אמירה שמאלנית נערכה החוצה: צנזורה בערוץ 2?
מי שפרץ לתודעה בזכות 'עוץ לי גוץ לי' לפני 50 שנה, מצונזר היום, לכאורה, על הבמה הנצפית ביותר במדינה. אך למרות עריכת דבריו, הבמאי המוערך לא ישתוק ולא יכנע: "ענני הימין כבר שחורים בשמיים. דרישת השלטון להוכיח נאמנות זו התחלה של מחלה, בלשון המעטה"
אחרי השינויים במדיניות סל התרבות, הוצאת ספרה של דורית רביניאן מתכנית הלימודים בבגרות לספרות, והחזרתה באופן חלקי, הצהרות שרת התרבות בנוגע לשינויי הקריטריונים לתמיכה בגופי תרבות וחוק הנאמנות בתרבות, האם כעת אנחנו עדים לצנזורה בפריים טיים של ערוץ 2?עוד כותרות ב-nrg:
• צוקרברג, תן לי כסף: קניה ווסט ירד מהפסים
• עומרי חיון מאיים לתבוע את 'קשת' במיליון שקל
• שקרים והתערבות: גילי המודח פותח פה על האח
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
לפני כחודש שודר טקס הענקת פרסי לנדאו למדעים ואמנויות של מפעל הפיס, במסגרת שידורי 'קשת' בערוץ 2. הטקס התקיים זו השנה ה-14, ובמסגרתו הוענקו פרסים בגובה 100,000 ש"ח לכל אחד מתריסר הזוכים בקטגוריות שונות בתחומי המדעים והאמנויות. בין הזוכים בתחום התרבות היו המוזיקאי גלעד כהנא, הכוריאוגרף הלל קוגן והבמאי פרופ' יוסי יזרעאלי בתחום התיאטרון.
הנאום הערוך של יזרעאלי, כפי ששודר בערוץ 2:
באדיבות שידורי 'קשת'
הענקת הפרס ליזרעאלי שובצה בסוף השידור ולטענתו דבריו צונזרו באופן מכוון. בנאומו ציטט יזרעאלי את דברי המשורר הספרדי לורקה, רמז על ההקבלה בין ימי משטר פרנקו ומלחמת האזרחים בספרד - לימינו אנו. לאחר ציטוטי לורקה הוסיף יזרעאלי דברי פרשנות אישית, המכוונים לאמירות שרת התרבות מירי רגב על תפקיד המשרד לספק לחם ושעשועים לעם, על התיאטרון הישראלי 'רווי הכולסטרול' שמאכיל את הצופים בכפית ושאינו רגיש לסבלו של האויב המובס. לטענתו, בעריכה כירורגית הוצאו הקטעים הפרשניים הקושרים מהמשל לנמשל האקטואלי בישראל.
"הנאום היה מאוד קצר, אקטואלי וכדרכי – נשכני", מספר עזריאלי ומסביר: "אחרי הבכורה של 'ירמה' של המחזאי פדריקו גרסיה לורקה ב-1934 הוא נשא נאום על התיאטרון. בנאומי ציטטתי אותו וציינתי - 'לורקה אמר...' כך וכך ולאחר מכן - 'ואני מוסיף...' כך וכך. את כל משפטים ש'הוספתי', הם פשוט הורידו. את הציטוטים של לורקה שידרו ואילו את מה שאני הוספתי - הורידו.
"זה קשה להאמין", סיכם פרופ' יזרעאלי ואמר: "ענני הימין כבר שחורים בשמיים".
התכנית הועברה ערוכה ומוכנה לשידור על ידי מפעל הפיס לידי הזכיינית 'קשת'. מצפייה בשאר חלקי שידור הטקס יש לציין כי נאומי הזוכים האחרים אכן ארוכים יותר בכ-25% מנאומו של פרופ' יזרעאלי.
משדורי קשת נמסר בתגובה כי הטקס לא נערך בקשת: "חברת הפקות פרטית שהפעיל מפעל הפיס היא שערכה את התוכנית, שדורי קשת רכשו את הקלטת לשידור מידי מפעל פיס".
ממפעל הפיס מסרו בתגובה את דבריה של במאית הטקס, תמי טיש: "האירוע ארך שעה ועשרים דקות וזמן השידור שהוקצב לנו מקשת היה 48 דקות. לכן אני, במאית הטקס, ישבתי בחדר העריכה וקיצרתי את דבריהם של כל הדוברים, כולל יו"ר דירקטוריון הפיס ולנדאו, אלוף במיל' מר עוזי דיין.
היות ועבדתי עם כל הזוכים טרם הטקס, ניסיתי לשמור על קוהרנטיות ולפגוע כמה שפחות בתוכן, אבל את כולם קיצרתי באופן משמעותי. ולעניין יוסי יזראעלי עצמו - מלכתחילה שלח אלי יוסי את הפסקה הזו כתוכן לדבריו בפרס:
"פדריקו גרסיה לורקה, המחזאי הספרדי, נשא דברים לאחר הפרמיירה של 'ירמה' במדריד. שלוש נקודות מדבריו משמשות נר לרגלי - האחת, תיאטרון ראוי הוא שירה בשר ודם. השנייה, אין מסוכן לחוסנה של רוח האומה מתיאטרון שמחניף לקהלו. תיאטרון ראוי חושף את המוכר והידוע שעדיין איננו מוכר וידוע. ושלישית, תיאטרון ראוי נבחן ביכולתו לתאר גם את סבל האויב.
"לאחר שהפצרתי בו במיילים ובשיחות טלפוניות שירחיב את דבריו, הוא נאות לעשות כן ואכן הרחיב מעט כל נקודה על הבמה, אבל משנדרשתי לקצר, השארתי את רוח הדברים הזו כפי ששלח לי במקור. שוב אדגיש כי הקיצור נעשה על דעתי, לא נערכה שום צנזורה על העניין והקיצור נבע מפאת מסגרת השידור בלבד".
ואלו הדברים המלאים שנשא פרופ' יוסי יזרעאלי בעת קבלת פרס לנדאו:
"הרהור. פדריקו גרסיה לורקה, גדול מחזאי ומשוררי ספרד, נשא דברים לאחר הבכורה של 'ירמה' ב1934 במדריד, מתוך דבריו - 'תיאטרון שנוהה אחר טעם הקהל במקום לאתגר אותו מהווה סכנה אסטרטגית לחוסנה של רוח האומה', ואני מוסיף - האימפריה הרומית לא קרסה בשטחים הכבושים, כי אם בקולוסיאום, בשעשועים שאחרי הלחם. כשהאתוס מתפורר מתפוררת האימפריה. דבר שני אמר פדריקו גרסיה לורקה – 'תיאטרון ראוי הוא פיוט בשר ודם', ואני מוסיף - היזהרו מזייפנים, מבורסקאים שמעמידים פנים של רוקמי תחרה, מתיאטרון רווי כולסטרול שמאכיל את קהלו לא בכפית כי אם בתרווד. דבר שלישי אמר פדריקו גרסיה לורקה – 'תיאטרון ראוי נבחן גם ביכולתו לתאר את סבל האויב המובס', ואני מוסיף - איסכילוס כותב על הפרסים, אויבי אתונה, ואוריפידס כותב את 'הקובה' על מלכת טרויה, אויבתה של היוונים, ששכלה את כל בניה. ב-1936, שנתיים לאחר הבכורה של 'ירמה', נרצח פדריקו גרסיה לורקה בגרנדה ע"י כנופיה פשיסטית בגלל דעותיו הליברליות וזהותו המינית. סוף הרהור".
"אם דורשים מאיתנו להצהיר נאמנות, כנראה חושדים שאנחנו לא נאמנים, והחשדות מעוררים התנגדות", מסביר עזריאלי באופן פשוט ובהיר את מה שניסו רבים, לעתים ללא הצלחה מרובה. "מה זאת אומרת להוכיח נאמנות? כך אתה הופך להיות חשוד אפריורי. אם תצהיר נאמנות אז ננקה אותך מהחשדות. אנחנו חיים ויוצרים כאן, שרתנו כאן, אני לא צריך להוכיח כלום. הדבר הזה, שהשלטון מבקש להוכיח נאמנות זו התחלה של מחלה, בלשון המעטה".
פרופ' יוסי יזרעאלי (78), הוא זה שתבע את הביטויים 'הווה אוטונומי דחוס', 'פופיק דלקתי' ו'ריקוד העקרב', בנוגע לפיצוח טקסטים דרמטיים לביצוע משחקי, ביטויים שמשתמשים היום בכל סטודיו. מעל יובל הוא מביים ועובד בתיאטרון הישראלי ולמרות שהוא מתקרב כבר לעשור התשיעי, הוא לא נח לרגע. ספר השירה התשיעי שלו עומד לצאת לאור ובעקבות השירים יעלה מופע מחול של רנה שיינפלד. במוצ"ש הקרוב (20.2.16) תעלה הצגה חדשה בבימויו בתיאטרון תמונע בשם "פרוספרו בירושלים".
אתה לא יום ולא יומיים יוצר בתרבות הישראלית. חווית בעבר תקופות דומות של התנגשות בין השלטון לתרבות?
"מעולם לא. חמישים שנה אני עובד בתיאטרון הישראלי, אני עובד גם הרבה מאוד בחו"ל, בשנות השישים העליתי את ההצגה הראשונה שלי 'עוץ לי גוץ לי', הצגה שפתחה לי את כל הדלתות, ועד היום בעקבות המשפט שניהלתי מול הקאמרי, כתוב בכל הפרסומים- 'על פי הגרסה המקורית של יוסי יזרעאלי'. מעולם לא נתקלתי בדבר כזה".
אבל כאשר המדינה רואה שאמנים שהיא תומכת בהם מוציאים את דיבתה בחו"ל, עליה להגן על עצמה, לא?
"אבל מה היא הוצאת דיבה במקרה הזה, האם כל מתיחת ביקורת נחשבת ככזאת? אנחנו מספיק חזקים לעמוד בכך. גם בטקס הענקת פרס לנדאו נתתי כדוגמא את איסכילוס שכתב על הפרסים, האויבים הכי מרים של אתונה, או לורקה שכתב ש'תיאטרון ראוי צריך לתת גם ביטוי לכאבו של האויב המובס'. הנה זה בדיוק המקרה של הנכבה. מה, אסור לתת להם להתאבל? כאילו שאנחנו מפחדים מזה. יש מאחורי זה חוסר ביטחון עמוק, משטרים שחוששים לעצמם מדכאים כל יצירה ומחשבה חופשית כי מטבען הן משבשות את השורה".
אך לא רק נגד מדיניותה של שרת התרבות ליזרעאלי בטן מלאה, אלא גם מול הממסד התיאטרוני עצמו. "כל מהומה סביב מירי רגב היא פשוט צבועה. הבהלה ההמונית לשמור על חופש הביטוי היא חסרת בסיס. תראה מה התיאטרונים הממסדיים עושים עם חופש הביטוי, ביום שנשרפה המשפחה מדומא, הבימה הוציאו הודעה שריטה מחליפה במחזמר 'גברי הנאווה'. הצנזורה הפנימית היא הרבה יותר נוראה מהצנזורה של משרד התרבות. הם מצנזרים את עצמם מול הקניינים, הם תקופי חרדת חוסר התקבלות אצל הקהל, הם הפכו לקפיטליסטיים לגמרי. יש במאים נהדרים, כמו שיר גולדברג, שחר פינקס, ארתור קוגן או כפיר אזואלי, אבל הם בודדים, ומסביב יש רק מחזות זמר. בסיטואציה כזאת אסור לאף במאי או יוצר לגלות יותר מדי דמיון, מה שנקרא - 'אל תגידו בגת ואל תבשרו בחוצות אשקלון'".
"הבעיה שלי היא לא מירי רגב בכלל", מחדד יזרעאלי את הנקודה, "הבעיה שלי היא הנהלת התיאטרונים שמזמן התקרנפו.
"כל הרפרטוארים שלהם, זה לא רק שעשועים, אבל הכל זהיר ומדוד, מעלים אלף פעם את אותם המחזות. אני כבר לא מדבר על הרמה התרבותית של המנהלים, שזה כבר מעבר לבדיחה. הם מרדימים את הקהל, קחו לחם, קחו שעשועים ותהיו בשקט. הימין לא יכול להיות רגוע יותר".
לטענתו, הסלידה שחש כלפי התיאטרון הממסדי דחפה אותו אל הפרינג', 'תיאטרון עצמאי' הוא מעדיף לכנות זאת. "מצאתי בתיאטרון תמונע את הבית שלי, היחס בין השכר הנמוך לגודל חופש היצירה הוא אופטימלי, אנחנו נהנים מחופש יצירה מוחלט וזה יוצר נעימות בעבודה".
"פרוספרו בירושלים" היא ההצגה השישית במספר שמביים יזעראלי ב'תמונע'. ההצגה מספרת על ד"ר פרוספרו, מסוחרר מהצלחתו כמהפנט במופעי בידור, חולם להפנט בעזרת גלולה מיוחדת את כל עם ישראל "שלא יפחד כלל". אסון משפחתי כתוצאה מההיפנוט מעיר אותו מחזון העיוועים. במקביל, גיסו הדתי ממשיך לפתח בסתר את 'גלולת ירושלים', מה שמסבך את העלילה 'המשיחית' והמשפחתית, וחושף מניעים נפשיים בלתי צפויים.
"אני תלמיד של אריסטו ואיבסן ובכל חמשת עבודותיי הקודמות בתמונע, כמו גם בזו החדשה, אני מנסה לשכלל מודלים של מחזות. כרגע אני מתמודד עם המודל הליאנר,י כאשר הדיאלוגים קופצים לפנים ולאחור, וכך נוצר מתח מסוג חדש לגמרי".
בנוסף להצגות ולהרצאות, יזרעאלי העביר לאחרונה כיתת אמן בתמונע בנושא איוב, במהלכה הדגים באמצעות שחקנים ביצוע דרמטי של פרקים מהספר. "פרופ' נורית יערי מסיימת עכשיו לכתוב בפריס את ספרה 'התיאטרון הישראלי בין אתונה לירושלים, ושם יש פרק גדול עלי", הוא מספר.
מפתיע שאף תיאטרון ממסדי לא הרים עדיין את הכפפה להעלות טקסטים מקראיים.
"אתה לוקח חומר שנכתב לפני אלפי שנים, איש לא נגע בו אף פעם בצורה כזאת, ופתאום אתה שומע איזו עוצמה דרמטית יש בו, השחקנים ואני התרגשנו מאוד. אמרתי באחת הסדנאות שהמרכז-שמאל הליברלי מדבר על מדינה דמוקרטית ויהודית, הוא יודע מה זה דמוקרטית, אבל לא יודע מה זה יהודית.
"כואב לי מאוד שהתנ"ך מזוהה רק עם הימין. אני עזבתי את ירושלים בגיל 21 ועברתי ללמוד באנגליה, את הדוקטורט עשיתי בארה"ב. המגע שלי עם התיאטרון המערבי היה לא פשוט, מפני שמצד אחד, הייתי תלמיד מצטיין וביימתי הפקות, ומצד שני כל המושגים היו לי זרים, עד שקראתי את מרטין בובר.
"מתחילת הדרך שילבתי את התרבות שלנו, למשל בפתיחה של 'עוץ לי גוץ לי', אריק לביא ז"ל קורא מאזכר את שמו המפורש של אדוני בקריאה מאחורי הקלעים - 'ואנוכי הו הו כי מי יודע מהו שמי?' ונענה - 'שמו המפורש של הו כי זה', לפי שלונסקי.
"שנתיים שלוש לאחר מכן אני העליתי את 'איש חסיד היה', שגם הפך להצלחה עולמית גדולה וביימתי גרסה אנגלית בברודווי. מאוחר יותר ביימתי את סיפוריו של עגנון, ומאוחר יותר את 'ברסלב'. אני כל הזמן שומר על הנקודה היהודית, איך אמר הרבי מברסלב - 'בכל הקדמות!'".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם