2015 בספרות: הרגע המשמעותי השנה הוא סוף
בספריו חיה ונושמת ההיסטוריה של העם היהודי ושל החברה הישראלית. אישים ידועים לצד דמויות הנמצאות בשוליים, גיבורים לאומיים וגיבורים בביתם, אכלסו את סיפוריו מלאי התעוזה, הדמיון וההומור. הפרידה מאמיר גוטפרוינד היא הרגע המצער והמשמעותי ביותר בספרות לשנת 2015
הבחירה להקדיש את כתבת סוף השנה בתחום הספרות ליצירתו של אמיר גוטפרוינד לא התקבלה רק בשל פטירתו המצערת לפני כחודש, שכן זו לבדה לא הייתה מצדיקה את ההחלטה. הסיבה לכך ששורות אלו מוקדשות לפועלו הספרותי של גוטפרוינד היא שבשעה זו של ניסיון להבין מי אנו ולאן אנו פונים, כעם, כחברה וכמדינה, ביתר שאת מאשר בתקופות אחרות בתולדותיה של מדינת ישראל, קריאה בספריו של גוטפרוינד מגלה לנו שהיטיב לתאר ולתרגם למילים את מכלול ההיבטים של החברה הישראלית, על כל מורכבותה.עוד כותרות ב-nrg:
• בלעדי: עמיר בניון בביצוע מיוחד ל"נשמתי"
• אין שלום, אין ביטחון, טיטי מלכת יופי גרועה
• איחוד קרוב: רובים ושושנים תופיע אצל קימל?
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
גוטפרוינד קנה לו את מקומו כאחד הסופרים הישראלים המשמעותיים משום שגולל את סיפורה של החברה הישראלית כפי שבדרך כלל אינו מסופר. עם גיבוריו נמנים לא רק אישים בעלי שם ושיעור קומה, כי אם גם אנשים שנותרו בין הצללים על אף תרומתם לבניין היישוב העברי והמדינה הציונית, ולצדם אנשים יומיומיים, שתרומתם לעיצוב פני הדור נעשית בין כתלי הבית, בחיק המשפחה, והם משמשים גיבורים של ממש עבור הדור הצעיר, לא פחות מאשר דמויות הנלמדות בבתי הספר וכתובות בספרי ההיסטוריה.
• "חרגולים": סיפור קצר של אמיר גוטפרוינד
• פרידה מגוטפרוינד: סופרם של האנטי גיבורים
ויותר מכך שהוא מזכיר לנו כי בשבילי ההיסטוריה הפתלתלים פסעו דמויות נוספות על אלו ששמותיהן עולים על שפתיו של כל ילד ומוזכרים בכל בית ובכל מוסד, הוא מצביע על כך שההיסטוריה עודנה מוסיפה להיכתב. העבר שזור בהווה, והם קשורים יחד, אם בחוטי תיל, זכר לאימת המחנות, ואם בשריגי גפן הצומחת על אדמת ישראל, אם בצרור מכתבים ששוליהם מצהיבים וריחם ריח סוד והסתרה, ואם בשק המאגד יחד תפוזים המפיצים ניחוח פרדסים. העבר קושר את חיפה של שנות השישים ואת תל אביב של שנות האלפיים אל פולין של שנות השלושים והארבעים, ואת הדור הצעיר המחפש את דרכו בעולם אל הסב והסבתא שניסו להימלט מהנתיב שהוכתב עבורם.
על פי גוטפרוינד, האישי הוא הלאומי, והלאומי הוא האישי. כשם שאדם אינו מסוגל לנהל את חייו במנותק מעברו, כך אינו יכול להתנהל בחברה הישראלית במנותק מן ההיסטוריה שלה. על הדרמה המשפחתית נוספת הדרמה הלאומית, ובמידה רבה, סיפורו של תינוק שזה עתה נולד כבר נכתב טרם לידתו. לאורך ספריו, מוצגים בהקבלה הנרטיב של עם שמנסה להשתקם ולשרוד, לקום ולבנות חברה חדשה ונרטיבים פרטיים, אישיים, של אנשים שונים, המנהלת מלחמת הישרדות ותקומה משלהם. לעיתים הדבר נעשה במופגן, כמו בספר ביכוריו, 'שואה שלנו', ולעיתים במרומז, כמו ב'אגדת ברונו ואדלה', שהיה לספר האחרון שראה אור בחייו.
כתיבתו של גוטפרוינד נאחזת בשורשים – משפחתיים, תרבותיים, לאומיים. הרפרנסים המשובצים ביצירותיו רבים. חלקם דקים, נסתרים תחילה מן העין וניתנים לזיהוי בעין מיומנת או בקריאה חוזרת, אחרים גלויים ומהווים חלק מרכזי בעלילה, וכמה מהם אף מלווים את תחילתו של כל פרק, בדמות ציטוטים של אישים ידועים, אנשי רוח ומעש.
בכל אחד מששת ספריו של גוטפרוינד, ניכרת משיכתו לנבירה בהיסטוריה ולחיפוש אחר העבר. הניסיון לפענח את העבר הוא מאפיין חוזר בספריו, והוא מוצא לו ביטוי אחר בכל פעם – במציאת מכתבים ישנים, בחקירות משטרתיות, בפרשיות מתח, בשיחות עם קרובי משפחה, בטיפול פסיכולוגי ועוד. התחושה שמתקבלת מקריאת ספריו היא שבנפשו של כל אדם קיימת עליית גג ובה תילי תילים של קופסאות ובהן מסמכים ישנים, שביכולתם לשפוך אור על מצוקותיו, תשוקותיו וגעגועיו. כל שעליו לעשות הוא לרצות להושיט ידו אל חור המנעול ולסובב את המפתח, אך החשש כבד, שהרי לצד הכמיהה לדעת יש גם את הכאב שעצם הגילוי מסב לנו. החיטוט בפצעי העבר עשוי להיות משקם אך גם מצלק.
הגיבורה הראשית ביצירתו של גוטפרוינד, אם כך, היא החברה הישראלית, שפושטת ולובשת צורה לאורך ספריו. סיפור התבגרותם של ילדים ונערים שזור בסיפור התבגרותה של המדינה, ונע בין אבדן ליצירתם של חיים חדשים, בין ייאוש לתקווה, בין שכול ותקומה. גוטפרוינד כתב ללא כחל ושרק על מוות, אבדן ואבל, על נעדרים, על מלחמות ועל הצלקות שהן מותירות, על עוולות בלתי נתפסות ועל הרוע שיכול לשכון בלבו של כל אדם. הכישרון וההומור שימשו ככלים בידו של גוטפרוינד לתיאורה של אמת נוקבת ומכאיבה, ואפשרו לו לחטט בפצעים פתוחים תוך משיחתם ביוד והנחת פלסטר.
בלתי אפשרי להימלט ממחשבה על הספרים שיש לשער שעוד היה גוטפרוינד מוסיף לכתוב. כתיבתו היא כזו שאנו זקוקים לה, לא רק כחומר קריאה מרתק, כי אם כעוד זווית, כעוד נקודת מבט, אינטליגנטית ומפוכחת להפליא, על המציאות שלנו. ספריו של גוטפרוינד משמשים גם כיצירה ספרותית שבה יש ערך רב לאמצעים אמנותיים, ליפי השפה ולסגנון, וגם כארכיון רב ערך של סיפורים, עדויות, פרטים ואישים, שכל עיון בו מוביל את הקורא לעולם שלם, חצי מוכר, חצי נסתר עדיין, של ידע והבנה שעשויים לסייע גם לו לקבל החלטה אמיצה ליטול בידו את המפתח לעליית הגג הפרטית שבנפשו, לסובב אותו בחור המנעול ולגלות את הטמון בה. מה שיגלה עשוי להיות צורב, אך גם מרפא. בידו המפתח, ובידו הדבר.
ימים יגידו איזו השפעה תהיה לכתיבתו של גוטפרוינד על הכותבים הישראלים. מוקדם לדעת, אך לאור האופן בו כבש בסערה את לבבות הקוראים עוד בספרו הראשון ושמר על קהל נאמן לאורך שנות יצירתו, יש לשער כי בעתיד נוכל להבחין באותותיה של השפעה גם על הכותבים הצעירים. השפעה זו, יש להניח, תבוא לידי ביטוי בכתיבה אמיצה, שלא מהססת לגעת במקומות החשופים והרגישים ביותר של החברה, לא חוסכת מאתנו תיאורים כנים של מציאות כואבת, אך בו בזמן גם מלטפת אותנו באהבה ובחיוך ומעודדת אותנו לקום, להתייצב מול העבר ומול העתיד כאחד, להסיר מעל כנפינו את הגרגרים שדבקו בנו ולהיות לעוף החול שקם מן האפר, והוא חזק מתמיד, ומשתוקק להתעופף אל על.
• להיט הרשת הכי מוצדק של 2015
• סדרת הטלוויזיה החשובה של השנה
• התופעה המוזיקלית הגדולה של 2015
• הסרט הכי משמעותי ב-2015
• הקאברים הגדולים של 2015
אקו"ם