ראשי » תרבות » קולנוע

אבוטבול הולך לאיבוד בסרט אקשן מצחיק וחמוד

"המטרה: לונדון", סרט ההמשך ל"המטרה: הבית הלבן", הוא סרט פופוקורן קליל ומהנה, עם סצנות אקשן מרשימות והומור מפתיע, לא יותר ולא פחות. אבל אם כבר ליהקתם את אלון אבוטבול המצוין שלנו לתפקיד הנבל, מן הראוי שתאפשרו לו לנסוק

 
באחת מסצנות האקשן (הרבות) של "המטרה לונדון", סרט ההמשך ללהיט המפתיע משנת 2013 "המטרה הבית הלבן", נאבק מייק באנינג (ג'רארד באטלר), ראש יחידת האבטחה של נשיא ארה"ב, בקרב סכינים, פנים אל פנים, מול טרוריסט, לאחר שחיסל כבר עשרות מהם. עד כאן – בנאלי.

עוד כותרות ב-nrg:
• שמאלנים יקרים: מירי רגב כבר זוממת את הגזירה הבאה
• מציאות מדומה: סרט של האו"ם מתעלם מהצד הישראלי
• רון קופמן, שמור את הציוצים שלך לתחום שאתה מבין בו
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

בעוד מייק נאבק, באד-גאי נוסף צץ משום מקום ומתכוון לירות בו. לפתע מגיח ממחבואו נשיא ארה"ב, בנג'מין אשר (ארון אקהרט), יורה בנבל ומציל את מייק, שמסיים בינתיים לשפד את האחר. "תהיתי מתי תצא מהארון!", קורץ מייק אל עבר נשיא ארה"ב והקהל באולם מתפוצץ מצחוק. גם אם זו בדיחה ש'צריך להיות שם' כדי להבין אותה עד הסוף, זו דוגמה מצוינת לאחד מהרגעים המשעשעים הרבים בסרט המשלבים בהצלחה בין אקשן והומור, כמו במיטב סרטי הבאדי מוביז. בכלל, יש כימיה לא רעה בין באטלר ואקהרט המשחזרים כאן את תפקידיהם מלפני שלוש שנים ועושים זאת בהנאה גדולה אף יותר.
ב"המטרה הבית הלבן", הפריד רוב הסרט בין שומר הראש באנינג שמצא עצמו מתמודד לבדו מול הצפון קוריאנים שהשתלטו על הבית הלבן, לבין נשיא ארה"ב שהפך שבוי בידיו של הנבל הראשי, אך "המטרה לונדון" משנה קצת את הנוסחה. הפעם המטרה המרכזית של התסריטאים היא דווקא להעצים את כמות הסצנות המשותפות של הנשיא ושומר ראשו, וטוב שכך, כי אם יש משהו שעבד יפה ב"וושינגטון על הכוונת", אחיו התאום של "המטרה הבית הלבן" אשר יצא גם הוא ב-2013 בהפרש של חודשים בודדים, היה זה דווקא ההומור שנשען על הקשר בין שתי הדמויות המנסות לשרוד יחד.
"המטרה לונדון" נפתח בפקיסטן, עם סוחר נשק עשיר בשם ברקאווי (אלון אבוטבול) אשר טיל אמריקאי ממוקד מפוצץ את חתונת בתו וגובה את חייה וחייהם של רבים אחרים, אך הוא ניצל, כך מתברר, וכעת הוא חדור נקמה.

• שוטרים וערבים מגיירים ז'אנר הוליוודי
• דוגמה מהוליווד: לאן נאמנות בתרבות יכולה להגיע
• האנימציה האנושית של קאופמן היא עינוי לא אנושי

קאט ללונדון, שנתיים מאוחר יותר. ראשי מדינות רבים מגיעים לעיר המאובטחת על מנת להשתתף בהלווייתו של ראש ממשלת אנגליה שמת במפתיע, בהם, כמובן, גם נשיא ארה"ב. מי ציפה שדווקא אז, תתחיל לה מתקת טרור משולבת. זרם החשמל בלונדון מופסק. גשרים מתפוצצים. רכבי שרד של ראשי מדינות מותקפים. עשרות שוטרים בריטים במדים וחיילים הלבושים כמו אנשי משמר המלכה מתגלים בעצם כטרוריסטים מוסווים. במהרה מתברר שכל ראשי המדינות שהוזמנו לאירוע נהרגו והיחיד שנותר בחיים הוא נשיא ארה"ב, אשר ראש יחידת האבטחה שלו הצליח להדוף מעליו את ההתקפה. מרגע זה ואילך, מאות טרוריסטים צדים אותם במטרה להוציא להורג את הנשיא בשידור חי מול עיני העולם כולו.
מן התיאור הקצר לעיל, מובן ש"המטרה לונדון" הוא סרט פופוקורן קליל ומהנה – יש בו אחלה אקשן, הוא מצחיק, האפקטים החזותיים של ההרס והחורבן של לונדון מרשימים, שילוב הדוק של באדי מובי וסרט אסונות, לא מבזבז אף רגע ומשאיר אותנו דבוקים לכיסא לכל אורכו. חדי עין גם ימצאו קשר מהנה לסרט האקשן האפוקליפטי של ג'ון קרפנטר "הבריחה מניו יורק".
סרטי המשך נוטים בדרך כלל להיות הרבה פחות טובים מהמקור שלהם, ואילו "המטרה לונדון" מפתיע לטובה דווקא בכל הנוגע להומור ולפאנצ'ים שהוא מספק. עם זאת, דמויות הנבלים בו, שקריטיות להצלחת סרטים מהז'אנר הזה (קחו לדוגמה את סדרת "מת לחיות"), די אנמיות ואף מאכזבות. אם הסרט הראשון סיפק שלל צפון קוריאנים אימתניים, כאן יש את אלון אבוטבול, שחקן מצוין שכבר הוכיח עצמו בתפקידי נבלים בעבר, בין אם ב"גוף השקרים" האמריקאי או ב"הדילרים" ו"שרמן בחורף" הישראלים, אבל כאן התסריט לא מאפשר לו לעשות יותר מדי, וזה פספוס של ממש, ולא רק עבור הצופה הישראלי.
למרות החסרונות, "המטרה לונדון" מספק סצנות אקשן מגניבות (שימו לב לוואן-שוט המרשים בפריצה אל מפקדת הטרוריסטים) ושפע של שורות מחץ בסרט אקשן מהנה שמעביר שעתיים בכיף. רק בפעם הבאה שאתם מלהקים את אבוטבול שלנו, בחייאת תנצלו את האיכויות של השחקן, שיהיה לנו במה להתגאות.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg