אני אבוללה: עידן ברקאי מפיח חיים במפלצת
את פניו לא רואים בכלל, על מנת להפעיל את הבובה המסורבלת הוא נאלץ לערוך חזרות מתישות, ומכונה מיוחדת נרכשה על מנת לצנן את גופו בתוך הר הפרווה שנשא עליו. למרות כל זאת, עידן ברקאי שמח על ההזדמנות שניתנה לו לגלם את המפלצת "אבוללה" בסרט החדש
הסרט החדש "אבוללה" של הבמאי יוני גבע, מהווה את התשובה הישראלית לסרטי פנטזיה אמריקאים, והוא מצליח לעשות זאת בחן רב.עוד כותרות ב-nrg:
• על מה התעצבן עומר אדם?
• תלונות קשות נגד אסי עזר והכוכב הבא
• עומר מהישרדות: ההפקה התערבה וגרמה להדחתי
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
עלילת הסרט עוקבת אחר ילד בן 10, שיום אחד חייו משתנים כאשר במקלט שמתחת לביתו הוא פוגש באבוללה, מפלצת ירושלמית אגדית, אשר חושפת את עצמה רק בפני ילדים מיוחדים.
השחקן היחיד שאת פניו לא תראו במהלך הצפייה, הוא זה שמשחק את הדמות שעל שמה נקרא הסרט. עידן ברקאי (34), שחקן (הבורר, רביעיית רן) וסטנדאפיסט, הוא האיש שעומד מאחורי הדמות הפרוותית, או שמא נכון יותר לומר- בתוכה. ומתברר שלהפעיל את אבוללה דורש הרבה מאוד עבודה.
"העבודה הפיזית הייתה מאתגרת מאוד מכמה בחינות", מספר ברקאי. "קודם כל הייתי צריך להיכנס לכושר בשביל התפקיד- בעיקר ריצות ואימונים עם הבובה. הבובה כבדה מאוד, היו לי איתה טייקים ארוכים וזה קשה. התנועות של אבוללה נראות קלות, אבל אני מפעיל המון שרירים וכוח כדי שהתנועה תראה קלילה כלפי חוץ. אפילו עמידה רגילה של הבובה זו לא עמידה רגילה שלי, אלא זו פוזיציה מסוימת, מעט כפופה. הייתי צריך כל הזמן לחשוב איך להפיח בה רוח חיים, כי אחרת היא נראית כמו עצם דומם.
"יש גם כל מיני פעולות עדינות שאבוללה עושה, למשל, יש סצנה אחת שבה אני נוקש עם היד על תמונה. בשביל שהתנועה הזו תראה עדינה וטבעית אני למעשה הייתי צריך להפעיל את כל השרירים בגוף שלי".
"אבוללה" צולם בלוקיישנים בימי הקיץ החמים, עובדה שהוסיפה גם היא על הקושי הפיזי שבשהות בתוך המעטפת הפרוותית. "שהייה של יותר מחצי שעה בתוכה הייתה על גבול הבלתי-אפשרי", מספר ברקאי. "הייתי צריך לפתח יכולות של מאסטר-זן בשביל להמשיך לתפקד בתוכה".
איך התגברת על הקושי?
"ההפקה עזרה לי בכמה צורות: קודם כל היה לי עוזר אישי שהיה צמוד אלי במשך כל הזמן. הוא עזר לי להיכנס אל הבובה ולצאת ממנה, שזה משהו שהייתי יכול לעשות לבד רק באופן חלקי, ובין הטייקים הוא נתן לי לשתות וניגב את הפנים שלי. בנוסף, שירלי, בת הזוג של יוני, שתתברך, דאגה להזמין עבורי מארה"ב חולצה מיוחדת, שבתוכה יש צינוריות שמתחברת למנוע של ג'ריקן עם מי קרח. בין הטייקים התחברתי לג'ריקן והזרימו על הגוף שלי מי קרח שעזרו לי להתקרר וזו הייתה תחושה אופורית".
איך קרה שהגעת להיות אבוללה?
"יוני ואני הכרנו במסגרת לימודי התואר הראשון לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב, ותמיד נמשכנו לאותם ז'אנרים קולנועיים - קולנוע אמריקאי, פנטזיה, אקשן ומדע בדיוני. לפני כמה שנים יוני ביים סרט תדמית שבו אני שיחקתי דמות בתחפושת של דב. יוני אהב את הנימה הקומית שהכנסתי לתפקיד הזה וחשב שזה יכול להתאים גם עבור הדמות של אבוללה. בערך כשנתיים לפני הצילומים הוא שאל אותי אם אני רוצה לעשות את התפקיד ואני כמובן קפצתי על ההצעה בהתלהבות".
כסטנדאפיסט וקומיקאי, אתה חושב שגם באבוללה הצלחת להכניס נימה קומית?
"הנטייה שלי היא להכניס את הקומדיה לכל דבר שאני עושה. המטרה של "אבוללה" היא למעשה לבדר, ולכן גם היה מקום לכל הרעיונות שלי לגבי הדמות.
"אני חושב שזה משהו שבא לידי ביטוי בצורה שבה אבוללה מתקשר עם הילדים. אני גם דיבבתי את הדמות וזה היה האתגר מבחינתי - להצליח להביא לידי ביטוי התנהגות ושפה בתוך בובה ששוקלת הרבה, עם ידיים מכניות וראש גדול. ההתנהלות בתוכה היא לא התנהלות טבעית. הייתי צריך למצוא את הדרך לתרגם את התנועה שלי לשפת התנועה של אבוללה, שאפשר אולי להגדיר אותה כשילוב בין קוף גדול, גור כלבים חמוד ואדם גדול מגושם".
את הבובה עיצבו גן דה-לנגה וקארן דוידוף, שעובדות במעבדת עיצוב אביזרים, בובות ואפקטים מיוחדים ששמה "מעבדת הירח". "התהליך של הרכבת הבובה נעשה ביחד איתי וכלל מדידות שנמשכו כמה חודשים, וניסויים עם הבובה", מתאר ברקאי את תהליך העבודה לפני תחילת הצילומים עצמם. "הלכתי איתה, רצתי איתה והסתובבתי איתה בתחנה המרכזית החדשה. בחודשים שלפני הצילומים הייתי מגיע בעצמי כמעט בכל יום לסטודיו בשביל להתאמן על ההליכה והריצה. לבובה גם היו ידיים שונות להליכה ולריצה, שעוצבו על ידי יובל קדם, מהסטודיו 'גלילאו'. כבר בזמן הניסויים האלו התחלתי להיכנס לדמות. בנוסף, לקחתי שיעור תנועה אחד אצל שמואל שוחט - שהוא בובנאי ומדריך תנועה. כל התהליך הזה היה מאוד מעניין ומהנה, וכבר אז הרגשתי שאני חלק ממשהו מיוחד".
בתור שחקן, לא תסכל אותך לשחק תפקיד גדול שבו לא רואים אותך בשום שלב?
"היה לי הרבה זמן להתרגל לרעיון הזה, ידעתי מראש שלא יראו אותי, ובסך הכל זה היה מאוד משחרר. זה אפשר לי לא להתעסק באגו ולהתמסר לגמרי לדמות, בלי מטרדים כמו מראה חיצוני. זה היה תפקיד שהיה לי מאוד ברור מה אני עושה בו, וזה עזר לי להיות ממוקד בדמות".
"אבוללה" לא מעניין רק בזכות העלילה החמודה שלו, אלא גם בזכות לא מעט חידושים טכנולוגיים שאפשרו את תוצאתו הסופית המרשימה. בעקבות אותם חידושים, יש כבר מי שכינה את ברקאי "אנדי סרקיס הישראלי".
"אנדי סרקיס נתן לי הרבה השראה. הוא עובד בעיקר עם טכנולוגיית מושן קפצ'ר (לכידת תנועה בעזרת חיישנים) שנותנת לו המון חופש תנועה וזה נשמע כמו נופש יחסית לחוויה בתוך הבובה. אם סרקיס היה משתתף בסרט הזה, תוך שעה הוא היה מרים טלפון לסוכן שלו וחוזר הביתה בטיסה הראשונה.
"בסרט ישנם יותר אפקטים ואנימציה מאשר כל סרט ישראלי שיצא עד היום והוא משלב דמות מצוירת עם שחקנים אמתיים, שזה דבר מאוד חדשני בתעשיית הסרטים בישראל", מסביר ברקאי. "יוני למעשה הצליח ליצור דמות בדיונית, בסרט ישראלי עם תקציבים ישראליים. זה משהו כל כך מאתגר, שרוב יוצרי הקולנוע בארץ לא מעזים בכלל לחשוב עליו. דברים כאלו קורים בדרך כלל רק בתעשיות גדולות הוליווד.
"את הרעיון ליצור כך את אבוללה יוני קיבל מהסרט "ארץ יצורי הפלא" של ספייק ג'ונס, שנעשה באותה טכניקה של שילוב בין בובה לאנימציה. הבעות הפנים שלי שימשו כרפרנס לאנשי האנימציה מהסטודיו 'snowball', ליצירת הפנים של אבוללה, שאגב, מופיעות בסרט לא יותר מחמש דקות. את הדמות אמנם רואים יותר, כי ישנם גם צילומים מאחור או מרחוק, אך הפנים מופיעות חמש דקות בלבד. ועדיין, ישנה התחושה של דמות שמלווה את כל הסרט. אם אבוללה היה לגמרי ממוחשב זה היה יוצא הרבה יותר יקר, וגם היה משאיר אותי מחוץ לסרט הזה".
נשמע שנהנית מאוד מתהליך העבודה, על אף כל הקושי.
"נהניתי להיות חלק מיצירה ראשונה מסוגה בארץ שאני מאוד גאה בה. היה כיף להשתתף בצילומים כאלו ולהיות חלק מהתהליך היצירתי הזה. נדרשו המון אלתורים על הסט בשביל ליצור הרבה מהאפקטים והפעלולים, שזה בדיוק הדברים שיוני מתמחה בהם והיה כיף להיות עד לזה. גם היה לי פרטנר שמאוד אהבתי - יואב סעידיאן רוזנברג, שמשחק את דמות הילד בסרט. היה בנינו חיבור טוב, שמחתי לפגוש אותו על הסט ונוצר בנינו קשר קרוב".
להמשיך ליצור דברים שאני אוהב עם אנשים שאני אוהב.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם