שוב אדם חסר אונים בעל קשיים כלכליים שמסתבך מעל הראש במטרה להשיג כסף, תוך כדי שהוא עוסק באותם הנושאים בדיוק - הצביעות הכל-אמריקאית, תרבות המותגים הריקנית, ושאלות מוסר שעומדות בדרכם של ערכי זהות ומשפחה, בעוד הוא שב ומשתמש באותן תחבולות קולנועיות שהפכו את סדרת האם לקאלט - סצינות שחור-לבן שמתרחשות בסניף של "סינבון", צילום מבעד לחפצים (למשל, אקווריום), וסצנות ארוכות שבהן הדיאלוג מושתק לטובת התמקדות במקלות לחם נשברים. הטריקים האלו הפכו את "שובר שורות" לסדרת מופת, אך קיומם ב"סמוך על סול" הופכים אותה למוצר נלווה מיותר.

"סמוך על סול" תספק את תיאבון המעריצים בתור אתנחתא קומית, שעריכתה והצילום הייחודיים שלה הופכים אותה לסדרת טלוויזיה ברמה גבוהה, כזו שמספקת נקודת מבט קלילה ובעלת הומור שחור - כמו שסול גודמן תמיד אהב - אל עולם הגנגסטרים המוכר. ולמרות זאת, היא עדיין אינה מצליחה להמריא למחוזות עצמאיים, משתמשת באותם הכלים שבהם "שובר שורות" השתמשה, בסיפור טרגי שהוביל את הצופים לקצה הספה, בכדי לספר כעת, ובכן, את אותו הדבר.