לצחוק על חברי כנסת זה תמיד לגיטימי
מתברר שהעונה הראשונה של התוכנית רק חיממה מנועים לדבר האמיתי. תקופת הבחירות תפורה על הפורמט של "המתנחל", ולא רק מפני שהשיגעון של חנוך דאום נוסק לגבהים חדשים של גאונות מול הפוליטיקאים המגוחכים שלנו
עוד כותרות ב-nrg:
• אלין לוי ודון לני גבאי בפסטיבל סן רמו
• מה מומחי סאדו-מאזו חשבו על "חמישים גוונים"?
• מהפכה ברגשות מעורבים: שי צברי מאכזב ומצוין
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
אז יודעים מה, עזבו. למי בכלל יש כוח להתנשאות האינטלקטואלית שלכם ולכו להתפנק מול חוצה ישראל עם קובי מידן. אנחנו נמשיך להשתפך לנו בכיף על אחת התוכניות המצחיקות, הגאוניות והמוצדקות שמשודרות כרגע על המסך הקטן.
שיגעון גאוני. ''המתנחל''
צילום: עופר דורי
בטרם נתחיל, נפצח בגילוי נאות: חנוך דאום הוא חבר. גילוי נאות נוסף: החתומה מעלה לא עושה הנחות לחברים, אפילו אם הם חברים של ביבי.
לכן גם אין לי בעיה להודות שבעונה הראשונה שלו פחות נהניתי. בכל זאת, קצת קשה לצחוק מתוכנית סאטירית כאשר הבדיחה היא על חשבון אנשים חלשים כמו פליקס חלפון או אבי ביטר. עונת הבחירות, לעומת זאת, יושבת יופי על הפורמט והיא הרבה יותר מוצלחת וקלה לעיכול: היא עוסקת בפוליטיקאים, ולצחוק על חברי כנסת זה תמיד לגיטימי. מה גם שדאום אינו מתחבא מאחורי מסכה של אובייקטיביות כמו הרבה סאטיריקנים אחרים, אלא מניח את הקלפים על השולחן ומכריז: אני ימני, עמדותיי מוכרות לכם, ועכשיו בואו נשתגע.
כשהוא חמוש בחליפה בצבע חרדל ("הלכתי על משהו סולידי") מתדפק דאום על דלתה של מנהיגת מרצ זהבה גלאון, במטרה לעשות לה טיפול קואוצ'ינג שיכפיל לה את כמות המנדטים. כבר בכניסה הוא נושק ללחיה ושואל: "אצל הפלשתינים זה שלוש נשיקות, נכון?". היא צוחקת, ופונה לערוך לו סיור בבית. דומה שהיא שבויה לגמרי בקסמו האוונגרדי ולא מריחה את המניפולציה הקרבה ובאה.
בתוך זמן קצר תונח על שולחנה עוגה בצורת ארץ ישראל השלמה. באמצעות סכין מטבח פשוטה ידגים המתנחל כיצד תיראה המדינה אם משאלתה של גלאון תתגשם. הוא חותך את הגולן, לועס את יהודה ושומרון, חופר באצבעו מנהרה מעזה לשטח ישראל. גלאון נגעלת עד עמקי נשמתה ומפצירה בו להפסיק עם הזוועה הזו.
זהו רגע טלוויזיוני נדיר. בחמש דקות הצליח דאום להראות את הנאיביות של השמאל, באופן שעשרות פאנליסטים ממושקפים מטעם ארגוני הימין לא הצליחו לעשות. גם הווידוי
בתוכנית השנייה, שנערכה עם אלי ישי, מפיל אותו דאום בדיוק באותו הפח. על השולחן מונחות חיות מפלסטיק, ומה שמתחיל כמשחק תפקידים תמים מתגלה כתקציר גאוני של כל המאורעות המטורללים שעברו בשנים האחרונות על מפלגת ש"ס.
אתם יכולים לקרוא לו משוגע. אתם יכולים גם לאחל לו שיילך לטבול באמבטיה מלאה בציפרלקס. ככה, סחים וסחיות יקרים, נראית טלוויזיה במיטבה. בעידן של פוליטיקלי קורקט ואיומים בתביעות דיבה, דאום מנפץ את "הראוי" ואומר למטופליו בקול את מה שכולם חושבים עליהם בשקט. הוא האיש המשוגע שמייצג את הקול השפוי. הוא הילד הקטן ששואל את סבתא בארוחת הערב מתי היא תמות. הוא סשה ברון–כהן הישראלי, ובעולם מתוקן היו משבצים אותו לפני גב האומה ונותנים להם לרכוב על הרייטינג שלו, לא להפך.
איך הוא עושה להם את זה? תוהה הצופה הממוצע. מדוע הם כל כך מתמסרים לו? התשובה פשוטה כמעט כמו המשלים של דאום. רק מי שניחן בהומור עצמי משובח, רק מי שמסוגל להצהיר ש"אם ביבי לא ראש ממשלה באותו יום הוא כבר 'ביבי–לא–לענות' אצלי", רק מי שלא מהסס לכתוב בעיתון על הטיקים שלו ולהתוודות מעל גלי האתר על חרדותיו ומצוקותיו הנפשיות — יוכל בבוא היום להוציא גם מהפוליטיקאי המחושב ביותר רגעים נדירים של כנות.
"המתנחל", ראשון, 22:00, ערוץ 10
חנוך דאום וזהבה גלאון
צילום: יח''צ
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם