גאים להציג: ההומואים שלא מפחדים מבנט
הסערה שהצית בנט בעקבות התנגדותו לנישואים חד מיניים עומדת בניגוד מוחלט לפריחה של דמויות הלהט"ב בכל תחומי התרבות. לא מתוך התרסה כי אם ממקום של קבלה, מה שפעם היו רק "יוסי וג'אגר", היום רצים למיליון, מעלים הצגות ואפילו משחקים כדורגל
עוד כותרות ב-nrg:
• בר רפאלי מול ג'ניפר לופז: מי מנצחת?
• אישה בלטקס ושוט: ההשפעות של ערן צור
• צפו: מה גרם למירי רגב לבכות?
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
קשה היה להתעלם מהמומה שהתחוללה בעמוד הפייסבוק של נפתלי בנט, יו"ר מפלגת "הבית היהודי", שפרסם פוסט בו הודה לחיילי ישראל ששומרים על המדינה גם בשלג.
חלק מגולשי העמוד, שעוד נוטרים טינה לבנט על התבטאויותיו נגד זכויות הקהילה הלהט"בית, נזכרו בסצינה מסוימת מתוך סרטו של איתן פוקס, "יוסי וג'אגר", והזינו מאות תגובות אל תוך עמוד הפייסבוק של בנט כשהציפו אותו בפריים בודד מתוך הסרט - בו נצפים אוהד קנולר ויהודה לוי, שגילמו בסרט קצינים קרביים אשר מנהלים מערכת יחסים הומוסקסואלית, ברגע אינטימי ביניהם בשלג.
דמויותיהם של יוסי וג'אגר מסרט הקאלט מתחילת שנות ה-2000 היו בין הדמויות הישראליות הראשונות שהציגו שבירה של הסטריאוטיפים ההומואים בישראל המאצ'ואיסטית, אך מאז הייצוג הקווירי בתרבות הישראלית רק הלך וגדל, הגיע עד פתח ביתנו, בטלוויזיה, בקולנוע, בספרות ובתיאטרון, עוד ועוד יצירות מקוריות ומרעננות שמציגות את הקהילה על שלל גווניה בצורה שמעודדת קבלה ושוויון.
להלן כמה מהדוגמאות הישראליות הבולטות בשנה האחרונה שמעלות לתודעה הלאומית את העובדה כי הקהילה הלהט"בית כאן כדי להישאר, ולא כדי להתנצל.
דיבור אוחצ'י בפריים טיים הישראלי, פעמיים בשבוע, מי היה מאמין? הצמד האהוב מהעונה החדשה של הריאלטי נראו בתחילה מרתיעים לישראל הממוצע. אוריאל, רקדן מפורסם בסצינה התל-אביבית, וטום, עורך ומגיש ב-MTV, נחתו במירוץ בנישה סטריאוטיפית, מוחצנים, דרמטיים ופונים אחד לשני בלשון נקבה. אך ראו זה פלא, חיש מהר הפך הזוג לפייבוריט מוחלט ובולט בתוכנית, כשכל המשפחה יושבת בסלון לצפות במעלליהם האבסורדיים והמשעשעים.
"לילי" ו"ליליאן", כפי שהם פונים אחד לשני, מכניסים סלנג הומואי ככל האפשר (לירד, נש, תרימו!) והופכות את מסעם מסביב לעולם לחגיגה עליזה ואמיצה, כשבין משימת אקסטרים אחת לשנייה הם גם עוסקים בתהליך הקבלה העצמית שעברו עד למקום בו הם נמצאים בו היום - פייבוריטים וסנסציה לאומית (כולל חיקוי מתבקש ב"ארץ נהדרת"), שגוררת אחריה מעריצים ומעריצות מכל הגילאים שמחזיקים אצבעות כי הם יהיו הזוג שיקח את המיליון.
אם שובר הקופות הקיצי של השנה היה סרט בורקס ישראלי שמחבר בין כדורגל, סמל הגבריות הישראלית, להומואים - אז כנראה שהכל אפשרי.
סרטו של שי כנות ("אהבה קולומביאנית") עקב אחר עמי שושן (אושרי כהן, "בופור"), כדורגלן-על בקבוצת "בני ירושלים", שנאלץ להכריז קבל עם ועדה כי הוא הומוסקסואל, למרות שהוא לא.
לא מעט ביקורת הוטחה כלפי הסרט על הצורה בה תיאר את הקהילה הגאה, ובכל זאת - הסרט שהפך את אושרי כהן לאייקון קווירי, ועל הדרך הלביש את אלי פיניש ויוסי מרשק בבגדי דראג עם סצנת שיא באירוע הגאווה בירושלים, הוא ללא ספק אחד הסרטים שהפכו את עולם הגייז הכי קרוב ונגיש לקהל הישראלי, שיצא לבתי הקולנוע צמא לקומדיה ישראלית קלילה, וקיבל אותה עם טוויסט.
מאז ומתמיד דרור רפאל, מהצמד "שי ודרור", היה קומיקאי אהוב ששמר על פרופיל נמוך, לכן הייתה זו הפתעה כאשר הודיע על השתתפותו בעונה החדשה של "מחוברים", שעלתה בנובמבר האחרון, כשגולת הכותרת הפרובוקטיבית שלה היא חשיפת המשבר שפקד את רפאל ואת משפחתו כאשר החליט לעזוב הכל לטובת גבר.
רפאל, שבמהלך העונה הסביר את תחושותיו והציג את ההשלכות להחלטתו, הגדיר את עצמו כביסקסואל והציג את טווח המשיכה המינית כמשהו נזיל ולא מוחלט, חושף בפני הצופים - באינטימיות מעוררת הערכה - את הלבטים והפחדים מנקודת מבט של גבר שבגיל 40 מוצא את עצמו בצומת דרכים שכמוה לא נראתה לפני כן בטלוויזיה הישראלית.
הרכב הדראג "פאות קדושות" אמנם מופיע כבר לא מעט שנים, אך הוא נותר כשמועה שעוברת מפה לאוזן, ועד לאחרונה לא זכה לכבוד שהוא ראוי לו. חודש אחר חודש עוברות ארבע מלכות הדראג בין בימות הארץ, נותנות לצופים הנלהבים חוויה אינטנסיבית וכיף טהור בהופעה מוזיקלית אומנותית שכוללת נאמברים מושקעים וקטעי סטנדאפ מצחיקים.
ציונה פטריוט, טלולה בונט, דיווה די וקיארה דופלה מופיעות במועדוני גייז אך גם בתיאטראות מלאים עד אפס מקום וזוכות לביקורות מהללות ומוצדקות. מאז "בנות פסיה" לא היו בישראל כוכבות דראג כה סוחפות שמגיעות כדי לבדר את צופיהם - גברים ונשים, לא משנה מה נטייתם המינית, שרק רוצים ליהנות ממופע בלתי נשכח שבו מוסכמות מיניות הן בגדר המלצה בלבד.
עונת הפתיחה של "להיות איתה", הדרמה הרומנטית מבית היוצר של אסי עזר, אמנם הסתיימה לפני שנה, אך עד היום, בעוד אנחנו מצפים לעונה הבאה, קשה לשכוח את דמותה של מירב, האחות הקטנה לבית משפחת דהרי שנחשפה כלסבית לאורך העונה ויצאה מהארון בפני הוריה השמרנים.
לרגעים אחדים הוריד עזר את הזרקור מסיפור האהבה הקליל בין דוגמנית העל (רותם סלע) לאופה מבת-ים (אביב אלוש), לטובת סיפור התבגרות אינטימי שעקב אחר רגשות האשם, נסיונות ההסתרה והבלבול של תלמידת תיכון צעירה, עד לרגע הקתרזיס המרגש בסיום העונה שכלל חיבוק חם ומקבל, בקו עלילה חשוב שהציג את תהליך היציאה מהארון בגובה העיניים.
אחת ההפתעות המסקרנות בספרות הישראלית הגיעה השנה בדמות הספר של "אין סודות בחברה", רומן מתח בלשי שעוקב אחר עודד חפר, גבר בן 35 שחוקר תעלומת רצח של אשת עסקים, אבל עם טוויסט: הפעם הבלש הוא הומו, ועוד כזה שמדבר לעצמו בלשון נקבה.
חפר, או בכינויו "החופרת", הוא הומוסקסואל מוחצן שהנסיון היחידי שלו בחקירות בלשיות נובע מימיו כתחקירן בערוץ החיים הטובים, כשלאורך הספר הוא משלב בחקירתו לא מעט חרמנות (בין היתר קצין משטרה בארון), סלנג הומואי, ובעיקר שבירת מוסכמות ספרותיות, כשחפר מדבר לעצמו במקביל גם בלשון נקבה וגם בלשון זכר - מופת של נזילות מגדרית חתרנית.
מאז ומתמיד הייתה המשוררת יונה וולך ידועה בזכות פתיחותה המינית והשקפותיה הליברליות, כשחלק גדול משיריה הוקדשו למיניות על שלל גווניה.
דמותה של וולך קמה לתחייה בחודשים האחרונים, עם יציאתו לאקרנים של "יונה", סרטו הביוגרפי של ניר ברגמן ("כנפיים שבורות") שתיאר את עלייתה של וולך לתהילה מתוך האליטה התל-אביבית של שנות ה-60, על רקע עולם פרוץ מינית.
וולך אמנם נודעה בשל מערכות יחסיה הסוערות עם גברים רבים, אך התעסקה פעם אחר פעם עם נושאי זהות ומגדר (ואף נרמז כי הייתה מעורבת בקשרים קרובים עם נשים), כשהסרט עצמו מזכיר לנו את חשיבותה של אחת הדמויות המשמעותיות בעיצוב התפיסה המגדרית בתרבות הישראלית.
עוד יוצא תוכנית הדוקו-ריאלטי "מחוברים" הוא ג'ייסון דנינו הולט שעם הזמן הופך ונהיה אמן ויוצר חושפני, מדויק ושובר מוסכמות. בעונה השנייה של "מחוברים" הוא הכניס את המצלמה עמוק לתוך מערכת היחסים הסוערת שלו ושל בן זוגו דאז, אבל הקרדיט האמיתי מגיע לדנינו הולט בשל המחזה המקורי אשר כתב וביים, שרץ בימים אלה.
"חמוצ" היא יצירת אומנות אינטנסיבית שמאתגרת את חוקי הבמה, משלבת בין מונולוגים ארוכים לקטעי וידאו-ארט. עלילת המחזה עוסקת בנער ליווי מכור לסמים, אותו מגלם דנינו הולט בעצמו, ומהווה רק מסגרת להצצה מהפנטת לרוב אל תוך עולם של סקס, סמים, שחרור מיני ותחושת אשמה, מתפקדת כמניפסט נסיוני שבמרכזו שאלות מוסר שעוסקות בגבול הדק והמסקרן שבין ניצול לאהבה.
רגע לפני שיצר איתן פוקס את "יוסי וג'אגר", הוא יצר את אחת מסדרות הטלוויזיה הישראליות החשובות אי פעם, "פלורנטין", אי שם בסוף שנות ה-90. פוקס עקב אחר
18 שנים לאחר מכן כבר אין ארון שצריך לצאת ממנו, בסדרה של הערוץ הראשון "משפחה טובה" שרק לא מזמן סיימה את עונתה הראשונה. הסדרה, יצירה משותפת של פוקס ואיתי סגל, עקבה אחר ארבעה אחים במשפחה שהוריה עומדים לפני גירושים, כשאיתמר, אחד מהאחים, הוא רקדן מחונן וגיי שמפחד מקשרים רומנטיים.
"משפחה טובה" דילגה על שלבי הבלבול והציגה לנו קשר אוהב וחם בין איתמר להוריו שמקבלים אותו בלי בעיה, ולא התביישה גם לרגש אותנו עם סיפור האהבה של איתמר, כולל כמה נשיקות לוהטות בפריים טיים של הערוץ הראשון, 18 שנה לאחר שפוקס התבקש לצנזר כאלו ב"פלורנטין".
תמונת המראה בין שתי הסדרות הללו בהפרש של כמעט עשרים שנה מציגה, אולי טוב מכל השאר, את השינוי מעורר התקווה שבזכותו הומואים, לסביות, טרנסג'נדרים וביסקסואליים כבר אינם נתפסים בחברה הישראלית כרצף של סטריאוטיפים ומניירות מהלכות ניתן לדיכוי, אלא כבני אדם אמיתיים שאוהבים, מתחרטים, מתבלבלים ומרגישים, שזכאים לשוויון זכויות כמו כל אחד אחר במדינת ישראל- בקיץ, בחורף, בחום וגם בשלג.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם