כשערבים, יהודים ובריטים שיחקו כדורגל ביחד
תערוכת כרזות כדורגל מתקופת המנדט הבריטי מגלה שיתוף פעולה ספורטיבי בין שלושת המגזרים בארץ ישראל, שהיום אפשר רק לחלום עליו. על אף עימותים וחרמות, זירת הכדורגל הייתה מקום מפגש פורה
שירת "התקווה" נמהלה בקריאות מאיימות: "בדם ואש נפדה את אל אקצה" מצד אחד, ו"מוות לערבים" מהצד שני. התמהיל הזה הדהד היטב בטריבונות בעת פתיחתו של משחק הכדורגל בין בני סכנין לבית"ר ירושלים. בהמשך הפכו הקריאות לאלימות פיסית, כשאוהדי בית"ר תקפו מחוץ למגרש את אוהדי בני סכנין.עוד כותרות ב-nrg:
• האח הגדול: המצית שהדליק את שי חי
• השאלון שהביך את כוכבי "ארץ נהדרת"
• השורדת האולטימטיבית עזבה את האי
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
האלימות בכדורגל אינה פטנט ישראל, וגם אינה עניין חדש. אבל באחרונה היא הולכת ומתעצמת ואינה עוד נחלתם של "לה פמיליה" ואצטדיון טדי. היא גזענית, אלימה, יוצאת נגד שחקנים ואוהדים כאחד, ואף חורגת אל מחוץ למגרשים. אחד המקרים הקשים מהזמן האחרון הייתה תקיפה במכות פטיש על ראשו של אוהד הפועל תל אביב ביפו, על ידי אוהדי בית"ר ירושלים. ואילו בחודש שעבר אוהדי הפועל תל אביב, רעולי פנים וחמושים באלות, תקפו בצומת גלילות אוטובוס עם אוהדי מכבי.
"כדורגל בחסות הוד מלכותו", תערוכה דיגיטלית המוצגת באתר "הספריה הלאומית", חושפת את ההיסטוריה של הכדורגל בתקופת המנדט הבריטי באמצעות כרזות ומסמכים המתעדים את אחת הליגות המעניינות שפעלו בארץ במשך כעשרים שנים ויותר, ובה לקחו חלק קבוצות הכדורגל היהודיות,ערביות והבריטיות. שלושת המגזרים אף היו שותפים בנבחרת ארץ ישראל כשזו התמודדה מול קבוצות זרות בטורנירים בינלאומיים.
יוזם התערוכה, יורם שמיר, גילה בעת עבודתו על פרויקט אחר (עריכת הספר "רק צעקה תגיע", מטעם מכון ז'בוטינסקי) כרזות אודות משחקי כדורגל ותחרויות אגרוף בין בית"ר לבין הבריטים. "זה הפתיע אותי. הבריטים הרי ידעו מי זאת בית"ר, ובשנת 1944 אף הוציאו את התנועה מחוץ לחוק.
נפעמתי גם משמות הקבוצות ובהן 'קלעי המלך', 'המעופפים', קבוצות של המשטרה והצבא הבריטי ועלה בדעתי לעשות תערוכה המתמקדת בכרזות ממשחקי הכדורגל בין שלושת המגזרים האלה", הוא אומר.
שמיר צירף את רתם כסלו, שכתבה עבודת מאסטר בנושא, והשניים אוצרים יחד את התערוכה הדיגיטלית.
בתערוכה 40 כרזות שנבחרו מבין מאות. רבות מהן הוצגו על גבי לוחות המודעות ברחובות הערים במטרה להזמין את הקהל למשחקים, שהתקיימו משנות ה-20 המוקדמות ועד סוף שנות ה-40.
בנוסף למשחקים של קבוצות היהודיות מול הערביות והבריטיות, קבוצות הכדורגל היהודיות שיחקו גם נגד מועדוני כדורגל מצריים, סורים ולבנונים. המשחקים התקיימו בארץ ישראל, אלכסנדריה, ביירות ודמשק.
"שלושת המגזרים שהיו שרויים בקונפליקט משנות העשרים ועד סיום המנדט דווקא הצליחו לקיים רמה מסוימת של מגעים ומשחקים ידידותיים. ברור שלא היה כאן גן של שושנים, כי היו עימותים וחרמות, אבל בהתייחסות לחברה האזרחית מתברר שלא היה מדובר בשלוש קהילות נפרדות כי אם במציאות מורכבת שלעתים התקיים בה שיתוף פעולה, וזירת הכדורגל בפלשתינה א"י היתה מקום מפגש בין הקהילות.
"רק בסוף שנות ה-40 החל גם בזירת הכדורגל תהליך היפרדות בין המוסדות היהודיים והקבוצות היהודיות לבין הקבוצות הערביות והבריטיות", מסביר שמיר.
שיחקו כדורגל גם במהלך מלחמת העולם השניה?
"במהלך המלחמה פרחו פה משחקי הכדורגל כאילו אין מלחמה ואין שואה באירופה. תופעה שהזכירה לדעתי, את מוקדי הבילוי והבידור בארץ בשעה שהתחוללה מלחמה".
כסלו מוסיפה: "הייתה התייחסות למלחמה ובגלל זה הליגה לא הייתה סדירה. לעתים קראו לה 'הליגה המלחמתית'. הכדורגל נפגע גם מתזוזות הכוחות והקבוצות ששיחקו השתנו. בגלל הגיוס לצבא בעטיו נפגעו הקבוצות היהודיות. בעת ההיא התקיים דיון בדבר שיתופם של המשתמטים משירות, והיו גם דיבורים על פגיעה בהרכב הקבוצות הערביות ליצירת שוויון.
"גם המתח ששרר בארץ השפיע על היחסים הספורטיביים, ובמיוחד מאבקם של מחתרות האצ"ל והלח"י בבריטים, ויחס הבריטים להעפלה. ב-1934 פרשו הקבוצות הערביות מהתאחדות הכדורגל הארץ ישראלית בגלל תלונות על יחס לא הוגן והקימו התאחדות משלהן, אם כי זה לא החזיק מעמד".
אז כן, הקהל קיבל באהדה קבוצות מלאומים ועדות שונים, ואפילו הייתה קבוצה מעורבת של הדואר, שכללה ערבים ויהודים. על המשחק שהתקיים ברחובות ב-1941 בין 'מוסלם קלוב' מיפו ל'מכבי רחובות' נכתב בעיתונות: "הקבוצה הערבית נתקבלה ברחשי אהדה מצד חובבי הכדורגל ברחובות".
ואולם הימשכותו האלימה של הסכסוך הישראלי פלסטיני כשדור אחר דור גדל איתו גרמה לכך שהאלימות חלחלה לתוך היחסים הבינאישיים, לבתי הספר, לדיונים בכנסת, לסכסוכי עבודה וגם לאירועי תרבות שונים. "כשמדובר בכדורגל, אתה אומר לעצמך, הרי זה רק ספורט. אבל מסתבר שלרבים מהאוהדים בטריבונות זה לא רק ספורט. זו תשוקה, מאבק. זה אנחנו או הם. מדובר בחלק חשוב ומהותי בחיי אנשים אלה.
"אישית אני מסתפק בציפיה בכדורגל מהכורסה", מודה האוצר. "לא הולך למשחקים. לעתים אני נחרד ומזועזע מהאמוציות והאלימות שגואות במגרשים בין שבת לשבת. זוהי רמת אלימות שלא קיימת בענפי ספורט אחרים. לא בכדורסל, טניס או תחריות שחיה. אני מזמין את מירי רגב, שרת התרבות והספורט, לצפות בתערוכה הדיגיטלית", אומר יורם שמיר.
מסבירה ד"ר שלומית גיא, חוקרת ספורט ממכללת "ספיר" ומכללת קיי, מסבירה איך הגיעה האלימות למשחק שפעם נחשב לספורט אצילי: "הכדורגל החל בשבטים בדרום אמריקה, יש אומרים שנדד מרומי לאנגליה ואומץ כספורט אריסטוקרטי. בהמשך, ועל רקע המהפכה התעשייתית והתחזקות מעמד הפועלים באנגליה, אנשים באו למגרשים על מנת לפרוק עול ולהביע מחאה מעמדית. אז החלה תופעת החוליגניזם שמלווה את הכדורגל האלים בכל העולם.
"הקולוניאליזם הבריטי והצבא הבריטי האלים הביאו את הכדורגל והקריקט כמעט לכל מקום בעולם, ויש קשר הדוק בין אלימות הצבא לאלימות בכדורגל. בעבר נהוג היה לכרות את ראש הקבוצה המפסידה".
"בציונות הוא נולד כישות פוליטי: הפועל למפא"י, אליצור לדתיים, בית"ר לרביזיוניסטים ובישראל שפת הכדורגל היא מלחמתית. גם ראש הממשלה נוהג להתקשר ולברך קפטן של קבוצת כדורגל במשחק חשוב, האם אי פעם הוא התקשר, לדוגמא, לברך את מנהל להקת בת שבע?
אגב, מתברר שאפשר למתן את האלימות במגרשי הכדורגל, אנגליה היא הדוגמא לפייר פליי. בשנים האחרונות הכדורגל באנגליה עבר תהליך עידון ותרבות. והאלימות פחתה ב-99 אחוזים".
ניתן לראות את התערוכה באתר הספרייה הלאומית:www.nli.org.il
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם