מנשה קדישמן: ילד מבוגר ומודרניסט צנוע

הצייר והפסל מנשה קדישמן נפטר כשהוא מוקף בבני משפחתו. חברים ספדו לו: "אמן דגול בקנה מידה בינלאומי ואיש עם נשמה גדולה". מומחי אמנות הצהירו על צניעותו ותמימותו: "לו היה נשאר בחו"ל היה זוכה בפרסים בינלאומיים נוספים על אלה שזכה בהם"

מנשה קדישמן בביתו צילום: רועי ארמה

ראש כבש, מנשה קדישמן צילום: art galler e

בפסליו השתמש קדישמן בברזל, בזכוכית ובחומרים נספים ליצירת אמנות סביבתית אפית. בראשית שנות ה-60 הוא פיסל בסגנון מופשט והרבה לעשות שימוש בצורות גיאומטריות חדות. יצירתו מזוהה גם עם נושא העקידה, לידה ומוות.

"הפאזה ביצירה שלו קרתה בשנות השישים, כשהוא עשה את הפיסול הגיאומטרי שעובד כנגד כוח הכבידה, וזה קדם לתקופת 'הכבשים' שלו. הפסל של שלוש הדיסקיות התרוממות' המוצג בכיכר הבימה, ופסלים שלו העשויים מפלטות זכוכית וגופים גיאומטרים שמוצגים במוזיאונים בארץ ובעולם - הפסלים מאותן השנים היה טיפוסיים לתחושה הבוטחת של הישראליות, אימפריה עם שיכרון כוח, שרצתה לנצח את חוקי הטבע", אומרת גינתון.

גינתון מוסיפה ואומרת כי בעקבות מלחמת לבנון הראשונה הוא מרבה ליצור פיסול וציור שהם חלק מנושא העקידה. מול מוזיאון תל אביב יש 3 פסלים – האחד מצוי בין המוזיאון לבית המשפט, שני בחצר המוזיאון והשלישי בחצר דובנוב, עשויים מפלדת קורטן מעבודת האמן.

האוצר ומבקר האמנות ד"ר גדעון עפרת, מתאר את מנשה קדישמן כ"אמן בעל כישרון ויצירתיות בלתי רגילים ברישום ופיסול, שנע בין חידושים אותם הוא מוביל בארץ ובעולם. אני משוכנע שלו היה נשאר בלונדון או בארה"ב היה זוכה בפרסים בינלאומיים נוספים על אלה שזכה בהם", הוא אומר.

"בראשית שנות ה-70 הוא המציא וקידם את הפיסול שלכאורה מהתל בכוח הכבידה. ולא חשש להתנסות בעבודות סביבתית מדהימות כמו היחידות המלבניות צהובות שתלה בסנטרל פארק בניו יורק".

לדברי עפרת, עם גיוסו של בנו, קדישמן הופך את נושא עקדת יצחק והאיל למוטיב מרכזי וחשוב בפיסול הישראלי. הוא חיבר את האישי והלאומי ביצירתו. החל בעקידה והאם השכולה, או הרועה שלקח מואן גוך והרחיב לדמות רחל האם היהודיה. הוא התחבר לסגנון מודרניסטי ביותר והתנסה גם בסגנון עממי וישיר. "קדישמן היה רשם מחונן וזה בא לידי ביטוי גם בתגזירי הפיסול שלו" הוא מדגיש.

בפסטיבל הסרטים בשנת 2005 הוצג הסרט "הכבשה הכחולה" שיצרו דני דותן ודליה מבורך, המתעד את סיפורו של מנשה קדישמן. "מנש'קה היה אדם יחיד ומיוחד. בסרט הוא ביטא את העוצמה שלו בצורה הכי קדישמנית", אומרת מבורך.

העבודה על הסרט ארכה 3 שנים. "בזמן קדישמן. הוא היה אומר, תבואו, נשתה ונאכל משהו ואולי נצלם. אבל בכל פעם שצילמנו התוצאה הייתה זהב טהור", משחזרת מבורך.

"הסרט, כמו בכל הסרטים הדוקומנטריים שאנחנו יוצרים, נוגע בסיפורו של האמן, היצירה שלו והארץ. מנשקה הוביל אותנו לסטודיו שלו, שם הוא היה מוקף באלפי הכבשים המצוירות ואל המחסנים שם נשמרו אלפי פסלים.

"משם הוא הוביל אותנו ל'עולם התת קרקעי והסודי שלו בתל אביב. דעי, שמי שנכנס איתו לעולם הזה לא יצא אותו בן אדם בסיומו', אומרת מבורך.

מנשה קדישמן מתוך הסרט כבשה כחולה

דני דותן נזכר בהתרגשות בסצנה מהסרט בה הגיעו ל'אגם' נסתר בתל אביב, שם קדישמן השליך למים את פסלי הפנים שיצר, כמו ביצירה שלו במוזיאון היהודי בברלין (הפסל בברלין מורכב מאלפי הראשים הקטנים של ילדים רכים, בגדלים שבין 10-30 ס"מ, 'היצחק'לך', בפיו של גרשוני, המציגים את מוטיב העקידה ביצירתו), ואז הוא קפץ למים, שחה ביניהם ואסף אותם".

"נושא העקידה היה מוטיב מאד חזק בעולמו. הוא ראה באיל את השטן שמקריב ילדים למות במלחמות. בסרט, הוא פוגש את ילדיו, בן ומאיה, ליד פסל העקידה שלו בתל אביב. אנחנו ראינו משפחה עם יחסים כה חמים, משפחה חד פעמית", אומר דותן.

מעבר לכישרונו והיותו אמן נחשב ויצירתי, קדישמן היה איש אהוב. ועם היוודע מותו רבים מבטאים את אהבתם, גם על קירות הפייסבוק, לאיש גדול המימדים, את רוחב ליבו והנתינה הבלתי נגמרת של מנשק'ה.

"בעבר היו אלה בני דורו אמני שנות ה-60, רפי לביא, משה גרשוני, אורי ליפשיץ, בוקי שוורץ, לאה ניקל, אביבה אורי, דני קרון שהיו מדברים על גדולותו . היום זה דור אחר", אומרת אלן גינתון.

"מנשקה שמר על תמימותו. הוא היה מין ילד מבוגר שכזה. איש נפלא ואמן דגול עם נשמה ולב גדולים. היה לו כושר נתינה בלתי ניתן לפיקוח. אני זוכר אותו מגיע לחיפה לנחם באבלו את הצייר והפסל אברהם אופק נושא איתו שק מלא במשקאות וסנדוויצים. הוא גם יצר ופיזר והעניק מתנות מיצירתו לכל. הפזרנות הזאת פגעה בו, יצירת היתר שלו של הכבשים הביאה לזילות ברמת הביצוע שלו. אני זוכר כמה הצטערתי כשראיתי תערוכה איומה שלו ברומא, כי אני מכיר את היצירה שהוציא מתחת ידיו בשנות ה-80 ששיאה בעיני הוא פסלי העקידה שיצר", אומר גדעון עפרת.

חברו הקרוב של קדישמן, הפסל וחתן פרס ישראל דני קרוון, מכיר את קדישמן עוד מילדותם בתל אביב, בה גדלו בשכונות סמוכות. "מנשקה הוא תל אביב וארץ ישראל", הוא מדגיש.

''עקידת יצחק'' יצירתו של מנשה קדישמן במוזיאון תל אביב ויקיפדיה ישראל

ההיכרות הצפופה יותר ביניהם החלה בשנות ה-60 כשעבד בשחזור מוזאיקות במחלקת העתיקות, ובהמשך כששניהם היו קיבוצניקים, קדישמן במעיין ברוך וקרוון בקיבוץ הראל. "היינו חברים ומחוברים, גם חלקנו אותן דעות פוליטיות. מנשקה היה איש שמאל שיצא נגד הכיבוש וההתנחלויות. יומיים לפני שאושפז היה לנו ויכוח האם יסכים לחתום על עצומה, לבסוף הנחתי לו. הוא היה אמן פוליטי, זה הרי בא לידי ביטוי ביצירתו בעקידת יצחק ונגד העלאת בנינו כקרבנות לאל המלחמות", אומר קרוון.

לדבריו, הוא שמח על כך שקדישמן יוצג בכיכר התרבות של תל אביב עם הפסל שלו. "למרות שמדובר בפסל המצוי בתוך הפסל שלי. לא עלה על דעתי להוציא משם", הוא אומר.

החברות העמוקה בין השניים התקיימה גם כשקדישמן גר בלונדון או בארה"ב. "הייתי נוסע לארה"ב ועוצר אצלו בלונדון. וכשהוא גר בארה"ב היה מתקשר לשיחות ארוכות בטלפון עד שהיה נרדם. אמרתי לו 'מנשקה השיחות האלה עולות לך המון כסף' והוא היה גוער בי 'אל תגיד לי מה לעשות עם הכסף שלי'".

כשקדישמן חזר לארץ ללא אשתו ממנה התגרש, ועם ילדיו, הוא עבר לגור בבית הקרוב לבית ילדותו. קרוון נזכר היום בגעגוע גם בלילות הסדר שהמשפחות נהגו לחגוג יחדיו.

אחת המחמאות הגדולות להן זכה קרוון כאמן הייתה כשקדישמן החמיא לו על הקיר שלו בכנסת ואמר שהוא מרגיש כאילו הוא זה יצר אותו.

"הוא הביע הזדהות טוטאלית עם היצירה שלי. כזה הוא היה, אמן דגול בקנה מידה בינלאומי ואיש עם נשמה גדולה".

בזמן האחרון חלה התדרדרות במצבו הבריאותי של קדישמן. הוא סבל מכאבים והתקשה ללכת אך המשיך לצייר במיטתו.

עדין לא נקבע מועד להלוויתו. המשפחה מקווה שניתן יהיה להציב את ארונו ברחבת מוזיאון תל אביב. "בן קדישמן סיפר לי שאביו מת מיתת נשיקה, מוקף בילדיו ונכדיו" אומר קרוון. "מבחינתי זו אבדה אישית. קשה לי לחשוב שלא אוכל להתקשר אליו היום או מחר שלא אשמע עוד את קולו".

קדישמן נולד בתל אביב בשנת 1932. לאחר שהתייתם מאביו בהיותו בן 15, עזב את בית הספר ויצא לעבוד לסייע בפרנסת המשפחה. ב-1950 התגייס ליחידת הנח"ל הראשונה והוצב בקיבוץ הצפוני מעיין ברוך. תפקידו כרועה צאן בקיבוץ השפיע על יצירתו שהניבה רישומים ופסלים של אלפי כבשים.

הוא למד פיסול אצל משה שטרנשוס ואצל רודי להמן. בהמשך נסע ללונדון ללמוד ב'סנט מרטינ'ס', סקול אוף ארט וב'סלייד סקול והשתקע למשך 12 שנים, לאחר שהתחתן ונולדו לו שני ילדים בן (אמן) ומאיה, (שחקנית).
באותן שנים היה קדישמן מקורב לאמנים הגדולים בני דורו, ובהם אנדי וורהל, ראושנברג וכריסטו.

בשנת 1968 ייצג את ישראל בדוקומנטה בקאסל שבגרמניה. ב-1978, בביתן הישראלי בביאנלה שבונציה, הציג את מיצג הכבשים. הוא הביא עדר עם 18 כבשים שאסף בהרי קורטינה בצפון איטליה וסימן על גבן סימון בכחול ובעצם הפך את הביתן לסוג של דיר כשהוא הרועה. "קדישמן זכה לתהילת עולם ובזכותו יצא שמו של הביתן הישראלי. תהילה שחזרה לביתן הישראלי עם 'החממה' של אביטל גבע", אומרת אלן גינתון, אוצרת אמנות ישראלית במוזיאון תל אביב.

מיצב הכבשים מהביאנלה "פרויקט הכבשים: הטבע כאמנות והאמנות כטבע", שוחזר לפני כעשור במוזיאון תל אביב ונקרא 'צייר לי כבשה', במסגרת הרטרוספקטיבה שערך לכבודו מוטי עומר מי שהיה המנכ"ל והאוצר הראשי של המוזיאון.