"נתניהו נואם 'אנחנו נדאג' והניצולים מתים"
פגשנו את כלת פרס ישראל השחקנית מרים זוהר בטקס יום השואה של יידישפיל מתרעמת על מדיניות ישראל בנוגע לניצולים. "לתת לאנשים שעברו גיהינום לעבור חורף קר בלי חימום? זו פשוט בושה למדינה. בינתיים הם מבזבזים כספי ציבור וישנים בחמישה כוכבים"
כבכל שנה, אמש נערכה באולם אריסון בתל אביב עצרת יום השואה והגבורה ביידיש של תיאטרון היידישפיל במעמד ראש העיר תל אביב רון חולדאי, סופרים, שחקנים וניצולי השואה. לישראלי הממוצע אין דרך טובה יותר להתחבר לערש התרבות והשפה היהודית ערב המלחמה ולחורבן שלאחריה, מאשר בטקס הזה, בזכות כתוביות התרגום והחומרים הספרותיים הנשכחים. היום התקיימה אותה העצרת בבוקר בירושלים ואחה"צ בפתח תקווה.עוד כותרות ב-nrg:
• כל מה שצריך לדעת על "משחקי הכס"
• לא רק גלידה: דברים שמקבלים בחינם
• אמ"י: תפסיקו את העליהום על וקסמן
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
העצרת נערכה כולה בשפה היידית, לבד משירת התקווה שבסופה, בסימן 70 שנה לסיום המלחמה, בדגש על כאב השחרור והחזרה לחיים, והטקסטים עסקו בתרבות היידית שנחנקה במלחמה, חיפוש הקרובים שלאחריה, החיים במחנות העקורים באירופה, ההתארגנות לעלייה וקשיי הקליטה בארץ של 'שאיירס די פלייטה'.
לאחר דברי הפתיחה של מר חולדאי, הוזמנו לבמה מדליקי ששת נרות הזיכרון לזכר 'זקס מיליון קורבונס' והאלוף במילואים יוסי פלד עלה לשאת מילים על ילדותו כילד נוצרי מוסתר באנטוורפן. פלד העלה על נס את גבורת האימהות היהודיות שמסרו את ילדיהן למשפחות נוצריות כפי שנהגה אמו שלו. על אביו, ינקל מנדלביץ', שאותו מעולם לא פגש, הוא אמר - "עד היום אני מתגעגע לדבר שמעולם לא היה לי". עוד סיפר פלד על רגע מכוננן בקריירה שלו, כשהצטרף למשלחת של רה"מ יצחק רבין ז"ל לביקור רשמי בגרמניה המערבית, ותיאר איך הרגיש כאלוף בצה"ל שחיילים גרמנים חמושים מצדיעים לו בקבלת הפנים בבון.
התכנית האמנותית בבימוי דורי אנגל ויובל רפפורט ובניהול מוסיקלי של מישה בלכרוביץ, כללה שירים, סצנות וקטעים ספרותיים מתוך העולם היידי שהותירו אחריהם הקורבנות והניצולים, וביניהם סיפורים לא מפורסמים על עיירות רחוקות, פרעות שהתרחשו גם לאחר המלחמה כשהניצולים חזרו לבתיהם ועל החיים התרבותיים במחנות העקורים בכל רחבי אירופה, ערב העלייה לארץ (או לאמריקה וקנדה), ולאחר מכן סיפורי המעפילים והניקור הצורב שחשו מכיוונם של הצברים, הניתוק הרגשי בין מי שאינו רוצה לדעת ומי שאינו רוצה לזכור, אך חדור 'איירן וויל' (רצון ברזל) לשקם את חייו בישראל.
למרים זוהר, כלת פרס ישראל לתיאטרון ואחת מהשחקניות הגדולות בישראל, שהוזמנה להדליק נר זיכרון בעצרת היידית לזכר השואה, יש ביקורת קשה בכל הנוגע לרווחת הניצולים בישראל.
"אני חושבת על הדבר הזה שקוראים לו ניצולי שואה. זו פשוט בושה למדינה שלנו, שיש אנשים שמתים, ממש מחכים שימותו, ויש לזה כסף, יש הרבה כסף, אבל יש גם בירוקרטיה - זה אומר שזה עוד לא שחרר וזה אומר שההוא לא שחרר, בינתיים האנשים האלו מתים! לתת לאנשים שעברו גיהינום לעבור חורף קר בלי חימום? שלא יוכלו לחמם את הבית שלהם? שלא יהיה להם מה לאכול, שלא יהיה להם כסף לתרופות? מה חושבים במדינה שלנו? מבזבזים כספים של הציבור על ימין ועל שמאל, מה זה, תגיד לי? אני לא יכולה לקבל את זה, אני לא יכלה לעמוד בזה, אני הייתי רעבה! איך ההנהגה שלנו לא חושבת על זה? כל אחד נוסע לחוץ לארץ עשרים פעמים וכל אחד צריך מלון חמישה כוכבים, לא פחות... מה זה?", אמרה זוהר וביטאה בכאב תחושות של רבים.
"מגיע יום השואה וראש הממשלה נתניהו נואם - 'אנחנו נעשה ואנחנו נדאג'... מתי? אחרי שהם כבר לא יהיו פה? ריבונו של עולם, אלה אנשים מבוגרים, הם מתים בכל יום, ולזה בדיוק הם מחכים, שהם ימותו. אם היו נואמים היום בעניין הזה על הבמה כאן, אני הייתי צורחת מהאולם, אני לא יכולה לשתוק בעניין הזה".
ראינו עכשיו בטקס סצנות מתוך הצגות שהועלו במחנות העקורים באירופה, אחרי השחרור, הסיפור שלך די דומה.
"הסיפור שלי די דומה מבחינה מסוימת, אבל אני התחלתי לשחק במחנה המעפילים בקפריסין, שם בעצם גילו אותי ושם נכנס לי הג'וק הזה שנקרא תיאטרון ומשם אני התפתחתי מבלי לדעת את השפה בכלל, אני הגעתי לארץ ולא ידעתי מילה אחת בעברית".
השואה למעשה קטעה את תרבות היידיש.
"כן, נכון, אבל עכשיו היא נולדה מחדש. נכון שאם אתה תסתכל פה היום על הקהל תראה בעיקר קהל מבוגר, אבל היום כבר לומדים באוניברסיטה יידיש. זו שפה בלתי רגילה, שפה עשירה מאוד, שפה שאתה יכול להתבטא בה בכל המובנים, אין עוד שפות כאלה ואנחנו חוזרים לזה, יש תחייה לשפה הזאת".
חשבת פעם גם לשחק ביידיש?
"אני שחקנית בתיאטרון עברי, אני משחקת בעברית, אבל היידישפיל בקשו ממני ואני באה לעשות הצגה ביידיש עכשיו, את 'מועדון האלמנות העליזות' שתעלה באוקטובר. אני יודעת את השפה ודוברת יידיש, אז זה לא אמור להיות קשה כל כך למרות שמעולם לא שיחקתי ביידיש".
אקו"ם