הזירה

צִיוֹיְנִיים רְשוֹעִים ארורים: לקסיקון "שטיסל" המלא

הכוסון מהמוסד גזור מצורה קודמת של אשה, הביטחון האנרגטי של נתניהו מטהר כל שרץ, הלקסיקון החרדי רוצה לחשוב רק על תֶיְרֶה והזירה הלשונית מלהטטת בין שרלילונים לגברים בשחור

ד''ר רוביק רוזנטל | 10/12/2015 6:32
יוסי כהן התמנה לראש המוסד. הוא זכה באחד השמות היותר גנריים בספר הטלפונים הישראלי, ולצורך בידולו הוצמד לו הכינוי "הדוגמן".

עוד כותרות ב-nrg:
• די להתחסדות: תגובה לאסי עזר
האזינו בעצמכם: אדל העתיקה משיר כורדי?
המלט באדידס: מאור זגורי מרים לשייקספיר
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

'דוגמן' ככינוי לגבר יפה תואר (כהן בהחלט ראוי לו) שייך לקבוצה קטנה ואיכותית של מילים המתייחסות להופעתו של גבר נאה, שנגזרו מצורה קודמת המיוחסת לאשה.
דוגמן. דוגמנית היא רק מקצוע. דוגמן הוא גם מקצוע, וכאמור, כינוי לגבר נאה.

חתיך. 'חתיכה' היתה הכוסית של שנות החמישים-שישים ויצאה מהאופנה. מקורה במילה הערבית שַקְפֶה (ובגירסה המוכרת יותר שאפה). הצורה הגברית 'חתיך' פרצה בשנות התשעים, והיא כאן כדי להישאר.

כוסון. הגירסה הגברית של הכוסית. בעוד שלגירסה הנשית נלווית האסוציאציה של איבר המין הנקבי, הכינוי לגבר נחשב תקין ומחמיא ללא סייגים. הוא פוגע אולי בתדמית המאצ'ו הישראלי, וגם זו לטובה.

שאף. נדיר יחסית, הזכר של השאפה.

שרלילון. חובב סקס ומבוקש על ידי המין השני. בעקבות 'שרלילה'.

שרמוט. בן זוגה של השרמוטה.
צילום: פלאש 90
אחחח, איזה שאף. יוסי כהן צילום: פלאש 90
המוסד, הגרסה האמריקנית

ועוד שתי הערות בשולי המינוי:

'המוסד' הוא קיצור של 'המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים'. זו גם אחת המילים המככבות בסדרות ריגול אמריקניות, בהגייה מלעילית: mossad. במילון אוקספורד מקבל המונח האנגלי שני פירושים: המוסד הישראלי למודיעין, והמוסד שהעלה יהודים לארץ בימי הבריטים במסגרת עלייה ב', הוקם בשנת 1938.

בתרבות הישראלית משמש 'מוסד' גם בהקשר הטיפול בחולי הנפש (קיצור של "מוסד סגור"), ובשמו של בית הספר התיכון האזורי בקיבוצי השומר הצעיר, שבו סובבים 'מוסדניקים', כינוי שהוצמד גם לאנשי יוסי כהן.
ולקינוח, בתיאור דמותו של יוסי כהן זכינו לעוד גירסה של דתילוני: "חובש כיפה בשבת".

צילום: יוסי זילגר
מוסדניק כוסון דתילוני צילום: יוסי זילגר
מתווה הגז: המילון השלם

הדיון המתוקשר במתווה הגז אולי לא יעצור אותו, אבל הוא מקדם את הסיכוי למה שקרוי "שקיפות". שקיפות היא שנואת נפשה של הרשות המבצעת. ממשלות ומוסדות אוהבים לעבוד מאחורי חומות אטומות, לייצר שפה מכובסת ולמכור אותה לציבור. בלי קשר לדעות השונות, להלן המילון של מתווה הגז, הנע כאמור בין שקיפות לבין נבכי המכבסה הלאומית.

אופטימלי. כלומר: לא 'אידיאלי' ואולי 'ריאלי'. תרגום חופשי: באמת התאמצנו שיהיה הסדר טוב, לא הצליח.

ביטחון אנרגטי. מילת הקסם של מר ביטחון נתניהו, מגובה בראש המוסד החדש. במציאות הישראלית 'ביטחון' לא רק מכבסת, היא מטהרת כל שרץ.

הגבלים עסקיים. מי המציא את המילה זו, הֶגְבֵּל? לפי מילון אבן שושן המחדש הוא אליעזר שטיינמן, אביהם של דוד ונתן שחם, במשמעות סייג. היא גויסה לצורך 'חוק ההגבלים העסקיים' בשנת 1988. באנגלית החוק נקרא בפשטות ובשקיפות 'חוק המונופולים', או 'החוק נגד המונופולים' (antitrust).

צילום: דוברות הכנסת
ראש ממשלה וקוסם. בנימין נתניהו בוועדת הכלכלה צילום: דוברות הכנסת
היוועצות. מה שהיה השבוע בכנסת. כאילו.

המתווה. הפיל הענק המסתובב בחלל הציבורי בשנים האחרונות, וכמו בסיפור העיוורים והפיל כל אחד ממשש רק חלק אחד בגופו. הפיל חוטף חיצי הרדמה מכל עבר, אבל ממשיך לצעוד.

יציבות רגולטורית. שאיפתו של רוה"מ. ביטוי מכובס לביטול הפיקוח על המונופולים לזמן בלתי מוגבל.
יתירות. הצורך הדחוף ליצור כמה עמדות קידוח, אסדות וצינורות למקרה חירום, שיגיע. דחוף, כרגע לא ממש מתבצע.

לייצר תחרות. כולם רוצים, בינתיים זה לא קורה.

מונופול קטן. כמו אנטיביוטיקה: עושים מונופול קטן, וכך, מבטיחים לנו, לא יקום 'מונופול אימתני'.

סעיף 52. ליבת הסיפור. עוד סעיף בחוק שהתקבל בהליך דמוקרטי, ונועד לעקוף את הדמוקרטיה בחסות הקלף הבטחוני.

עוצמה אנרגטית. הארץ המובטחת לאחר שהגז יזרום בצינור.

צינור השני. ראו 'יתירות'. בינתיים מי שהכניס לנו את הצינור זו ממשלת מצרים.

שימוע ציבורי. היה. הממשלה סימנה וי.

שלושה כובעים. לנתניהו יש יותר, אבל בשלושה הוא משתמש במלחמתו להעברת 'המתווה': ראש הממשלה, שר הכלכלה ושר החוץ.

שערורייתי. שם התואר המוביל בנראטיב של האופוזיציה: 'מתווה שערורייתי', 'מחיר שערורייתי', 'התנהלות שרורייתית'. סובל משימוש יתר.

צילום: מרים אלסטר/פלאש 90
כל השערורייה הזאת שערורייתית לגמרי. הפגנת פעילי המאבק במתווה הגז מול הכנסת צילום: מרים אלסטר/פלאש 90
זה לא דִמיוֹיְנֶס

העונה השנייה של הסדרה המצוינת 'שטיסל' ממשיכה לשקף את אורח הדיבור החרדי הייחודי. השפה החרדית היא אחד האמצעים המרכזיים להתבדלות החרדית ונתפסת כדיאלקט חברתי (סוציולקט) מובהק. בניגוד לסטריאוטיפ, היידיש היא מרכיב משני בשפה הזו. השפה החרדית היא עברית ביסודה, אבל עברית חרדית. באמצעות 'שטיסל' אפשר להציץ במאפיינים הבולטים שלה.

היידיש כאמור אינה בולטת בשיח, אם כי היא קיימת, בעיקר בדור הוותיק. לעומת זאת ההגייה האשכנזית של מילים עבריות היא סימן היכר מרכזי. רובן אינן מוגדרות מילים ביידיש, וככלל הקו בין מילים עבריות בהברה אשכנזית למילים עבריות שנקלטו ביידיש כחלק מהשפה אינו חד וברור. המילים האשכנזיות להלן מנוקדות וכולן במלעיל, לעומת המלרע העברי.

"התוֹירֶה הקדוֹישֶה יוֹיְמָם ולילה"

"זה לא דִמיוֹיְנֶס" (דמיונות)

"לא אכפת לו ממך בִּכְלָל" (בכלל במלעיל)

"עוֹיְלוֹם הזה דוֹיְמֶה לפרוֹיְזדוֹר" (עולם הזה דומה לפרוזדור)

"צִיוֹיְנִיים רְשוֹעִים ארורים"

"רוצה לחשוב רק על תֶיְרֶה" (תורה)

"תגיד תהילים בכָווֹנֶה"

"תמיד היה לנו עַצְבוּס" (עצבות, במלעיל)

גם כאשר המשפט הוא ביידיש, משולבות בו מילים עבריות מודרניות:

"אַ גרויסע ברוכים הבוֹאִים" (ברכת 'ברוכים הבאים' גדולה)

"אַ לאנגע טיסה" (טיסה ארוכה)

"געווען אין בריכה" (היינו בבריכה)

"ווֹס די פשט?" (מה הפשט? מה משמעות הדבר?)

"ווֹס צוּ טוּן מיט די דירֶה" (מה לעשות עם הדירה)

צילום: אוהד רומנו, באדיבות יס
תמיד היה לנו עַצְבוּס. ''שטיסל'' עונה 2 צילום: אוהד רומנו, באדיבות יס
כסף ונכדים לא סופרים

'שטיסל' משובצת במטבעות לשון דיבוריות, פתח חשוב לעולם הדימויים והאסוציאציות של החרדים.

"בטח, צדיקה שלי". 'צדיק' ו'צדיקה' הם ה'אחי' וה'כפרה' החרדיים.

"הלך לאכול בייגלאך". נפטר.

"הלך לעולמו ללא זרע של קיימא". נפטר ללא ילדים, ביטוי גבוה.

"זה לא שייך שילד יישן במיטה של האמא שלו". 'זה לא שייך': זה לא מתאים, זה אינו ראוי.

"חסידישע חלוֹיְמעס". חלומות של חסידים, כלומר, חלומות באספמיה.

"יישכּויֶיח". הברכה הדתית-חרדית המובילה, קיצור של 'יישר כוח'. ב'שטיסל' היא נאמרת דווקא במשמעות שלילית, כהתרסה, או כצורת זירוז: "יישכוייח, זוז!".

"כסף ונכדים לא סופרים".

"מצאתי לך טעפעלא בדיוק בשבילך". רמז: לכל סיר (טעפעלע) יש מכסה.

שטיסל היא דרמה משפחתית, החברה החרדית היא חברה משפחתית, ומונחי המשפחה שלה מגוונים:

"בובע [סבתא] מלכה"

"הבית של הזיידע [הדודה]"

"המזיניק [בן הזקונים] שלך יותר גבוה ממני"

"הרֶבֶּצֶן [הרבנית, אשת הרב] ארליך"

"חוסן [חתן] שראוי לך"

"מאמע [אמא], גוט מורגן"

"תהיה קצת יותר נחמד, טאטי" [אבא]

צילום: אוהד רומנו, באדיבות יס
צדיק. דוב'לה גליקמן ב''שטיסל'' צילום: אוהד רומנו, באדיבות יס
בטלן, מתמיד, עויבד

החברה החרדית היא חברה היררכית. ההיררכיה באה לידי ביטוי מובהק בשלב השידוך, או בבניית יחסים חברתיים.

א מתמיד. ההיפך הגמור מן הבטלֶן. היגוי: מסמיד.

בטלֶן סוג גימל. שידוך עלוב. לא לומד, לא עובד.

ויז'ניצרית. "כזאתי שכל הזמן שומעת ואלסים של ויז'ניץ'". כלומר, נישט פון אונזערע.

עוֹיְבֵד. עויבד היא מילת שבח עליונה לחרדי נטול ספקות ומסור לתורה. קיצור של 'עובד השם': "תזַכֶּה אותי להיות עויבד השם אמיתי".

פרענק פארח. ספרדי ר"ל. החרדים משמרים את הביטוי העדתי-גזעני שיצא מהמחזור מזמן: "זה לא וועלוועל, זה אַ פרענק פארח".

צוּלניק. מוכה גורל, מסכן, לא רצוי לשידוך. ראשי תיבות: צדיק וסובל.

שפיץ. עילוי, בראש סולם השידוכים: "זה לא סתם אייזה נייבעך. זה השפיץ של בריסק". בריסק היא רשת ישיבות.

ויש גם סלנג חרדי פנימי, המזכיר לא פעם סלנג ישראלי מצוי:

"אתה יכול למצוא את עצמך עם הלמפה ביד" (מתווך הכספים מסביר ללקוחו את הסיכונים בהשקעת כספו)

"טננבוים, צוקרמן, צוקר פוץ".

"מאך אים א סמאטוכה". בכתוביות תרגמו: תעשה לו בלגן.

"יש לי קטנים". פירוש: אני צריך להשתין.

"לשנינו הבריזו הפגישות". סלנג ישראלי נטו.

צילום: איה אפרים, באדיבות יס
יש לו קטנים. ''שטיסל'' צילום: איה אפרים, באדיבות יס
מוזיקה או מוסיקה? מוזיקה

ד"ר חיים כהן מתייחס לדיון על השימוש בצורה 'מוסיקה' שנדון בטור קודם:

"אין שום תקנה הקובעת 'מוסיקה' דווקא. אדרבה, האקדמיה קבעה לגבי מילים מסוג זה שהכול הולך אחר ההגייה. אם ההגייה היא בז' גם הכתיב הוא כך. העיקשות בעניין ההגייה בס' היא נחלת רשות השידור בלבד. בעניין מוזיקה, זה לשון החלטת האקדמיה (מ-1994!): 'מילים ממוצא יווני שנתגלגלו לעברית מלשונות אירופה ונוהגים להגות בהן זי”ן ולא סמ”ך – נכתבות בזי”ן. למשל: פיזיקה, פיזיותרפיה, מוזאון'. על כן ברור שהמנהג להגות מוזיקה (ומספר הנוהגים כן עולה להערכתי על חמישה מיליון) מחייב את הכתיבה בז'.  אכן בעבר נהגו במילוני האקדמיה בס', ואולם משנתקבלה ההחלטה האמורה הוכשר הכתיב בז' גם במילוני האקדמיה. ובעניין קרוב: הכתיב 'מוסיאון' בס' היה שיגעון של בן-גוריון, ולפיכך כל עוד הייתה לחיים ישראלי, מעוזריו הקרובים של ב”ג, מילה במשרד הביטחון, כל מוזיאוני משרד הביטחון נכתבו בס'".

מיכל בן-זאב שואלת: מדוע אומרים 'נטילת ידיים' כשמדובר ברחצת הידיים? מה נוטלים כאן?

הצירוף 'נטל ידיו' מופיע בתלמוד, במסכת עירובין ובמקומות נוספים. לצירוף שני הסברים. האחד, שמדובר במשמעות המקובלת של 'נטל', כלומר לקח. הסבר זה מבוסס על מסכת ידיים במשנה שבה נאמר "מי רביעית נותנין לידיים". פירוש אלבק: השמשים נותנים את המים על ידי הסועדים כדי לרחוץ אותם. המסקנה היא מכאן שמי ש'נותן לידיים' רוחץ ידי אחרים, ומי ש'נוטל לידיים' רוחץ את ידיו שלו. ההסבר הזה מופיע בתוספתא:" הנוטל מתכוון, והנותן אינו מתכוון". הסבר שני נשען על הפועל נטל בערבית שפירושו שפך מים. משמעות זו מופיעה בפיוט של יהודה הלוי בו נכתב: "עב לא נטלה טללי מים". זה כנראה גם מקור שם הכלי נטלה המשמש לרחיצת ידיים המופיע בתלמוד, והוא נקשר למילה היוונית אנתיון שפירושה דלי, ול'אנטל', במשמעות דומה.

עוד פתגמים, ביטויים, שרלילים וכוסונים מחכים לכם באתר הזירה הלשונית:  www.ruvik.co.il

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך

המומלצים

פייסבוק