ראשי » תרבות » ספרות

מהר האושר לתהום הכאב: האחרון של גוטפרוינד

ספרו האחרון של אמיר גוטפרוינד "הר האושר", שראה אור כחודשיים לאחר מותו, אוחז בידו של הקורא ומוביל אותו למסע רצוף תובנות בעקבות הדמויות – וגם למסע בנפשו שלו. ניסיון לעמוד על הברק והעומק שביצירתו של גוטפרוינד בפעם האחרונה

כמי שלאורך השנים גמעה את מילותיו של אמיר גוטפרוינד כהלך צמא במדבר, ביקורת פרי מקלדתי על 'הר האושר', ספרו האחרון שראה אור כחודשיים לאחר מותו, לא תהיה אובייקטיבית. למעשה, אף ביקורת של אף מבקר ספרות לעולם אינה אובייקטיבית, כיוון שהספרות עצמה אינה כזו, וכל התייחסות אליה אינה מסוגלת להיעשות במנותק מן הרגש שהיא מעוררת בלב הקורא. אך במקרה זה, מדובר ברגש שהוא אויבה הגדול ביותר של השאיפה היומרנית לשמור על אובייקטיביות - הגעגוע.

עוד כותרות ב-nrg:
• בר רפאלי מגיבה לחקירה: "אני לא רגועה"
• חברים נפרדים מגבי שושן: "ראינו את הקושי"
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

על כן, שורות אלה אינן ביקורת. ניתן לכנות את הכתוב בהן 'רשמים' או 'הרהורים בעקבות הספר', מבלי לחטוא לאמת, אך לשם הדיוק, זה שמצוי במלים וזה ששוכן בנפש, גם ההגדרה המורכבת 'ניסיון לעמוד על הברק והעומק שביצירתו של גוטפרוינד בפעם האחרונה' תתאים. כבספריו הקודמים, גם כאן ניכרים שניים מכישרונותיו הבולטים, והם מלוטשים – האחד הוא יכולתו לטוות חוטים דקיקים אך עזים המקשרים בין דמויות שלכאורה יכולות היו להתקיים בעולם מבלי שיתוודעו זו לזו, ולעשות זאת באופן אלגנטי ובלתי מאולץ; והשני הוא היכולת להיות בלב לבה של הסיטואציה המתוארת ובו בעת להתבונן בה מבחוץ. כך הוא מסוגל להעביר את גיבוריו מסע רווי ייסורים והתחבטויות נפש, ובו בזמן גם להציג בפני הקורא את האירוניה שבכך, בליווי יותר מקמצוץ של הומור.

• 2015: הרגע המשמעותי בספרות הוא סוף
• גיבורים עפים: הדמויות הנצחיות של גוטפרוינד
• גברי זה הכי: על חברות גברית בספרות הישראלית

גוטפרוינד נוהג בנדיבות ומעניק את יכולת ההתבוננות הזו לא רק לדמויות, כי אם גם לקורא, בכך שהוא שולח את אחד מגיבוריו, פרופסור שוודי להיסטוריה, לישראל, בה התגורר בצעירותו ואליה הוא שב כעת לביקור. נקודת המבט של מי שאינו חי בארץ אך גם אינו תייר או אורח לרגע, מאפשרת לקורא להתנסות בהתבוננות מבחוץ על החברה שבה הוא חי, והיא לא פחות ממרתקת.

כדרכו, דבר בכתיבתו של גוטפרוינד אינו עומד לבדו, כי אם מרפרר להתרחשות או לדמות אחרת. כך, למשל, בסצנה בה הפרופסור נכנס בשוגג עם רכבו אל בית הכנסת ומנפץ את חלונותיו, מעשה ידיו של אמן שנפטר, ומוכן לעבוד כל יום בחייו על מנת להחזיר את החוב ובלבד שמצפונו יתנקה. הסצנה נבנתה בקפידה כך שתרמז על מאורעות ליל הבדולח וכן על כמיהת הדור הצעיר באירופה להיפטר מן האשם ולהסדיר את החוב הנורא כלפי העם היהודי, שהועבר אליו בירושה.

• "חרגולים": סיפור קצר של אמיר גוטפרוינד

בנשימה אחת, כורך המחבר יחד נושאים שברומו של עולם – מאבקן של ציוויליזציות על עצם קיומן, מלחמות דת, ניאו-נאציזם, אובדן ואבל, יחד עם זוטות של יומיום. דיון על הגזענות הפושה בעולם מתובל בהרהור על האופן בו גברים מתפלגים על פי הדרך בה הם מערבבים את הסוכר בקפה, וחיפוש אחר שברירי חיים מן העבר פוגש בדילמה האם לעשות או לא לעשות פוני אצל מעצבת השיער השכונתית. כאלה הם החיים – הקיומי והיומיומי שזורים זה בזה, וכפי שלא ניתן לחיות במנותק מן ההקשר הלאומי והמשפחתי, כך בלתי אפשרי שלא לחיות את חיי היומיום, על בתי הקפה והמספרות שבהם.

חיבתו הידועה של גוטפרוינד לאזכורים תרבותיים באה לידי ביטוי גם ביצירה זו, ומגובה באמירה מרעננת ומעלת חיוך על היוקרה המיוחסת לז'אנרים תרבותיים אחדים על פני אחרים. בסצנה אחת, למשל, ניתן למצוא התייחסות הן לברית החדשה והן ל'איה פלוטו', באופן המציב את שניהם בנקודה זהה על ציר ההשפעות התרבותיות שבחיי הגיבורים. בסצנה אחרת, יש קריצה לאמות המידה שעל פיהן נבחנת שירה – אם היא מובנת, אזי אינה מתוחכמת דיה, ואם אינה מובנת, מהו ערכה?

הרבה יופי ניתן למצוא בין עמודיו של 'הר האושר', כזה הנובע מחיפוש הדרך ולא ממציאתה, מהתמודדות עם ה-אין ולא משמחת ה-יש, ומהיעדר שלמות, המגביר את הצורך להיאחז באחר – וכמה מסעירה ונעימה ההיאחזות הזו. אמנם, אל מול ריבוי הרבדים ורוחב היריעה של ספרים פרי עטו כמו 'שואה שלנו' ו'בשבילה גיבורים עפים', 'הר האושר' אינו פסגת יצירתו של גוטפרוינד, אך הוא המעניין והעמוק מבין אלו שהוציא תחת ידיו בשנים האחרונות. ועל כן, לגעגוע מתווספת צביטה קטנה של עצב, על כך שהכמיהה לעוד – עוד מהתובנות האלה על האדם ועל החברה, עוד מהיכולת המופלאה לקשור עולמות יחד, עוד מההומור הדק, החכם, הרגיש לניואנסים, תיוותר כפי שהיא.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg