סקס, הומור ואקשן: גיבור-על לא שגרתי בכלל
"דדפול" מבית 'מארוול' שובה את הקהל כבר בסצנת הפתיחה, וממשיך להפתיע בשילוב מרתק של אלימות, שפה גסה והרבה מאוד הומור, שמבדילים אותו מרוב הסרטים בז'אנר. מתברר שגיבורי-על הם לא לילדים בלבד, ובמקרה הזה – לא לילדים בכלל
''דדפול'', במאי: טים מילר
הזמן קפוא בתוך סצנת אקשן. המצלמה נעה בקלילות ממזרית בין מה שנראה כמו מכונית הפוכה באמצע סלטה באוויר. היא חצי מרוסקת. נוסעיה זרוקים לכל עבר. דם משפריץ לכל הכיוונים. כדורים מפלחים את גופם. אך חרף התמונות הגרפיות האלימות, הפתיחה היא מאוד מחויכת. הטון הוא של מעין קומדיה שחורה מלאת טסטוסטרון והומור עצמי.
עוד כותרות ב-nrg:
• פרשת איבגי: הפגנה נגד תיאטרון חיפה
• הכוכב הבא: האם הודלפה רביעיית הגמר?
• ההיריון, החקירה, המשפחה: בר רפאלי מדברת על הכל
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
כותרות הפתיחה עולות במקביל לתמונות ההרס והאלימות הקשה. הן מבשרות בחן רב שבסרט מככב גיבור על כלשהו, נבל על תורן, כוסית על מתבקשת, דמות ממוחשבת מרשימה, טינאייג'רית עצבנית הכרחית, הופעת אורח מיותרת, ובשורה התחתונה - שהגיבורים האמיתיים של הסרט הם התסריטאים, ושהבמאי הוא לא יותר מטכנאי להשכיר.
בעוד המצלמה ממשיכה לנוע בתוך כל הבלגן הזה, היא מגלה לנו את מחולל ההרס ומסמר המסיבה - גיבור-על בחליפה אדומה, הנראה כמו אחיו התאום של ספיידרמן, אשר בדיוק מושך בתחתוניו של אחד מהבריונים שעוד רגע ימצא עצמו משופד. למי שהצליח להתחמק מים הפרסומים והציפיות לסרט החדש של "מארוול", לגיבור הזה קוראים לו "דדפול".
לעומת יוצאי דופן רציניים ומורכבים כמו סרטי "האביר האפל", נהוג לצפות מסרטי גיבורי-על להיות הומוריסטיים וקלילים. לראייה נסו להיזכר בסרטי "ספיידרמן" של סם ריימי, או סרטי "הנוקמים" של ג'וס וידון, סרטי "איירון מן" ואפילו "שומרי הגלקסיה" ו"אנטמן". ההומור והטון הקליל הם מה שנשאר בסופו של דבר מעבר לשלל האפקטים והאקשן, והם מה שהפכו את הסרטים הללו לזכורים במיוחד ברשימה ההולכת וגדלה של הז'אנר.
הקונספט של "דדפול" הוא מעין גרסה אולטרה אלימה של "ספיידרמן" מהולה במעט תחכום, מודעות עצמית ואלמנטים פארודיים שאפיינו את סרטי "קיק-אס". זהו סרט אשר לא פעם שובר את הקיר הרביעי, מדבר ישירות לקהל, מודע לחלוטין לסרטי הז'אנר המתחרים בו (אלו מעולמם של מארוול קומיקס אליהם גם הוא שייך) וצוחק עליהם ישירות כמו גם על עצמו. אם זה לא ברור, אז צפו לשמוע את השמות יו ג'קמן, ג'יימס מקבוי, פטריק סטיוארט ואפילו ריאן ריינולדס (שהוא עצמו, אגב, "דדפול") מוזכרים במהלך הסרט. זה כמובן לא יפתיע את קוראי הקומיקס שמגיעים לסרט עם הכרה מוקדמת של החומרים המתחכמים, אבל לצופי הקולנוע זהו בהחלט חידוש מרענן מאוד.
כמו "קיק-אס", שניסה לתקוף את הז'אנר מזווית שונה ומפתיעה, תוך הקצנה של שילוב הדמויות המוזרות, ההומור הפרוע והאלימות לדרגות חדשות, כך גם "דדפול" שואף לקחת את הז'אנר למחוזות חדשים. הסרט מבוסס קומיקס הזה, אם תהיתם, הוא לחלוטין לא ל'כל המשפחה', וכולל, לצד אלימות קשה, גם שפה גסה, עירום וסקס.
ההבדל בין "קיק-אס" לבין "דדפול" הוא ש"קיק-אס" מתרחש בעולם האמיתי, כביכול, זה שבו אין באמת גיבורי-על בעלי כוחות על-אנושיים, אלא רק חבר'ה מוטרפים על כל הראש שתרבות הקומיקס והקולנוע האלימה השפיעה עליהם יתר על המידה. "דדפול", לעומת זאת, מתרחש בעולם שבו ה'אקס-מן', 'וולברין' ומוטנטים אחרים אכן קיימים, בעולם שבו כוחות-על וגיבורי-על הם דבר שבשגרה. במקביל, "דדפול" מאפשר לגיבורו, המקריין גם את הסרט עבור הצופים, לנוע בין העולם הפנטסטי בו הוא מתרחש לבין העולם הקולנועי שיצר אותו וכאילו צופה עליו כאחרון הצופים באולם ומבקר אותו מבחוץ. למרות ההומור והרוח הקלילה, "דדפול", כמו טרילוגיית "האביר האפל", מוכיחים שסרטי גיבורי-על מצליחים לא חייבים להיות מכוונים רק לילדים בני 10 ויכולים לפנות גם לקהל מבוגר ומתוחכם יותר.
עלילת הסרט עוקבת אחר בריון להשכיר בעל חוש הומור מפותח בשם ווייד וילסון אשר מוצא עצמו יום אחד מתאהב בבחורה במועדון. למרות שחייו מאותו רגע נראים דבש, הוא מגלה יום אחד שהוא סובל מסרטן סופני ולא יוכל להזדקן יחד עם חברתו היפה. במהרה הוא הופך להיות שפן ניסיונות במעבדה תחת שרביטו של אייג'קס, מעין מוטנט מרושע המתעלל בוויד, הורס את מראהו החתיכי והופך אותו למוטנט בעל לוק של פרדי קרוגר והיכולת העל האנושית לרפא את עצמו מפצעים ומחלות מינוס המראה הפגום. עצבני, קטלני ושנון, ווייד עוטה על עצמו חליפה, לוקח את הכינוי "דדפול" ויוצא למסע נקמה מצחיק ומדמם.
ראין ריינולדס המככב בתפקיד הראשי אינו חדש בז'אנר. פריצתו הייתה בחלק השלישי בסדרת מכסח הערפדים "בלייד". בהמשך הוא שיחק בתפקיד הראשי באחד הפלופים הגדולים ביותר של הז'אנר "גרין לנטרן". את תפקיד ווייד וילסון/דדפול הוא משחק כעת בפעם השנייה כאשר הראשונה הייתה כתפקיד משנה בסרט "וולברין" (2009). ריינולדס, שקודם כל שחקן קומי מוכשר ("ההצעה", "רק ידידים", "ואן ויילדר") בהחלט אפקטיבי בתפקיד הראשי. זהו תפקיד היושב פרפקט על מידותיו וכישוריו וניכר כי הוא נהנה מכל רגע שלו על המסך. התסריט מופרע בצורה חיובית וכולל לא מעט בדיחות מגניבות. הסיפור המסופר ע"י גיבור העלילה בקולו ונע בין זמנים ואירועים, עושה זאת בצורה קולחת, לעיתים מפתיעה ובעיקר מהנה.
• ראין ריינולדס לישראל: הפוסט ששיגע את הרשת
זהו סרט אקשן קומי אנרגטי להפליא, מבויים בכישרון רב ושופע רעיונות שלחלוטין יעלו חיוך. אך למרות כל המילים הטובות, משהו בסרט מרגיש חסר, ילדותי ומתחכם יתר על המידה. גם בסרט שכזה היה עדיף אם היה לנו אכפת קצת יותר מהדמויות, כמו ב"שומרי הגלקסיה", אם הדרמה קצת יותר מרגשת, כמו ב"ספיידרמן" ואם הסיפור היה קצת יותר מותח, כמו ב"קיק-אס". במילים אחרות – "האביר האפל" זה לא. אבל בכל זאת מדובר בסרט יוצא דופן מהנה ושווה צפייה, בעיקר לחובבי הז'אנר.
אקו"ם