רוגל אלפר: כל המשפחות האומללות דומות זו לזו
על פי גיבור ספרו החדש של רוגל אלפר, חיי המשפחה הם זירת אגרוף אכזרית. בישירות מכאיבה, אלפר מגולל את סיפורו של אדם הנע בין כמיהה לאהבה ובין אבדן האמונה ביכולתו לאהוב
אם על פי פתיחת 'אנה קארנינה' לטולסטוי, כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו, אך המשפחות האומללות – אומללות הן כל אחת על פי דרכה, הרי שאליבא דה אלפר, משפחות מאושרות אינן קיימות כלל, והאומללות נוגסת בשיניה החדות באופן דומה בכל המשפחות כולן.עוד כותרות ב-nrg:
• פורטיס משתיק את כל המלעיזים
• האזינו: גרסת הרגאיי ללהיט של שרית חדד
• תיאטרון אלמידאן: נתבע את משרד התרבות
• מלחמת הישרדות: תכירו את השבטים החדשים של הסלבס
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
בספרו 'כבוד המשפחה', מטיל רוגל אלפר ספק בבסיס לקיומו של התא המשפחתי - לדידו, התכנסותם של שני אנשים לכדי זוגיות והקמת משפחה אינה טבעית כלל ומהווה את תחילתם של חיים רצופי סבל. התא המשפחתי כמו לוקה במחלה אוטואימונית, מתמלא במוגלה שמקורה פנימי ותוקף את עצמו, מאכל את כל איבריו.
'כבוד המשפחה' משופע במרדפים אחר דבר מה שידוע מראש כי אינו בר השגה או אפילו קיים, כמו המרדף אחר היונים או מסעות הקניות הארוכים של רעייתו של שלבי, שבסופם היא חושקת דווקא במידה ובצבע שאינם קיימים. כך גם חיי המשפחה האידיליים ששלבי כה נכסף אליהם – היעדרם במציאות, כפי ששלבי רואה אותה, הוא בבחינת עובדה הנתונה מראש.
המשפחה שמציג אלפר רחוקה מאוד מזו שבחזיונותיו של שלבי, זו שמלאה ניחוחות של מטעמים המוגשים אל השולחן בלוויית חיוך מחמם לב, בשעה שאחרים עודם מתבשלים לאיטם בסירים. הוא מתאר מלחמת הישרדות יומיומית, ממושכת ומתישה, זירת אגרוף שמשתתפיה מתחלפים תדיר – פעם אלו האב והאם הניצבים זה מול זו באגרופים שלופים, ממשיים ומטאפוריים כאחד, ופעם אחרת אלו האם והבן או האם והבת. בכל סיבוב מוכרז מנצח, אך מסיבוב לסיבוב, המשתתפים מותשים יותר ויותר והחיות שבהם מתדלדלת. נדמה שלעיתים קל יותר להישאר על רצפת הזירה מאשר לקום לסיבוב נוסף.
דמותו של שלבי מציגה מעגליות שלא ניתן, לתפיסתה, להיחלץ ממנה – משפחה בהכרח מצלקת את נפשו של הילד הגדל בה, ועל כן אף הוא לעולם יצלק את נפשו של ילדו שלו, לכשיקים משפחה. החיים הכפויים יחד מסבים נזק לכל בני המשפחה ומחלצים מתוכם את התכונות היצריות וההרסניות שבהם. האם בני האדם באמת נועדו לחיות יחד? האם דגם המשפחה, על שלל הווריאציות שלו, באמת עובד? האם משמעותה של הורות היא להגן על ילדיך לא רק מפני סכנות ועוולות העולם, כי אם גם מפני ההורה השני ומרסיסי הזוגיות המתנפצת? אלו רק חלק מן השאלות העולות מן הספר, והן טורדות מנוחה.
עוצמתו הגדולה ביותר של 'כבוד המשפחה' טמונה באופן החכם והמדויק בו התוכן והמבנה, המהות והסגנון פועלים יחד בתיאום – שלבי מתבטא במשפטים קצרים, קטועים, עם הרבה מאוד נקודות וסיומים, מעט סימני פיסוק אחרים ועוד פחות מילות קישור. יש בהם חדות, סופיות, נחרצות. זהו מעין סטקאטו ספרותי, שמטרתו לבוא ולהתריס בפני הקוראים – כאלה הם חיי המשפחה, אוסף של מקטעים קצרים המנותקים זה מזה מכל סימן גראפי שיעיד על מערכת היחסים הקיימת ביניהם.
משפטיו של שלבי מאופיינים בחזרה מרובה על אותו מידע בווריאציות שונות, וגם כאן ניתן לזהות הלימה בין הסגנון לתוכן - הדבר מתחבר לעיסוק החוזר ונשנה בשאלה מי דובר אמת ומיהו שקרן מוצלח. לכל אמת יש כמה גרסאות, ורק הצגה של כולן יחד תביא לחשיפת התמונה המלאה.
קריאה פסיכואנליטית של דמותו של שלבי ודאי תפיק תובנות מרתקות, הנסבות סביב מוטיב חרדת הסירוס, החוזר לאורך כל העלילה בכמה אופנים. שלבי סובל מחרדת סירוס בהקשר ההורי – הוא מפחד לגלות אזלת יד אל מול תקיפותיה של רעייתו את שני ילדיו, ובו בזמן מלווה אותו משך תקופה ארוכה פנטזמת סירוס עצמי במובנה הפיזי – הוא מתענג על הרעיון לכרות את איבר מינו. במובן מסוים, שלבי אכן רואה עצמו מסורס, מאחר והוא מתקשה לקיים יחסי מין. הסירוס שנעשה בפועל על ידי אביו ואמו כאחד הוא נפשי ויצירתי – הם מביעים שאט נפש מכתיבתו, הקודרת מדי בעיניהם, אוסרים עליו לפרסם את שירו בכתב עת ואינם מאפשרים לו לבטא את עצמו.
'כבוד המשפחה' הוא מסוג הספרים שאוחזים בחזקה בגרונו של הקורא, החנוק גם כך מכובד משקלן של הסיטואציות המתוארות בו. הוא קודר, לא קל לעיכול, בוטה לפרקים, כן לאורך כל אורכו וגם מלא כאב, משום שעצוב, אמנם, להיות בודד, אך עצוב הרבה יותר לחוש בדידות וריקנות כאשר אתה שוהה בחיקם של האנשים שאמורים להיות הקרובים אליך ביותר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם