"מאמא מיה": יופי של בידור וזה כל הסיפור

פופ מקפיץ שלא עבר זמנו, עלילה סתמית שאינה משתמשת במדיום כהלכה, ביצוע ברמה גבוהה והפקה קלילה בסגנון אירוויזיוני. המחזמר "מאמא מיה" לא מתעלה מעל למצופה ממילא – בידור מושקע ותו לא

קטעים נוספים

"מאמא מיה" בתל אביב. צילום: אמיר מאירי

עוד לפני שנפתח סיבוב ההופעות של "MAMA MIA!" בישראל, לא היה קשה לנחש שמדובר באותו מוצר בימתי מצליח. המחזמר הועלה בבכורה ב-1999, הוצג ב-39 הפקות מסביב לעולם ואף זכה לעיבוד קולנועי, כך שהקהל ידע למה לצפות - מנת שואו מפואר שכולם אוהבים.

עוד כותרות ב-nrg:
• ההזדמנות המפוספסת של עומר אדם
• טום באום הוא הספר המנייאק של מגי אזרזר
• גפן על קארי: איפה ה-BDS כשצריך אותם?
• חולי הנפש 'יוצאים מהארון': הצוואה של בלחסן
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

תצוגת תכלית מהוקצעת ואנרגטית אכן חיכתה לבאי הפרמיירה אמש, אך לא הרבה מעבר לזה. יותר מדי פגמים תוכניים וצורניים הורגשו באוויר, רובם נובעים מהתחושה המעצבנת ששום דבר ממה שנראה על הבמה לא באמת מחדש או מרגש, גם אם החוויה כשלעצמה מהנה.

''מאמא מיה'' בתל אביב צילום: אמיר מאירי

סיפור תלוש וקלוש. ''מאמא מיה'' צילום: אמיר מאירי

המחזה שכתבה קתרין ג'ונסון אינו אלא מצע בלתי מחושב לעשרות להיטי סבנטיז-אייטיז אהובים מבית להקת אבבא השוודית, המספקים זוויות שונות על אהבה, פרידה ומה שביניהן. הסיפור שמאחורי המוזיקה תלוש וקלוש, ובמחזמר הזה הוא בכלל לא נמצא במרכז העניינים. העלילה מתרחשת בטברנה יוונית קטנה. הדמות הראשית היא סופי, צעירה שעומדת להינשא לסקיי וחיה יחד עם אמה דונה, שמעולם לא גילתה לה מיהו אביה. היא מזמנת לחתונתה שלושה גברים שאיתם ניהלה האם רומנים סוערים כדי לגלות מיהו אביה הביולוגי, אבל מגלה שלהארי, ביל וסאם סיכויים שווים למלא את התפקיד. מכאן אמורות לעלות סוגיות כמו השלמה עם העבר או אהבת אמת, שפשוט מסרבות לצוף מעל פני המים.

חוויה מהנה ותו לא. ''מאמא מיה'' צילום: יח''צ

בתווך מוגשים ביצועים תיאטרליים במיוחד ל- The winner takes it all, Waterloo, SOS, Money money money, Dancing queen ורבים נוספים, ישנה כוריאוגרפיה תוססת ותאורה טובה. חסר איזשהו חידוש בולט לעין בעלילה המיושנת או בסיטואציות המאולצות כי הטיפול בדילמות המוצגות שטוח וסכריני כמעט במתכוון, ובכל זאת הכל מתקתק כמו שעון שוויצרי.

הצופים, מצדם, נותרו קצת מרוחקים. הם שרו מהקלאסיקות אך דממו בשירים הפחות מוכרים, נסחפו למוזיקה ולא למחזה שבעצם בקושי קיים. ההדרן התנהל כמסיבת ריקודים צבעונית ואחת השחקניות קראה "שלום תל אביב!" בהתרגשות רבה. מצער שרק אז החלה החגיגה האמיתית, ולא כבר ברגע עליית המסך.

קטעים נוספים

"מאמא מיה" בתל אביב. צילום: אמיר מאירי