הזירה הלשונית: לקסיקון בחירות 2015 השלם
גיבוריה: האיש המת החי ביותר, האיש שישמור לנו על הילדים והנסיך העממי החדש. נמעניה: שקופים, מנשקי קמעות ועובדי כפיים חמאסניקים. שפתה: יידיש, מתברר. הזירה הלשונית מסכמת מערכת בחירות הפכפכה וקניבלית
ואלה המילים שעשו את בחירות 2015:אבא מסתכל מלמעלה. מרן, האיש המת החי ביותר בבחירות 2015. ולמי שמאמין, הפעם הוא באמת העדיף את אחד הבנים.
אמרו לי שהוא אינטליגנטי. איילת שקד חושפת את היסוד האשכנזי המובנה בבית היהודי בפרשת אלי אוחנה, והיא עוד חצי עיראקית.
עוד כותרות ב-nrg:
• למי הדמויות של זגורי הצביעו בבחירות?
• מנצחת ברורה: ארץ נהדרת או מצב האומה?
• הפיוז'ן הישראלי-פלסטיני של דויד ברוזה
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
אני כאן בגלל ביבי. הסרטון האומלל שהעלה על ביבי את חמת עובדי הכפיים כי השווה אותם לחמאס. הסרטון ירד, העובדים חזרו למקורות.
בִיביסיטר. חידוש שנטבע בסרטון "מי ישמור את הילדים". הצליח לו.
געוואלד. מילת הבחירות, ואולי מילת השנה. היידיש תמיד שם כשצריכים אותה.
הוא, אנחנו, אני, הם. וביתר פירוט: 'זה הוא או אנחנו' מול 'זה אני או הם'. לא, זה לא שיעור בדקדוק. זה קרב הסיסמאות המבלבל. מורה נבוכים: אני והוא זה ביבי. אנחנו והם זה בוז'י וציפי.
לא מתנצלים. סיסמת הבחירות של נפתלי בנט, מלווה בזקן היפסטר אדמוני. יועציו אולי ימליצו לו להשתמש כמה שפחות ב"ל" שממש לא עושה לא טוב, וראו "בוא לא נתבלבל".
מהפך. הצל"ש או טר"ש של בוז'י, לאחר קריאתו המשולשת. אם היה מהפך היו שוכחים את הטון המצפצף. יצא טר"ש.
ממליך המלכים. כחלון, הנסיך העממי החדש. הקרב האמיתי עוד מצפה לו מול פקידי האוצר, שלא מתכוונים לתת את המדינה לאף פוליטיקאי.
מנשקי הקמעות. יאיר גרבוז מוציא את השד העדתי במקום הלא נכון, ברגע הלא נכון ובטקסט הלא נכון, ומשנה את מהלך המערכה. הוכחה לכך שגם לאנשים חכמים יש רגע של איוולת.
ציפּיבוז'י. רצף הכינויים הלגלגני שהודבק לראשי המחנה הציוני על ידי הליכוד, ובסדר הזה.
קניבליזציה. מונח מתחום הכלכלה שעבר לפוליטיקה. בכלכלה הוא מתייחס למצב שבו חברה גדולה פוגעת באחת מחברות הבת שלה כדי לקדם חברה אחרת. בפוליטיקה מדובר בגושים, והקניבל היה הפעם נתניהו, שבלי בושה אכל לפחות ארבעה מנדטים מהבית היהודי, והוריד את יחד מתחת לאחוז החסימה.
שקופים. הקלף החברתי של דרעי, הפונה אל השכבות החלשות.
שתו את הקולות. התלונה המהדהדת של בנט כלפי נתניהו. הביטוי לקוח מן השפה הצבאית, שבה 'לשתות' פירושו לקחת או לגנוב ("שתו לי את השק"ש"), ומכאן הביטוי הכל ישראלי "אכלו לי שתו לי".
תַכלֶס. היידיש לא נחה, ומילת הסלנג החביבה אומצה על ידי ליברמן. תכלס, איכשהו השאירה אותו בחיים.
מילת הבחירות, מועמדת מובילה למילת השנה, היא "געוואלד". קמפיין הגעוואלד הגדול של נתניהו עשה את שלו, למרות שכפי שרמזה איילה חסון לא רבים מכירים את המילה, שלא לומר משתמשים בה. גם מרץ ערכה קמפיין געוואלד משלה, וגם הוא נשא פירות. שהרי כולנו יהודים, והחרדה מדברת אלינו יותר מכל עניין אחר.
געוואלד היא כמובן מילה ביידיש, מקבילה לקריאה העברית 'הצילו', אבל איכשהו ביידיש זה מצלצל נואש יותר. נראה שהיידיש מתאימה מאוד למילים המבטאות חרדה, מ"אוי וייזמיר" דרך "אוי א ברוך", "אוֹי וֵיי" ועוד. הפירוש המילולי של המילה געוואלד הוא לפי הגדרת מילון היידיש של צאנין 'אלימות, חמה, חמס". מקורה המידי במילה הגרמנית Gewalt שפירושה אלימות. ביידיש הפכה לקריאת מצוקה ומכאן נולד הפועל געוואלדעוועןן, לצרוח. בהיפוך אופייני משמש שם התואר געוואלדיק במשמעות חיובית: דבר מה חזק, גדול ומיוחד. ביטוי בעל אופי דומה בשפת החרדים הוא "מבהיל על הרעיון", שמשמעותו גם כן: חזק ומוצלח.
הצירוף "געוואלד גשריגען", לזעוק געוואלד, זכה לגירסה 'געוואלד געצרוכן' בשירו של מאיר אריאל "שיר הקומבינה": "אין לך גדר שאין לה פרצה, אין לך שועל שאין לו קיר, אין לך זונה שאין לה גנב, ואין לך 'געוואלד געצרוכען' שאין לך את ה'פארפאלן' שלו".
ד"ר רפי קישון, בנו של אפרים קישון, מודיע: "גבירותי ורבותי, אני שמח לבשר לכם שהמצאתי מילה חדשה בעברית, על פי המסורת הקישונית. מדובר בפועל משורש מרובע, גרב"ז. גִרְבֵּז: הרס, חיסל את סיכוייו של מועמד פוליטי לעשות מהפך. למשל: בוז'י הרצוג היה קרוב לעשות מהפך פוליטי, אבל נואם כיכרות אחד גִרְבֵּז אותו".
לאחרונה יצא לאור בהוצאת זמורה ביתן ספר ייחודי, "עדיין אופטימיים", שבו יצרו אמני קומיקס ישראלים מחוות לדודו גבע, במלאת עשר שנים למותו. אומנות הקומיקס בישראל התפתחה מאוד בעשורים האחרונים, וגם כאן היתה השפעתו של גבע מרכזית. הטקסט המלווה היה מרכיב בלתי נפרד של איוריו, שפה ישירה אבל שזורה באירוניה כובשת.
הברווז של גבע היה משל של גבע על עצמו: יצור חסר ישע, היודע שהוא עלול להישלח לשחיטה בכל רגע, אבל נאחז בחיים למרות שאינו יודע אם יש להם משמעות. דמות מרכזית אחרת היא יוסף הפקיד, האיש ללא תכונות שהוא הסך הכל של כולנו. יש קווים משותפים בין גבע לחנוך לוין, אך בעוד לוין מטלטל אותנו, גבע משלח אותנו לעולם חסר המשמעות עם חיוך רחב.
ומה היה דודו גבע חושב על הבחירות האחרונות? דומה שהאיור של תמר ברנשטיין מתוך הספר החדש היה מתאר את תחושותיו באופן מדויק. כל גיבוריו של גבע, וביניהם הקצב הטבעוני, הבלש סהלן, יוסף הפקיד וכמובן הברווז הנשחט מופיעים כאן, וההסברים מיותרים.
"הערבים נוהרים לקלפיות בכמויות", אמר נתניהו והעלה עליו את חמת הבוחרים הערבים, שהמשיכו לנהור. השאלה אם נכון להשתמש במילה 'כמות' למדידת אנשים עולה שוב ושוב, וגם אני זכיתי לנזיפות על הצירוף מהטור הקודם "בכמות קטנה של אנשים". רוני כותבת: "האם נכון להשתמש במילה כמות לגבי בני אדם? האם לא צריך להיות 'מספר קטן של אנשים'? האם 'כמות' אינה מיועדת לחומר, או למשהו שלא ניתן למנות אותו?".
אני מבקש את סליחת הטהרנים למיניהם, אבל לא. אין כל בעיה בשימוש במילה 'כמות' למדידת אנשים, ואין כלל דקדוקי מקובל בעניין. 'כמות', מילה ימי-ביניים שנגזרה ממילת השאלה 'כמה', מתייחסת למדידת כל דבר ועניין, בין אם ניתן לספור אותו ובין אם לא. ואם להיתלות באילנות גדולים, הרי ציטוט מפרשן המקרא והמדקדק רד"ק: "אדונינו הוא מנהיג את כל העולם הנהגה ישרה, כי ... גדול ורב כוח לתבונתו אין מספר, פירושו: לדברים שיש לו תבונה בהם, אין מספר, כי אין נשוא תבונה - מספר, כי תבונה ממין האיכות, ומספר ממין הכמות".
השאלה היא אם כן סגנונית ולא דקדוקית או סמנטית. הבחירה ב'מספר' נשמעת אלגנטית יותר כשמדובר בבני אדם, אבל לפעמים דווקא הבחירה ב'כמות' מתאימה יותר, בעיקר כשאנחנו רוצים להציג קבוצת אנשים כמסה אחת, אם תרצו, עדר ההולך יחד לקלפיות.
