ירושלים של זהב ושל תשוקה ושל תיעוב

מסגד אל אקצה כמגן דוד בא להציג את האתגר האמיתי במציאות הירושלמית ומילקי מזהב מבטא חיוך מריר על המחאה. גיא ברילר פעם חרש את הארץ כדי להכיר את הפסיפס האנושי בישראל והיום חי בברלין כדי ליצור מהמקום בו לפני 70 שנה צדו אנשים כמוהו

רותי קדוש | 25/3/2015 13:40
ביום ראשון ההוא שלפני הבחירות, בהפגנת הימין בכיכר רבין, כשנפתלי בנט שלף את הגיטרה וזייף את "ירושלים של זהב", באותה השעה ממש, ב"בית הגפן" בחיפה, השיק האמן גיא ברילר את תערוכת היחיד שלו "ירושלים יקירתי".

עוד כותרות ב-nrg:
המירוץ למיליון: מתי זה יסתיים?
ארז אפרתי ב'עובדה': ראיון מסריח
יהונתן גפן חושף: איך נולד הכבש ה-16?
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

העבודות המוצגות בתערוכה הן פרי יצירה מהשנים 1999-2014, ראשיתן בירושלים וסופן בברלין, העיר שבה הוא מתגורר בשנתיים האחרונות.

בעשרים השנים האחרונות גיא ברילר, מקיים מערכת יחסים טעונה וסוערת עם ירושלים, בה התגורר בעבר. התערוכה שלו נפרשת כיומן מסע הממוען אל מושא תשוקתו, אהבתו ושנאתו – ירושלים.
גיא ברילר
אל אקצה באדום גיא ברילר

לתערוכה שני פרקים והם מוצגים בשתי קומות של בית הגפן: בקומה התחתונה של הגלריה סוקר ברילר 12 שנות תיעוד של עשרות פעולות שיצר בירושלים. חלקן נעשו תוך שיתוף פעולה עם קבוצת אמנים "השבט הקטן שאנחנו", ובהם הדס עפרת, זלי גורביץ, רונן אידלמן ויונתן אמיר, נח פישר (ארה"ב), מרים חאג'י (בחריין), יובל יאירי, רפרם חדד, יענקלה רוטבליט ואחרים.

מדובר ב-16 עבודות וידאו קצרות וארוכות הכוללות למשל את יענקלה רוטבליט שר לירושלים בעמק המצלבה, תיעוד המסע "שישה ימים ביוני - מסע לשחרור ירושלים" במהלכו יצא ברילר עם רונן אידלמן ויונתן אמיר למסע ביום ירושלים, כדי להציג את המציאות לעומת ההיסטוריה.

באחת העבודות המשחזרת את תמונת הניצחון מששת הימים, שאת יצחק רבין, משה דיין ועוזי נרקיס הצועדים קוממיות בשער יפו, מחליפים ברילר וחבריו, מתוך כוונה לבטא את יחסו למצבה האמיתי של העיר המפולגת והמסוכסכת.
 

גיא ברילר
התמונה המשוחזרת גיא ברילר

וידאו אחר מתעד מסע רגלי אליו הזמין ברילר קבוצת אמנים אקטיביסיטם מהארץ ומחו"ל, ויחד הלכו מנווה שלום לירושלים, מסע ששודר בזמן אמת לאתר אינטרנט כמעין תוכנית מציאות אלטרנטיבית.

ירושלים כל כל כך צרובה בו, וברילר מציג בעבודת וידאו את תהליך הקעקוע של כתפיו. בכתף ימין מקועקעת מפת ירושלים ובכתף שמאל קעקע ששה מגיני דוד חבוקים זה בזה.

הקעקוע של גיא ברילר

בעבודת הדפס יצר ברילר וריאציה של ריבוי מסגד אל אקצה המוגדר בתוך מגן דוד. "לא במטרה לפגוע. אני עדין, משתדל לא להיות בוטה", הוא אומר. "ירושלים היא האתגר האמיתי במציאות שלנו, הן במובן התודעתי והן הפוליטי, היא האיום והיא התקווה".

זהו סינדרום ירושלים שלך?

"בפועל יש פער גדול בין התפיסה של ירושלים הדתית המיתולוגית, מקום של קדושה וסמל של אחווה וידידות, קדושה ואהבה לעומת המציאות, כשבעצם ירושלים מציגה מראה הפוכה. הפער הזה נמצא במרכז העבודות שלי. זה הדלק והסקרנות שמוציאים אותי למסעות ולחיפושים. החיפוש הזה עשוי רבדים רבדים. אבל אני נוגע בו דרך האמנות לא מהפן המשיחי".
 

גיא ברילר
מסגד אל אקצה כמגן דוד גיא ברילר

במהלך החיפוש שלו פגש גיא ברילר את "היפה בבנות העיר", מוריאל אשתו (בתו של האמן דדי בן שאול) ואם ארבעת ילדיו.

הוא בכלל נולד בדימונה, גדל בבאר שבע, למד, ויצר בירושלים ועבר מאוחר יותר לכליל בגליל. בין לבין יצא לסדרת מסעות בין הנהר לים כשקרוון קטן משמש לו כסטודיו. "רציתי לצאת מהגטו התודעתי שלי, אז הלכתי לפגוש אנשים: דתיים, חילונים, מתנחלים, פלסטינים, דרומים וצפוניים", הוא מספר.

בהמשך עבר לברלין, העיר בה הוא שוהה עם משפחתו מאז יולי 2013. "המעבר לברלין אינו בריחה או התרחקות, זהו צעד שבא להרחיב את המבט שלי. השואה היא אבן יסוד בישראליות ובתודעה הלאומית שלנו. פיתחתי לי כאן התבוננות דו כיוונית על העיר והסמלים שלה ועל מה שאני עובר בתוכה".

בברלין יצר ברילר את הפרק השני של התערוכה המוצג בקומה העליונה של הגלריה. מדובר בפרויקט אוטופי לו קרא האמן "ג'ירולין" (ירושלים ברלין), מעין שגרירות ירושלמית שנמצאת בברלין ומתקיימת במרחב התודעתי שבין מזרח למערב, בין ההווה לזיכרון היסטורי.

בפרויקט הזה מציג ברילר סדרת הדפסים המתייחסים לסמלי שתי הערים מהעבר, ההווה והעתיד, והם מופיעים תחת הכותרת "כמה עדויות לחייו הקצרים ומותו של J אלטר בג'ירולין". "אלטר J הוא דמות בדויה, המבצעת פעולות ברחובות ברלין ובאתרים בעלי מטען היסטורי לאומי.

גם לפרויקט הזה הצטרפו אליו יוצרים ובהם רפרם חדד, מרים חאג'י, גדי רונן, אליזבת פוגי, מרים חאג'י ואחרים. "הם עזרו לי להרחיב את המבט שלי על השאלה בדבר הקשר בין ירושלים לברלין", הוא מספר. "במשך שבוע חיינו ביחד. נפגשנו בדירה הקטנה שלי בברלין ובעיקר הסתובבנו ברחובות ברלין, מקום קשה וקשוח במיוחד ליהודי. הרי לפני 70 שנה צדו האלה ברחובות אנשים כמוני", הוא אומר.

עם רפרם חדד הכין הוא הכין חומוס בג'ירולין, עם גדי רונן יצא ל'ג'ירולין טור' שארך כמה ימים במהלכו ברילר תיעד אותו מופיע ברחובות העיר, יושב על אנדרטת השואה בברלין ושר שיר חדש.

עם חברתו, אמנית מבחריין ניהל דיאלוג נוקב, כשבמהלכו היה בארץ במהלך מבצע "צוק איתן".

בין המוצגים תמונות של ביסמרק, מייסד גרמניה, של הרייכסטאג אז והיום. וגם "גולדן מילקי".

גיא ברילר
גולדן מילקי גיא ברילר

אתה בין המוחים?

"'הגולדן מילקי' שלי מבטא חיוך מריר על האופן אליו ניתבו את המחאה. היא היתה סופר שטוחה במסריה, בבחינת אני ובלתי עוד. מדהים בעיני שבחרו במילקי והלכו לאכול אותו אצל הגרמנים במחיר נמוך בשקל, ואז עוד לטעון שהתמודדתם עם הבעיה. הלא זה עגל הזהב החדש. אני טוען שהם טעו בגדול.

"אם תשאלי אותי, אומר שלחיות בברלין אינו מיצוי של המציאות. אבל יש שיאמרו שהם מעדיפים את ברלין כי נוח להם כאן, אני אומר שזה באמת לא דבר מדהים בעיני. אם אדם רוצה לעבור לתרבות אחרת, זה סביר ולגיטימי, אבל הטקסט שנלווה לעזיבה לברלין הוא טקסט מולבש. זה ספין שהתקשורת והמערך הפוליטי בארץ בחרו לצבוע אותו בצבע כזה, או להסתכל על הדברים בצורה מסוימת. אילו בדקו היו מגלים שבזמן הזה עברו הרבה יותר ישראלים לניו יורק.

"בתערוכה אני מביא דיאלוגים שיצרתי, והם בעלי מבט אחר ונוגעים בתופעה עמוקה יותר האומרת שקבוצה הולכת וגדלה של צעירים מרשה לעצמה לחלום חלומות אחרים מאלה שמציעה המציאות בארץ".

 

Kleiner Krug - Guy Briller from הרשות העצמית on Vimeo.


וזה שונה מהאופן שבו התחנכנו?

"גדלתי בבית סמי קומוניסטי בשנות ה-70. גדלתי עם תודעה שגם אם המצב קשה ומה שעושים הוא לא בסדר, עדין האופק הוא אחר. חינכו אותנו לחשוב שהמלחמות, הכיבוש, המצב הקשה, זה דבר שיעבור, שעובדים על זה שישתפר. ואילו היום, בתור אב שמגדל ארבעה ילדים, שיחת ה'יהיה בסדר' של ילדותי כבר לא יכולה לעבור הלאה".

למה קראת לתערוכה בשם 'ירושלים יקירתי'?

"בהתחלה חשבתי לקרוא לה 'ירושלים', אבל מאחר ואני מדבר אל ירושלים בנימה אישית בחרתי בכותרת 'ירושלים יקירתי' שיכולה להיות התחלה של מכתב. זה לא דואר מהיר וגם לא דואר אלקטרוני, אלא יותר מכתב בתוך בקבוק שנשלח אל הים ומצפה לתשובה.

"ירושלים מעציבה אותי מאד, היא יושבת לי על הלב. אני מתבונן בה ורואה את הפספוס. ב-137 לספירה בעטו אותנו באלימות ממנה, וכעבור 2000 שנה חזרנו, ותראי מה אנחנו עושים לה וממנה".

אוצרת התערוכה: יעלה חזות
התערוכה תינעל ב-26 במאי

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

המומלצים

פייסבוק