אם כל המלחמות: הכל על "מלחמת הכוכבים"
האולפנים חשבו שהקשקוש האינטר־גלקטי ייכשל, אבל טרילוגיית "מלחמת הכוכבים", שהגיחה ב־1977, סחפה מיליונים והותירה קופות חרוכות. "הכוח מתעורר", הפרק החדש, זורק את לוקאס לכל הרוחות ומחזיר את האן סולו, לוק סקייווקר ואפילו את הנסיכה ליאה
אולפני פוקס לא ציפו לגדולות ונצורות מהסרט ששיחררו למסכים ב־25 במאי 1977, בעלות של קצת יותר מ־10 מיליון דולר. אפשר אפילו לומר שהם לא ממש הבינו על מה הוא בכלל. אבל הקהל שנהר לאולמות הקולנוע הבין. הבין, והתאהב ממבט ראשון.
עוד כותרות ב-nrg:
• די להתחסדות: תגובה לאסי עזר
• האזינו בעצמכם: אדל העתיקה משיר כורדי?
• המלט באדידס: מאור זגורי מרים לשייקספיר
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
גלריית הדמויות העשירה שכיכבה ב"מלחמת הכוכבים" שאבה את השראתה ממיתוסים קלאסיים ועל־זמניים דוגמת "האודיסאה", "המלך ארתור" ו"שר הטבעות", ומסדרות עתידניות מסוג "פלאש גורדון" ו"באק רוג'רס". היא כללה אביר ג'דיי זקן וחכם בשם אובי וואן קנובי (שאותו גילם אלק גינס), מבריח שרמנטי בשם האן סולו (האריסון פורד), ווּקי בשם צ'ובאקה, רובוטים, סטורם־טרופרס ושלל יצורים אקזוטיים אחרים.
האופטימיות הרומנטית והילדותית של הסיפור - ששלח את נער החווה הבלונדיני לוק סקייווקר (מארק האמיל) להציל את הנסיכה ליאה מידיו של אביר האופל דארת' ויידר, ושהתהדר באנרגיה מיסטית/דתית/פילוסופית בשם "הכוח" - סיפקה מפלט מוחלט מאירועי העת ההיא (מלחמת וייטנאם, פרשיות פוליטיות מסוג ווטרגייט). היא גם היתה קונטרה מנחמת לסרטים האמריקניים הקשוחים והאלימים שהופקו באותו עשור ("בוני וקלייד", "צ'יינהטאון", "נהג מונית", "הסנדק" ואחרים). הפסקול התזמורתי המפואר והאמוציונלי של המלחין ג'ון וויליאמס תיעל את המוטיבים המוסיקליים האפיים של ואגנר והפך את הסרט לאופרת חלל פר אקסלנס.והאפקטים? בואו נגיד שדבר כזה טרם נראה עד אז. לא בכמות ולא באיכות. רובי לייזר, חרבות אור, חלליות מכל הסוגים והגדלים (שקמו לתחייה על המסך בעזרת מודלים, מצלמות ומחשב, שנבנו במיוחד), כוכב מדברי עם שתי שמשות, תחנת חלל ענקית וקטלנית ששמה "כוכב המוות" וקרב חלל אדיר ובלתי נשכח, שהשתווה באיכותו למרדף המכוניות עוצר הנשימה מ"הקשר הצרפתי". בסרט הזה היה הכל. אם שאלתם את עצמכם פעם כיצד נראה ברק בבקבוק, צפו ב"מלחמת הכוכבים" ותבינו.
אולפני פוקס לא חשבו שהקשקוש האינטר־גלקטי של התסריטאי־במאי הצעיר וחסר הניסיון ג'ורג' לוקאס יצליח להחזיר את ההשקעה בו. מלבד אלק גינס הבריטי, שהיה שחקן מוערך ומנוסה, לוקאס התעקש ללהק שחקנים לא מוכרים לתפקידים הראשיים. האריסון פורד, למשל, נקלע לאודישנים במקרה, לאחר שהגיע למקום כדי לעבוד כנגר.
ומכיוון שסרט מהסוג הזה טרם הופק עד אז (הדברים הכי קרובים לזה עד אז היו "2001", הפילוסופי והכבד של סטנלי קובריק, וסידרת המדע הבדיוני "כוכב הקופים"), היה בלתי אפשרי לדמיין כיצד החזון החנוני והשאפתני שלו - שמילא אינספור מחברות בשמות מצחיקים של דמויות וכוכבי לכת, ובפרטי פרטים טכניים - יקרום עור וגידים על המסך.
אבל עם הכנסות של 307 מיליון דולר, "מלחמת הכוכבים" הפך לסרט הקופתי ביותר בהיסטוריה של הוליווד עד אז, ולתופעה תרבותית כלל־עולמית. התור מחוץ לבתי הקולנוע שהקרינו את הסרט השתרך הרחק אל מסביב לבלוק (כי עבור רבים, צפייה אחת לא הספיקה). לוקאס, שהשכיל להותיר בידיו את הזכויות על סרטי ההמשך והמוצרים הנלווים (צעצועים, חולצות, תחפושות, מצעים, מדבקות, כוסות קפה ומה לא) הפך באחת לאדם עשיר. עשיר מאוד אפילו.
בין לבין, ב־1981, הספיק לוקאס לברוא גיבור אייקוני נוסף בשיתוף חברו הטוב סטיבן שפילברג: ארכיאולוג הרפתקן בשם אינדיאנה ג'ונס. כעבור שנה הביא שפילברג לעולם את אי.טי.
אלה היו השנים הטובות. השנים שבהן לוקאס וחבריו - שפילברג, רוברט זמקיס, ג'ו דאנטה, ג'ון לנדיס ואחרים - שינו את פניה של הוליווד לנצח והפכו אותה לבית חרושת לבלוקבאסטרים מרובי אפקטים. אחרי עשור שבו הגישה תעשיית הקולנוע בעיקר סרטים בלי סופים טובים ובלי גיבורים אמיתיים, החבורה הזאת המציאה מחדש את האסקפיזם ושיכללה אותו לדרגת אמנות. לסחורה שלהם, התברר, היו קונים רבים.
במשך שנים לא מעטות, ההילה סביב שלושת הפרקים הראשונים בסידרת "מלחמת הכוכבים" רק הלכה והתעצמה. מועדוני מעריצים הוקמו ברחבי תבל, עשרות אלפים אימצו את תורת הג'דיי והצהירו עליה כדת הרשמית שלהם, חג רשמי נוסד (ה־4 במאי, אם תהיתם), והסידרה נכנסה עמוק עמוק אל תוך נימיה של התרבות הפופולרית.
• המעריצים מבולבלים: איפה לוק?
• מהומה: פוסטר גזעני למלחמת הכוכבים
פארודיות, חיקויים, מחוות, הומאז'ים, פרשנויות, ציטוטים - לכולם היה מה לומר בנושא, החל בסרט הקורע "שיגעון בחלל" של מל ברוקס, דרך המונולוג המבריק של קווין סמית' מ"מוכרים בלבד", שמסביר למה "האימפריה מכה שנית" עדיף בהרבה מ"שובו של הג'דיי", וכלה בפרק של "חברים", שבו רייצ'ל לובשת את הביקיני המוזהב של הנסיכה ליאה כדי לספק את הפנטזיות המיניות של רוס.
אנציקלופדיות שביארו כל פיסה מהיקום של הסידרה הפכו לרבי מכר. האוניברסיטאות החלו להציע קורסים על תורת הג'דיי ועל הרכיבים המיתולוגיים שסיפקו ללוקאס השראה. אפילו נשיא ארה"ב, רונלד רייגן, התגלה כמעריץ של הסידרה, כשהחליט להדביק ליוזמת ההגנה האסטרטגית השאפתנית שלו (שכשלה אחר כך) את השם "Star Wars".
גם כשהדורות התחלפו, והילדים שראו את הסרטים המקוריים בקולנוע הפכו בעצמם להורים, האובססיה ל"מלחמת הכוכבים" פשוט סירבה להיעלם.
ומה קרה אחר כך? לא יותר מדי. מלבד סרטי ההמשך בסידרת אינדיאה ג'ונס ("אינדיאנה ג'ונס והמקדש הארור" ב־1984, "אינדיאנה ג'ונס ומסע הצלב האחרון" ב־1989), פלופ מהדהד ומביך ("הווארד הברווז"), כמה סרטים בינוניים ("ווילו והנסיכה", למשל) וגירושים נבזיים מאשתו מרשה, שצימקו לחצי את חשבון הבנק שלו, לוקאס די נעלם מהרדאר.
הוא חזר ב־1997, עם הודעה משמחת ומרגשת שנגעה לתחילת העבודה על טרילוגיה חדשה - טרילוגיית הפריקוולים - שהיתה אמורה להתרחש לפני הטרילוגיה המקורית ולעסוק בסיפור המוצא של דארת' ויידר ואובי וואן קנובי. במקביל יצאו "מהדורות מיוחדות" של שלושת הסרטים הראשונים בסידרה.
אבל משהו השתנה, ולא לטובה. הגרסאות שהוקרנו בבתי הקולנוע היו קצת שונות מהגרסאות המקוריות: לוקאס "שיפץ" אותן. הוא שידרג את האפקטים, הוסיף סצנות ושינה פרטים קטנים. על פניו נראה היה כי מדובר בזוטות, אך למעשה היה זה הסימן הראשון לכך שמשהו רע עומד להתרחש. כי אף אחד מהשינויים לא הפך את הסרטים האהובים לאהובים יותר. להפך.
לזכותו של לוקאס ייאמר כי כבר בסוף שנות השבעים הוא אמר לא פעם שהוא רק "25 אחוז מרוצה" מ"מלחמת הכוכבים". לא היה מספיק זמן, לא היה מספיק כסף - אתם יודעים, כל התירוצים הרגילים. ועדיין, הסרט המקורי היה מועמד ל־11 פרסי אוסקר (בין השאר לסרט, לבמאי ולתסריט), וקטף שבעה (בעיקר בקטגוריות הטכניות ובמוסיקה). למרות הפגמים, הוא נכנס לליבם של המעריצים.
כשהתחוור כי לוקאס למעשה מבקש להביא למצב שבו הגרסאות המקוריות ייעלמו מהשוק באופן מוחלט לטובת הגרסאות המשופצות, הורמו לא מעט גבות. הרי רק ב־1988 עמד הבמאי המזוקן בפני ועדה של הקונגרס, שהתכנסה בעקבות רצונו של איל התקשורת טד טרנר להוסיף צבע לסרטי שחור־לבן, ונשא נאום אנטי־תאגידי נלהב בגנות הפגיעה ביצירות אמנות.
חוץ מזה, כששפילברג הוציא גירסה משופצת ל"אי.טי", הוא דאג לצרף לאריזה גם את הגירסה המקורית. ג'ורג' בחר להיות דיקטטור ולבאס את המעריצים.
זאת היתה רק ההתחלה. ההלם האמיתי הגיע לאחר יציאת "אימת הפנטום", הפרק הראשון בטרילוגיית הפריקוולים החדשה.
הפרק הארור ההוא, שעלה למסכים לפני 16 שנים, היה אמנם הצלחה קופתית אדירה, אבל הותיר את מעריצי הסידרה מרוסקים רגשית ושבורי לב. הוא העניק לעולם את ג'אר ג'אר בינקס, מהדמויות השנואות בתולדות הקולנוע, ופתח את הפתח לעוד שני פרקים מחרידים - "מתקפת המשובטים" ו"נקמת הסית'" - שהשליכו את זיכרונות הילדות המאושרים של עשרות מיליוני אנשים אל תוך מכסחת דשא והעלו באש את השיירים.
שום דבר ב"אימת הפנטום" לא היה ראוי להיות חלק מהיקום של "מלחמת הכוכבים". לא ג'אר ג'אר המכוער והמטופש ובדיחות הקקה־פיפי שלו; לא ג'ייק לויד, הילד שחקן הנורא, שנבחר לגלם את דארת' ויידר הצעיר; לא נטלי פורטמן, שדיקלמה את שורותיה ברובוטיות מלכותית ובלי לזוז מילימטר; לא העלילה, שנסבה על נושאים מרדימים כמו ביורוקרטיה בין־גלקטית והסכמי סחר; לא הדמויות החדשות (שהיו ברובן קריקטורות ממוחשבות); ולא העיצובים הנקיים וחסרי האישיות של הרובוטים והחלליות.
"מה קרה לג'ורג' לוקאס?" שאלנו בעיניים דומעות, "למה הוא עושה לנו את זה?" אך שום תשובה לא ניתנה. היו שהאשימו את עצמם ואת העובדה שהתבגרו. היו שהיפנו את האצבע אל עבר לוקאס וטענו כי הוא אנס את ילדותם. והיו מי שפשוט החליטו להתכחש לקיומו של הסרט החדש ולהתנהג כאילו מדובר בחלום רע ותו לא. לא נגזים אם נאמר ש"אימת הפנטום" היה אכזבה בקנה מידה היסטורי, שגרמה טראומה לעשרות מיליונים. אפילו עשו על זה סרט תיעודי ("The People vs. George Lucas", ב־2010).
קשה לעמוד מן הצד ולראות מישהו מחריב את הדבר שאתה כל כך אוהב. אבל איזו ברירה היתה לנו? אולי לוקאס יתעשת לפתע? אולי מישהו ייקח אותו הצידה לרגע וינער אותו? אולי החלק הבא יהיה יותר טוב? ואולי לא.
כשטרילוגיית הפריקוולים הגיעה לסיומה הלא חגיגי ב־2005 - עם ה"לאאאאאאאאא!" הטרגי־קומי שדארת' ויידר שיחרר בדקות האחרונות של "נקמת הסית'", לאחר שלמד כי הרג בשוגג את אהובתו הבלתי נסבלת - רוב מעריצי הסידרה כבר נטשו את הסירה הטובעת. רבים מהם עברו למגרש של פיטר ג'קסון, ששנתיים לפני כן השלים טרילוגיה קטנה ומופלאה משלו ("שר הטבעות").
נראה היה ששום דבר כבר לא יוכל לתקן את הנזק שהסב לוקאס ליקום האהוב שברא, או להשכיח את תצוגת המשחק הזוועתית של היידן כריסטנסן (שגילם את אנאקין סקייווקר, אביו של לוק, ב"מתקפת המשובטים" ו"נקמת הסית'"). נראה היה שלעולם לא נחזור לחוש את אותה תמימות חמימה ונעימה, שמילאה את ליבנו ברגע שהכתובת "לפני שנים רבות, בגלקסיה רחוקה רחוקה..." הופיעה על המסך.
אבל אז הגיע ג'יי.ג'יי אברהמס.
משימה לא פשוטה מוטלת על כתפיו של הבמאי בן ה־49, שנבחר לביים את "הכוח מתעורר", החלק השביעי והכה־מצופה בסאגת "מלחמת הכוכבים". עליו לגרום לנו לשכוח מ"אימת הפנטום", ולהשיב את אמוננו ביקום הקסום שברא עבורנו לוקאס.
החדשות הטובות הן שהפעם לוקאס לא יוכל לקלקל את החגיגה. ב־2012 הכריז הטייקון המזוקן מסן פרנסיסקו, שציין 70 בשנה שעברה, על פרישה מעולם הסרטים. הוא מינה את המפיקה הוותיקה קתלין קנדי ליורשת שלו, מכר את תאגיד הענק שהקים, "לוקאס פילם", לאולפני דיסני תמורת 4 מיליארד דולר, וזז הצידה.
אבל היה קאץ' קטן. לפני שרכב אל תוך השקיעה והלך לשחק עם בתו הפעוטה אוורסט, שנולדה לו ולאשתו החדשה, מלודי הובסון בת ה־46, לוקאס עוד הספיק להעביר לדיסני את התוכניות שלו לשלושה פרקים נוספים בסידרת "מלחמת הכוכבים". כנראה התיאבון שלו להרס טרם סופק במלואו.
"בסופו של דבר", הוא התרברב בזמן אמת ל"ביזנס וויק", "אתה צריך להגיד, 'תראו, אני יודע מה אני עושה. והסיפורים שלי הם חלק מהדיל'. אני נמצא בעסק הזה כבר ארבעים שנה, והלך לי לא רע".
למרבה המזל, קנדי והצוות היצירתי שקיבצה סביבה סירבו בנימוס. "דיסני וקתלין פשוט החליטו לשקול אפשרויות אחרות", סיכם בדיפלומטיות אברהמס ל"ואניטי פייר". כיום, מלבד שני סרטים נוספים שימשיכו את מה ש"הכוח מתעורר" יתחיל, התוכניות העסקיות מרחיקות הלכת של דיסני כוללות עוד שני סרטים, שיעמדו בפני עצמם: האחד, "Rogue One", הוא "סרט שודים" (Heist Movie) שעלילתו תתרחש רגע לפני האירועים המתוארים ב"מלחמת הכוכבים"; והשני יעסוק בהרפתקאותיו של האן סולו הצעיר. לוקאס אינו קשור לאף אחד מהם בשום צורה.
בראיון טלוויזיוני לרשת CBS התייחס לוקאס להתעלמות הגורפת מהצעותיו. "בסופו של דבר, הם הסתכלו על הסיפורים שהצעתי ואמרו שהפעם הם מעדיפים לעשות משהו בשביל המעריצים. אז הם דחו את ההצעות שלי והלכו לעשות את הדבר שלהם. ואני אמרתי, 'טוב, אני פשוט אלך לדרכי עכשיו'.
"אנשים לא מבינים ש'מלחמת הכוכבים' היא אופרת סבון. הנושא של הסדרה הוא בעיות משפחתיות, לא חלליות".
אברהמס, שהתפרסם בזכות סדרות טלוויזיה כגון "זהות בדויה" ו"אבודים", נתפס בעיני רבים כיורש של שפילברג. אבל הוא לא קפץ על ההזדמנות להיכנס לנעליו של לוקאס כשההצעה המפתה הונחה על שולחנו.
"ראשית, אחרי שביימתי שני סרטים בסידרת 'סטאר טרק', הרגשתי שאולי הגיע הזמן לעשות פסק זמן מסרטים עם המילה 'סטאר' בכותרת שלהם. ושנית, מבחינה היסטורית אף פעם לא מומלץ להתקרב מדי לאלילים שלך.
"הסידרה הזאת כל כך קרובה לליבי, שהרעיון להפוך להיות מעורב בה נראה לי מסוכן. אבל כשסיפרו לי שהמטרה היא לגשת לסיפור מכיוון אמוציונלי ואותנטי, ובהסתמכות על דמויות בשר ודם, מצאתי את עצמי לפתע מדמיין איך זה ירגיש לביים סרט בסידרת 'מלחמת הכוכבים'.
"ואז, כמו כל מעריץ שרוף, גם בראשי החלו לצוץ לפתע שאלות. מה קרה בזמן שחלף מאז 'שובו של הג'דיי'? איפה האן סולו? מה עלה בגורלה של ליאה? האם לוק עדיין חי? הרעב להיות חלק מהעולם הזה הוציא אותי משיווי משקל. בסוף, קול ההיגיון, ששיכנע אותי שמדובר ברעיון רע, הובס בידי הרגשות שלי".
על ההחלטה להתנער מלוקאס הוא אמר ל"ואניטי פייר": "אני יודע שיש רבים שאוהבים את טרילוגיית הפריקוולים, ואני מבין למה הטרילוגיה הזאת היתה חיונית לג'ורג'.
"אבל כשצפיתי לראשונה ב'מלחמת הכוכבים' הרגשתי משהו שלא הרגשתי מאז - שמעיפים אותי למקום אחר, למקום שבו הכל אפשרי, ועם כל הפרטים הספציפיים של 'מלחמת הכוכבים': ההיסטוריה, העיצוב, המוסיקה. העולם ההוא היה ייחודי וספציפי מאוד, יכולת לטעום אותו ולהרגיש אותו. ולתחושה הזאת רציתי לחזור".
"טרילוגיית הפריקוולים עשתה המון דברים, אבל רצינו לפשט את הכל ולשוב לעידן אלגנטי יותר, שבו היו רק האימפריה והמורדים. זה היה הפוקוס שלנו".
את התסריט של "הכוח מתעורר" כתב אברהמס עם לורנס קסדן (66), שחתום על קלאסיקות דוגמת "האימפריה מכה שנית" ו"שודדי התיבה האבודה". קסדן סיפר ל"ואניטי פייר" כי "מההתחלה התוכנית היתה להתעלם מהפריקוולים ולנסות ללכוד את הרוח של הטרילוגיה המקורית. רצינו ללכת לכיוון של רטרו - לעשות משהו שאפשר למשש אותו, ושפחות נסמך על אפקטים דיגיטליים".
הגישה הנוסטלגית הזאת זוכה לחיזוק נוסף כשמביאים בחשבון ש"הכוח מתעורר" מסמן את חזרתן לסידרה של שלוש הדמויות האהובות ביותר: לוק סקייווקר, האן סולו והנסיכה ליאה. אם אין בכך די, הרי שהסרט יכלול דברים נוספים שלא ראינו על המסך הגדול כבר יותר משלושים שנה (למשל ספינת החלל האגדית של האן וצ'ואי, המילניום פלקון ומפקד המורדים, אדמירל אקבר).
"זה כבוד גדול להיות רב החובל הזמני של הספינה שג'ורג' בנה", אמר אברהמס למגזין הקולנוע "אמפייר". "אבל הספינה העצומה הזאת גדולה יותר מהאיש שבנה אותה. 'מלחמת הכוכבים' אולי התחילה עם לוקאס, אבל עם הזמן הפכה למשהו ששייך לעולם".
ואיך לוקאס מתמודד עם הדחייה הפומבית המשפילה והעובדה שהוא כבר לא חלק מהחגיגה? הוא משווה את התהליך לגירושים. "כשאתה נפרד ממישהו, החוק הראשון הוא שלא מתקשרים אחד לשני. החוק השני הוא שלא הולכים לבית של בן הזוג כדי לראות מה הוא עושה. החוק השלישי הוא שלא הולכים לבית הקפה שבו בן הזוג יושב ומאיימים לשרוף את המקום. לא. אתה פשוט אומר שזאת היסטוריה, ושהגיע הזמן להתקדם".
"אני חושבת שהיה לג'ורג' מאוד קשה לשחרר", סיפרה קנדי לאחרונה. "הרבה יותר קשה ממה שהוא חשב. הזהות שלו היתה כרוכה ב'מלחמת הכוכבים' במשך רוב חייו הבוגרים. אבל אתה לא רוצה להשאיר את האצבע שלך במים כשהחלטת לעשות צעד גדול כל כך.
"אני מדברת איתו לעיתים קרובות, ובכל פעם שאני שואלת אותו אם יש משהו שהוא רוצה לדעת, הוא אומר: 'לא, לא, אני רוצה להיות מופתע'".
ההיסטריה סביב "הכוח מתעורר" מטורפת. הסרט כבר גרף יותר מ־50 מיליון דולר במכירת כרטיסים מוקדמת, ונמצא בעמדת זינוק לא רעה כדי להיות הסרט הקופתי ביותר בהיסטוריה ולעקוף את "אווטאר" (שהכניס 2.78 מיליארד דולר). עדיין לא ברור אם זה יהיה סרט טוב, אבל על דבר אחד אין ויכוח: הטריילר שלו גרם להרבה אנשים מבוגרים לבכות.
אני יודע, גם הטריילר של "אימת הפנטום" עשה את הרושם שהסרט עומד להיות יצירת מופת מונומנטלית, ואיך זה נגמר בסוף כולם יודעים. ובכל זאת, התחושה שונה הפעם. נראה כי הלקחים נלמדו, והמסר של המעריצים נקלט היטב.
יתר על כן, לטוב ולרע, נראה כי אברהמס עצמו הוא אחד המעריצים האלה, והוא נחוש לספק לכולנו (כמו גם לעצמו) חוויה מתקנת.
"החוויה של בימוי הסרט היתה סוריאליסטית ובלתי אפשרית", אמר אברהמס לאחרונה. "כלומר, אתה יודע מה זה להיות על הסט של המילניום פלקון? טירוף מוחלט. היו אנשים שפשוט פרצו בבכי כשעלו עליו. זה מוזר, האפקט שיש לזה על אנשים".
אפילו מארק האמיל בן ה־64 לא הצליח לעצור את שטף הרגשות כשפגש שוב את החללית המפורסמת. "זה פשוט לא נראה אמיתי", הוא סיפר ל"רולינג סטון". "פתאום נפתחו אצלי כל מיני חלונות קטנים במעמקי הזיכרון. התחושות, הריחות. אתה אומר לעצמך: 'אני לא מאמין שזה באמת קורה'".
רק האריסון פורד, שהפך עם הזמן לזקן נרגן וזעוף, מסרב להיראות נלהב. "היה כיף לפגוש את החברים הוותיקים", אמר באדישות ל"אמפייר" מי שהתחנן בפני לוקאס שדמותו תומת בסוף "שובו של הג'דיי". "זה היה חמים ודביק בדיוק כמו שהייתם מצפים".
גם הוא נאלץ להודות ששמח שלוקאס התעלם מבקשתו, והותיר את האן בחיים. "למרות שציפיתי שזה ירגיש מגוחך, הייתי גאה ואסיר תודה להיות מעורב בסרט החדש. אבל נוסטלגיה היא לא דבר שימושי עבורי. יש סיפור לספר".
נכון לכתיבת שורות אלו עלילת הסרט החדש טרם דלפה (וטוב שכך, למה שנרצה לקלקל לעצמנו את ההפתעה?) ורוב הפרטים עדיין חסויים. מה שכן ידוע הוא שאנחנו מצטרפים לאקשן כשלושים שנה לאחר האירועים שתוארו ב"שובו של הג'דיי", והאן, ליאה ולוק משתלבים בסיפור איכשהו (למרות שהיעדרותו של לוק מהטריילר כבר הולידה תיאוריות על כך שהוא עומד להיות הבאד גאי).
במרכז העניינים ניצבות כעת שלוש דמויות חדשות - סטורם טרופר, שמגלם ג'ון בוייגה, שודדת שמגלמת דייזי ריידר וטייס בשורות המורדים, שמגלם אוסקר אייזק. אל אלה מצטרפים כמה נבלים טריים, הבולט שבהם הוא ממשיך דרכו של דארת' ויידר, קיילו רן (שמגלם אדם דרייבר). חרב האור שלו - שמתפצלת לשלוש אלומות שונות, בסגנון צלב - היתה אחד מההיילייטס של הטריילר.
"רצינו להמציא דמויות שיהיו מעניינות לא רק לסרט אחד, אלא לשלושה סרטים", אמר התסריטאי קסדן. "אלו דמויות שיש להן פוטנציאל להשתלב בגלקסיה המוכרת, ומצד שני, הן עדיין שונות מכל מה שראינו עד עכשיו".
ואברהמס סיכם: "אני רוצה שהסרט הזה ייגע בקהל. שיגרום להם להאמין שוב בכוח של העולם שג'ורג' יצר. בכוח של הצד הטוב מול הצד האפל. בכוח של 'הכוח'".
גם אנחנו רוצים, ג'יי. ג'יי. גם אנחנו.
אקו"ם