אתרים מומלצים

אמהות שכולות מתמודדות עם הכאב ביצירה

היוצרות שרה אינסלר ומירה שדות הן גם אמהות שכולות שאיבדו את בניהן. בתערוכת הציורים ועבודות הקרמיקה "אם בורחת מבשורה", מתמודדות השתיים עם השכול באמצעות יצירה סוערת ומלאת רגש

בספרו "אשה בורחת מבשורה" כותב דוד גרוסמן על אורה, אם שבנה החייל יוצא למבצע צבאי ואילו היא בורחת מביתה כדי שלא להתענות בציפייה לבשורה הרעה העומדת בפתח. בדרכה אל הגליל היא עושה את הדבר היחיד שיש ביכולתה לעשות כדי לגונן על בנה מרחוק ולתת לה את הכוח להתמודד עם הבשורה, והוא לדבר על בנה ולהחיות את סיפור חייו מחדש. בתערוכת האמנות 'אם בורחת מבשורה' הבשורה הקשה כבר ניתנה. שרה אינסלר ומירה שדות הן שתי אימהות שכולות, החיות את סיפור חייו של הבן המת בכל רגע.

אם בורחת מבשורה שרה אינסלר

לציון יום הזכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולת האיבה, מוצגת ביד לבנים רחובות, תערוכת ציורים ועבודות קרמיקה של אינסלר, אימו של דני ושדות, אימו של תור. שתיהן יצרו גם לפני שפגש בהן השכול.

עוד כותרות ב-nrg:
• לגליזציה: מהלך אפשרי או פנטזיה?
• עד כמה "פאודה" מציאותית? מסתערבים עונים
• הנוקמים ומקס הזועם: כל הסרטים שישרפו את הקיץ
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

לאחר שנים רבות בהם עסקה באמנות, הציגה בתערוכות יחיד וקבוצתיות רבות בארץ ובחו"ל והייתה תלמידתם של אביגדור סטימצקי, אליהו גת ורפי לביא, הפסיקה שרה לצייר בעקבות נפילתו של בנה דני.

כך גם מיום פטירתו של תור חדלה מירה ליצור בקרמיקה, תחום עיסוקה כמורה לעיצוב קרמי בבצלאל ותחום יצירתה העיקרי, תלמידתם של מרסל ינקו ויוסף הירש. מאותו רגע ואילך עברה מירה לצייר ציורים כואבים וסוערים.

אם בורחת מבשורה מירה שדות

דמות הבן מופיעה בציוריהן בצורה גלויה ונסתרת. אצל שרה שְמו של דני נכתב תחילה על בד הקנבס ורק אז מכוסה בשכבות עזות של צבע שמן, היוצרות דיאלוג בין הצבעים הקרים לצבעים החמים, מסבירה היוצרת. תהליך עבודתה הוא ארוך ותרפויטי ועשוי שכבות על גבי שכבות במשך חודשי עבודה ארוכים.

ציוריה של מירה עוסקים ברובם בשכול עצמו ובהתמודדות של האם עם בשורת האסון. את השראתה ליצירות מוצאת האם בתחומי התיאטרון, השירה והמחול. גם תמונות ילדוּת ישנות וקולו של קריין הקורע את דממת המקלט בבשורה על אם שכולה נוספת, מביאים את היוצרת לבטא את כאבה בשמן ובאקריליק על הבד.

שתיהן יוצרות מתוך כאב וגעגוע למציאות שהייתה ואיננה עוד ומתוך אינטימיות רבה עם הצופה, אשר נחשף בהדרגה לעולמן הפנימי. הסטודיו והציור, כך הן מספרות, הוא מקום מקלטן מפני הכאב, והבד הוא זה שמלווה את התמודדותן עם השכול.

התערוכה מוצגת בבית יד לבנים, רח' הבנים 10 רחובות
אוצרת:רוני אנקורי
נעילת התערוכה: 28.5.15