בין אמנות לנאמנות ובין כוסון לשרמוטה
מה מקור הדמיון בין נאמנות לאמנות? כיצד הסקסיזם חדר למילון אוקספורד? האם יש להתייחס לקיבוץ כאל זכר או נקבה? הזירה הלשונית מאמינה באמנות אבל לא שמה זין בפעם השלישית
"חוק הנאמנות" של מירי רגב אינו חוק הנאמנות הראשון, קדם לו חוק של אביגדור ליברמן שזכה לכינוי "אין נאמנות – אין אזרחות".עוד כותרות ב-nrg:
• הכישוף עבד? דודו אהרון ביטל הופעה
• המודח גילי כהן עצבני: "תתנתקו מהערוץ"
• מיכל דליות: יחסים בין גבר לאישה ולא דברים אחרים
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
הפעם, על בסיס עיסוקה הנוכחי של רגב, מדובר על "נאמנות באמנות", או "נאמנות בתרבות". כנגד החוק קמה צעקה גדולה, הטוענת שבין נאמנות על פי תפיסתה של רגב לבין אמנות פעורה תהום. אמן חייב להיות נאמן רק לאמת היצירתית שלו או לאמונותיו כאמן. ברמה הלשונית 'אמנות' ו'נאמנות' דווקא קרובות מאוד זו לזו, הבדל של נון אחת.מה מקור הדמיון בין נאמנות לאמנות? שתיהן באות מאותו שורש, אמ"נ. זהו אחד השורשים הפוריים בעברית עוד בשפת המקרא. על פי מילון אבן שושן גזורות ממנו למעלה מחמישים מילים, ואין מדובר רק בכמות אלא גם באיכות המילים ותפוצתן: אמונה, אמינות, אֵמון, אומנת, מאמן, אומנה, ומילת המפתח בסוף תפילה, אָמֶן, שהפכה למילה בינלאומית. 'אמנם' פירושה: אכן, כך הוא הדבר. גם המילה אמת שייכת למשפחה, שכן נסתרת בה נ' בין מ' לת', וממנה נולד שורש חדש: אמ"ת.
• טניס בין הסיר לשטערצל
• התבהלה של בנט מסמטרצ'ת בגרבוזייה
• הכנסת מעשירה את אוצר הקללות הישראלי
מה משותף לכל המילים האלה? המשותף הוא יסוד היציבות, הביטחון שדבר מה הוא נכון ובטוח. נאמן הוא מי שסומכים עליו, ומכאן גם המשמעות בעולם העסקי, בעקבות התלמוד ובמקביל לאנגלית, trustee. 'אמונה' היא ביטחון מוחלט שדבר מה הוא נכון, 'אמת' מדברת בעד עצמה, והקריאה 'אָמֶן' מצהירה על ביטחון באלוהים. הקשר של אלה ל'אמנות' דורשת הסבר. במקרא אָמָּן, Omman, הוא יוצר של מלאכת מחשבת, כבשיר השירים: "חלאים מעשה ידי אמן". בתלמוד נוצרה לצידו גם המילה אֻמָּן (umman) שהוא בעל מלאכה, וכן אֻמָּנות. המילה אָמָּנות (שוב בתנועת o) היא חדשה. במקביל לעברית, art האנגלית פירושה גם אֻמָּנות וגם אָמָּנות. state of the art היא 'הדרך הנכונה של תחום עשייה או יצירה'. לשורש הפורה הזו הצטרפו גם ה'מאמן', מי שמלמד את חניכיו מהי הדרך הנכונה, או שמפטרים אותו באמצע העונה. אימונית היא תרגום של המילה האנגלית training, בגד אימון.
ובאשר ל"נאמנות באמנות", הביקורת על החוק מעידה על החשד שיש לנו כלפי מושג הנאמנות. במקרא 'נאמן' היא מילה נטולת חשד. נאמן הוא מי שאפשר להאמין לו, מי שתוכו כברו. בעברית החדשה מי שמצהיר על נאמנות למוסד חיצוני, כגון המדינה או הקבוצה, נחשד בכך שהוא מעדיף את נאמנותו על האמת הפנימית שלו, או על אמונותיו, ובמקרה של האמן, על אמינות היצירה.
החוקר הקנדי מייקל אומן ריגן פרסם מאמר ברשת שבו הוא מציג בדיקה שערך בהגדרות שנותן מילון אוקפורד, בכיר מילוני תבל, למילים שונות, ומצא שהן נגועות במיננות, סקסיזם בלעז. עיקר תשומת לב ניתנה למילה rabid, שפירושה 'קנאי קיצוני', ואפילו 'נגוע כלבת', והדוגמה: a rabid feminist, פמיניסטית קנאית. זו לא הדוגמה היחידה. shrill, צווחני או צורמני, הודגם במשפט "קולה הצווחני של אשה". psyche, נפש, מודגם: "לעולם לא ארד לעומקה של נפש האשה". nagging, מטריד או מנדנד, מודגם: "a nagging wife".
אנשי אוקספורד מיהרו להתנצל והודיעו שיבחנו את ההגדרות במילון וכי "הוא אינו מעיד על יחסם לנשים". עם זאת, שפות רבות נגועות בסקסיזם בערכי המילון עצמם, ולא רק בהגדרותיו. כך בעולם הצירופים העברי ביטויי שבח רבים לגבר: בחור טוב, בחור זהב, בחור כהלכה (במקור הפיוטי כינוי לאלוהים) וכן גבר גבר, פטיש, ג'דע, חברהמן ועוד. כינויי גנאי לגבר מציגים אותו כלא גבר: סיסי, לפלף, יורם ועוד. על הנשים נאמר אמנם במקרא "אשת חיל" או "אשת לפידות" (במקור שם פרטי), אבל 'נקבה' נותר כשם המגדיר את האשה על פי איבר המין שלה. בעברית של היום שלל ביטויים פוגעניים: בתולה זקנה, בלונדינית מטומטמת, חתיכה, שרמוטה, כונפה, פרח'ה, וגם כוסית שזכתה לרהביליטציה חלקית. כאשר שם כזה מוסב לזכר הוא מאבד את התיוג השלילי כמו חתיך וכוסון.
כתב העת עתמול של יד בן צבי מביא בגיליונו החדש מחקר רחב וחשוב של איתמר בן דוד על היחס לשפה הערבית בראשית ההתיישבות בארץ ישראל. העולים החדשים, שספק אם ידעו עברית היטב, בוודאי לא שלטו בערבית. חלק מההוגים והמחנכים של התקופה סברו שידיעת הערבית חיונית לפרויקט הציוני. משה סמילנסקי, שכונה חוואג'ה מוסא, כתב לפני מלחמת העולם הראשונה: "במשך שלושים שנה לא למדנו את שפת הארץ", וכוונתו לערבית, "עובדה זו היא לבושתנו". סמילנסקי כותב כי דווקא "בני המון העם" מדברים ערבית, אך לא האינטליגנציה היהודית.
רוב אלה שפעלו להנחלת הערבית היו בני העדה הספרדית, שמנתה לפני מלחמת העולם הראשונה 40% מתושבי הארץ. ידיעת הערבית היתה גם צורך ציוני לצורך משא ומתן ורכישת אדמות, וכאן היו הספרדים הגורם הפעיל בזכות ידיעת השפה. לעומתם האשכנזים אנשי היישוב בישן התנגדו התנגדות עזה לערבית, ואנשי היישוב החדש שילמו לה מס שפתיים אבל לא למדו אותה ממש.
באפריל 1913 הקימו המורים הספרדיים ביפו שעמדו בלב המאבק את "איגוד המורים העבריים לערבית", וטענו שאי ידיעת השפה מדרדרת את היחסים בין יהודים לערבים בארץ ישראל. ואולם, כפי שכותב מחבר המאמר, מעמדם בהנהגה הציונית היה שולי ולכן השפעתם בנושא כמעט לא הניבה פירות. היום, למעלה ממאה שנה מאוחר יותר, נראה ששום דבר לא השתנה.
שרה שואלת: למה מתייחסים לקיבוץ גם כזכר וגם כנקבה? לדוגמא: הקיבוץ שלך גדול (זכר), אבל מצד שני כתוב על שלטים נירעם בת 73 (נקבה).
אכן, נירעם הוא קיבוץ, זכר לכל דבר, וגם שמו, ניר, הוא בזכר, והוא גם אינו 'קבוצה', כמו דגניה או יבנה, כך שעל פי כל הכללים היה צורך לכתוב 'נירעם בן 73', אבל זה לא נשמע טוב משום מה. לכן הייתי משאיר את השימוש בנקבה כנוהג חביב גם אם אינו בדיוק דקדוקי. הצורה המדויקת ביותר היתה אמורה להיות 'קיבוץ ניר עם בן 73'.
גידי יהלום מעיר על כך: "לדעתי הלא מְמוּסמכת, יש שתי סיבות לנקביותו של הקבוץ: הראשונה: הישובים השיתופיים, עד 1920, נקראו קבוצות. מכאן ראשית נקביותו של הקבוץ. את השם קיבוץ הביאו אנשי השומר הצעיר, שהגיעו ארצה בעליה השלישית. השנייה: בשנות השלושים והארבעים היה נהוג לכנות את הקבוץ בשם 'נקודה'. אולי בגלל היותו עוד נקודת התישבות על המפה הציונית. מכאן חיזוק נוסף לנקביות הקבוץ".
נעם ניומן מתייחס לסוגיית הביטויים "לא שם זין/שם זין". המשמעות הזהה לביטויים סותרים מזכיר הלי משהו דומה באנגלית. נפוץ בבריטניה לומר "I couldn't care less", אבל בני דודינו, האמריקאים, נוהגים לומר בזמן האחרון, "I could care less". אמנם עקרונית לשני הביטויים יש אותה משמעות, אבל לפעמים אני מפרש את גרסה האמריקאית כך: אכפת לי קצת, כי יש רמת אכפתיות יותר נמוכה מזו שאני מפגין כעת.
מאמינים? אמנים? אומנים? בואו לבקר באתר הזירה הלשונית: www.ruvik.co.ilהכניסה לנאמנים בלבד!
אקו"ם