אהרון מוריאלי מתייחס למילה 'סטיקאן' שנזכרה בהצגת ספרו של סמי מיכאל "יהלום בלב הישימון": "אכן כך קראו היהודים בעיראק לכוסית הקטנה השקופה הצרה במותניה, שבה שותים את התה, ולא שום משקה אחר. אני משער שמעטים מיהודי עיראק מודעים לעובדה שהשם הוא רוסי, אלא שברוסית הוא מבוטא סטָקָן ctakan, ומרוסיה עבר השם לפרס ושונה קלות לאִסְטְקָן ٱﺴﺘﮑﺍﻦ. מפרסית הדרך קצרה לערבית".
באותו עניין מוסיף מ. קזז, אף הוא יוצא עירק: "למדתי בבי"ס נורהאל, היה לנו מורה לדת שקראו לו חכם יחזקאל (כזכור לנו לא היו רבנים כי אם חכמים). הוא היה מצחיק אבל גס רוח והיו לו נטיות לליטוף ירכיים של תלמידים. כאשר מישהו הפריע, היה קורא "בן החמור שאמא שלו מתחתנת ומכה בתוף, שיבוא אלי". אם לא התייצב בן החמור, הוא התנפל עליו עם המַסְטְרָה והיכה אותו נמרצות. בעניין הדִשדאשה והפיג'מה, מוסיף קזז, יודע דבר עוד מהתקופה הטורקית סיפר לי, כי עם הכיבוש הבריטי בתום מלחמת עולם ראשונה רצו היהודים להיות דומים לבריטים והחלו לחקות אותם. הצעירים החלו ללבוש פיג'מה , הזקנים נשארו עם הדשדאשה".
רבקה מתייחסת למיידלה, שנזכרה בעקבות פרשת אליס מילר וקורס הטיס: "מיידלה ביידיש איננה מילת גנאי. אפשר לדבר בחיבה על ילדונת. מה שהעליב בהערתו של עייזר הייתה העובדה שפנה לאישה בוגרת ובעלת יכולת מלאה בתואר של ילדה קטנה, שאינה מסוגלת מטבע הדברים לטוס". עמליה חקל מסכימה: "מכל רשימת הביטויים המבזים ממין נקבה, 'מיידלה' הוא הרך ביותר, ושימושו לא רק שלילי. הוא בהחלט עשוי להיאמר גם במין חמלה של צער-בעלי חיים".
שולי כותבת: "אהבתי את הטור על הקומץ, ובייחוד את האזכור של 'חופן'. בביקורי הראשון במלטה הופתעתי לגלות את המילה הנפוצה ħafna שפירושה ״מאוד״. עמיתי הסביר לי שמקורה בשורש ħfn שמשמעותו, כפי שכתבת, מה שניתן לחפון בכף היד, ומכאן דווקא 'הרבה' ולא 'מעט'. תודה שולי, השפה המלטזית היא אכן שפה שמית, ולא מעט מילים בה מזכירות מילים עבריות. עוד על המלטֶזית אפשר לקרוא בטור מיוחד משנים עברו.
נתן דרור שואל: מה מקור המילה 'שלייקעס'?
מקור המילה הוא ביידיש, שבה שלייקעס הוא מה שקרוי בעברית כתֵפות. ככל הנראה המילה היא גלגול מגרמנית של Schleife, שלַייפֶה, שפירושה לולאה. יש לזכור שיידיש היא חובבת ידוע של העיצור ק, כמעין תוספת חיבה.
תהלה שואלת: מהיכן הגיעה המילה 'הרפתקה'?
ד"ר תמי גינדין, שליחתנו לשפה הפרסית, משיבה: את המילה הרפתקה (וגם ארפתקה) אפשר לשחזר כפרסית: raftaka/āraftaka/hamraftaka. הצורה raftaka היא בינוני פעול של הפועל ללכת, המשמש בזמנים שונים ובצורות שונות גם במובן של לזרום, להיות אפשרי, להתנהג ולהתרחש. כלומר, הרפתקה הוא מה שקרה, מה ש"נהלך".
טלי תמיר שואלת: מהם שורשי המילה 'חקלאות'?
'חקל' היא מילה ארמית-תלמודית שפירושה שדה, לצד 'חקליתא', וכן 'חקלאה': איש שדה, עובד אדמה. מחדשי הלשון נהגו לקחת מילים ושורשים מן הארמית של לשון חכמים, וליצור מהן מילים חדשות. 'חקל' לא נקלטה כמילה עצמאית, אף כי היא משמשת בשמה של חברת יכין-חקל, אבל 'חקלאות' נגזרה ממנה כתחליף לצירוף "עבודת האדמה", וכמוה 'חקלאי'. מחדש המילה אינו ידוע, אך היא מופיעה ובתפוצה רחבה יחסית בעיתונות העברית החל משנת 1925.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם