ראשי » תרבות » קולנוע

ספוטלייט: זרקור על מועמד לא שגרתי לאוסקר

שני הסרטים המובילים במאבק על האוסקר יצאו יחד. האחד – מאבק אימתני, שתקני ומרגש בגורמי הטבע ובטבע האדם. השני – מסע פרקטי של דמויות שאינן מעוררות הזדהות אל עבר סוף ידוע מראש. נטליה ירמין מסבירה למה "ספוטלייט" בכל זאת גונב את ההצגה

 
בסוף השבוע שעבר, הראשון מאז הכרזת המועמדים לטקס האוסקר לשנת 2016, יצאו בישראל שני הסרטים המובילים במועמדויות בטקס הקרוב, ואף יתחרו זה מול זה על פרס הסרט הטוב ביותר.

עוד כותרות ב-nrg:
• המודח גילי כהן עצבני: "תתנתקו מהערוץ"
• האקזיט של אודי כגן: "משיח" מגיע לטלוויזיה
• אורנה בנאי: למה אין קומיקאים ימנים בגב האומה?
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

על האחד, המזוהה בעיקר עם סצנה אחת שבה לאונרדו דיקפריו נאבק עם דוב גריזלי, כבר שמענו די והותר. השני, "ספוטלייט" של הבמאי טום מקארת'י, עד כה היה (ועם יציאתו במקביל ל"האיש שנולד מחדש" גם עלול להישאר), יחסית אנונימי, למרות שבין השניים הללו אולי יותר מעניין לדבר דווקא עליו. "ספוטלייט", דרמה המתרחשת בבוסטון בשנת 2001, מגולל את סיפורו של צוות עיתונאים מה"בוסטון גלוב", אשר עם הגעתו של עורך חדש (לייב שרייבר) מתחיל לחקור האשמות שהכנסיה הקתולית מסתירה התעללות מינית בקטינים, הנפוצה להחריד מזה שנים בין כתליה. בהנהגתו של וולטר רובינסון (מייקל קיטון), העיתונאים מייקל רזנדז (מארק רופאלו), סשה פייפר (רייצ'ל מקאדמס) ומאט קרול (בריאן ד'ארסי ג'יימס) נאלצים לקחת על עצמם פרויקט עיתונאי שאפתני ומסוכן, ולצאת נגד המוסד הדתי האימתני אשר זרועות התמנון שלו, והשפעתו, מגיעים אף למקומות הקטנים ביותר. הסיפור מבוסס על מקרה אמיתי, שבסופו אכן פורסם תחקיר מעורר סערה ב"בוסטון גלוב", כמה חודשים בלבד לאחר אסון התאומים.

• הסרט שהרס לקייט בלאנשט את הרזומה
• שמונת השנואים: סביר בלבד, ושווה צפייה

הציניים מבינינו יגלגלו את עיניהם לנוכח הנושא המדובר. הרי בדיעבד כולנו יודעים שיש התעללות מינית בילדים בכנסיה הקתולית כבר עשרות שנים, כולנו יודעים שהכנסיה מנסה להסתיר זאת, וגם כולנו יודעים שעל אף חומרת העניין ושכולם מודעים לו - שום דבר לא משתנה. בעוד שהתופעה ידועה לכל, התחקיר של צוות "ספוטלייט" היה אחד מהגדולים והמקיפים ביותר בנושא, חשף עוד אלפי מקרים דומים והיה מהפכני לזמנו. אך חשיבות הסרט לא נעוצה בחשיפת הזוועות הללו, אלא באופן שבו הן נחשפו. מה שהופך את "ספוטלייט" לסרט מוצלח הוא לא עצם הטיפול בנושא כה רגיש ומעורר מחלוקת, אלא אופן הטיפול בו – התהליך המרתק שעובר הצוות בניסיון להוכיח שכל ההאשמות הללו נגד הכנסיה ובכיריה הן נכונות, מפני שאם סיפור כזה מתפרסם ויש בו טעות, כל האמינות וההשפעה של פרסום כזה נעלמות כלא היו.

• ריקוד המכונה: הפתעה במרוץ לאוסקר

"ספוטלייט" אינו מוכיח את חשיבותה של עבודה עיתונאית ברמת השפעתה על החברה (עובדה – הכנסיה לא פחות חזקה משהייתה לפני שחיבתה לקטינים התגלתה במלוא הדרה הנוראי), ואינו טוען שאין אינטרסים נוספים מאחורי הבחירה בנושאים סנסציוניים שכאלה. עם זאת, הוא כן מצליח להציג בהצלחה רבה איך נראית עבודה עיתונאית אמיתית, ובפרקטיקה הזו, במקצועיות הזו, יש משהו מרתק במיוחד, אם כי גם מאכזב לנוכח המצב הנוכחי של עולם העיתונאות. במידה מסוימת, ההתנהלות המקצועית בסרט מרגישה כמו נחלת העבר. בעוד שהסרט קצת נופל כשזה מגיע ליצירת הזדהות עם הדמויות הראשיות – כי כל מה שהן עושות זה לעבוד – ישנו יתרון בהתרכזות בבניית וחשיפת סיפור ההתעללות בלבד, ואולי זה אף עדיף על התפזרות לא נחוצה למחוזות אינטימיים יותר בהיכרות עם הדמויות. קצב התפתחות הסיפור נותר נאמן למציאות, ובעיקר לסבלנות הדרושה להביא פרויקט עיתונאי כזה לסיומו בעולם האמיתי.

• נער, נערה: טרנד הטרנסג'נדר הגיע לקולנוע

ובאשר לסיכוייו באוסקר, קרוב לודאי ש"ספוטלייט" הנו הסרט הרגוע ביותר מבין המועמדים, מבחינת הקיצוניות הרגשית אליה יביא את צופיו ("מקס הזועם" ו"האיש שנולד מחדש" מנצחים במובן זה). אך גם ללא הפרס הנכסף זהו סרט בנוי היטב העובד יותר על עניין מאשר על רגש, ובודאי כזה שיזכיר לנו שלמרות הכל, לעיתונאות יש הרבה יותר להציע מקליק-בייטים, פרסומות, והפחדה המונית.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg