ראשי » תרבות » קולנוע

הקיסר של האחים כהן לא כזה גדול

'יחי הקיסר' מציג את הוליווד הקלאסית במלוא הדרה ובו בעת מבקר את ראוותנותה. אך על אף הדמיון ל'ברטון פינק' הגאוני, נדמה שהפעם הלכלוך מאחורי הקלעים השתלט על הסרט עצמו. גם לגאונים כמו האחים כהן יש נפילות, לזכותם יאמר שהן לא מאוד תלולות

 
האחים כהן ("ארץ קשוחה", "פארגו", "ביג ליבובסקי") השתדרגו מזמן מצמד יוצרי קולנוע מוכשרים למותג של איכות קולנועית נדירה. סרטיהם נחשבים ליוצאי דופן, מפתיעים, אומנותיים, כאלה שנעים בקלילות וירטואוזית בין ז'אנרים שונים, מלאים בסיפורים ודמויות בלתי נשכחות, וטעונים בהומור מיוחד ובדיחות פנימיות.

עוד כותרות ב-nrg:
• צוקרברג, תן לי כסף: קניה ווסט ירד מהפסים
• עומרי חיון מאיים לתבוע את 'קשת' במיליון שקל
• שקרים והתערבות: גילי המודח פותח פה על האח
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

אפשר בהחלט לומר שסרטיהם הטובים והמוכרים ביותר הקורצים אל ז'אנרים אמריקאים טהורים כמו קומדיות הסקרובול המטורפות, המיוזיקלס, המערבון וכמובן הפילם נואר, מנהלים בתוכם מעין דיאלוג בלתי נגמר עם הוליווד וסרטיה. האלמנט המזוהה ביותר עמם, מעבר להערצה הרבה שלהם לקולנוע הוליוודי קלאסי, זהו הצורך להשתעשע עם הנוסחאות הצפויות, להשתולל איתן ואף לשבור אותן לחתיכות.

כמו המאסטרים הגדולים בשעתם, מספיק להזכיר את שמם של האחים כהן על מנת לעורר סקרנות ולהפוך יצירה חדשה שלהם לאירוע. סרטם החדש "יחי הקיסר!" שפתח לאחרונה את פסטיבל ברלין, שם הפעם על המוקד את הוליווד התוססת של שנות החמישים – מהמיוזיקלס אשר הגיעו לשיאם באותה תקופה, דרך סופו המתקרב של עידן האולפנים הגדולים ועד הפחד מפני השתלטות קומוניסטית על תעשיית החלומות אשר הובילה לציד המכשפות של מקארתי.

במוקד הסיפור נמצא אדי מאניקס (ג'וש ברולין) עובד בכיר באולפן קולנוע הוליוודי אשר תפקידו העיקרי הוא לשמש כזה ש"מסדר את העניינים", מי שבזכות כישוריו, פיקחותו ועיקשותו, יכול  להתמודד מול כל בעיה קטנה כגדולה בה מעורבים כוכבי האולפן, ולהעלימה מן התקשורת החטטנית.

מאניקס מבוסס על דמות אמיתית בעלת אותו השם, שגם הופיעה בסרט "הוליוודלנד" המבוסס על סיפור מותו המסתורי של השחקן ג'ורג' ריבס, שם שיחק את מאניקס בוב הוסקינס. הסרט מתאר יום בחייו עמוסי האירועים של מאניקס, כאשר האירוע המשמעותי ביותר בו הוא נדרש לטפל הוא חטיפתו המסתורית של הכוכב הגדול ביותר של האולפן, ביירד ויטלוק (ג'ורג' קלוני), מסט הצילומים של אפוס תקופתי ענק בשם "יחי הקיסר!".

במבט ראשון, "יחי הקיסר!" נראה כסרט המחובר בטבורו ל"ברטון פינק" (1991), סרטם המצוין של האחים אשר גם הוא התרחש בהוליווד וסביבותיה (אם כי בשנות הארבעים) ועקב אחר חייו המסויטים של מחזאי ניו יורקי אפרורי בבואו לכתוב תסריט הוליוודי עבור אולפן גדול. שלא במקרה, שמו של האולפן ההוליוודי אשר שוכר את שירותיו של ברטון פינק, הוא אותו אחד אשר "יחי הקיסר!" מאפשר לנו מבט אל הנעשה אצלו מאחורי הקלעים. מדובר ב"קפיטל פיקצ'רס" הפיקטיבי, מעין תואם MGM שכזה.

שני הסרטים, אם כן, מתרחשים באותו עולם הוליוודי קלאסי של האחים, אך למרות כל מה שמחבר ביניהם, הסרטים הללו שונים מאוד באופיים. פינק היה סרט קטן ממדים, סובייקטיבי, אפל, ועקב אחר דמות אחת שמנסה להיחלץ מתוך הסיוט ההוליוודי אליו נקלעה. "יחי הקיסר!", לעומת זאת, מציב הפקה גדולה בהרבה, ראוותנית במובנים מסוימים, המצדיעה מצד אחד להוליווד של אותה תקופה ומבקרת מצד שני את טירוף המערכות שבה.

בדומה לסרטים אחרים שעסקו בהוליווד באמצעות הצצה אל מאחורי הקלעים, כגון "השחקן" (1992) של רוברט אלטמן, "סטייט אנד מיין" (2000) של דיוויד מאמט או אפילו "מסעות סאליבן" (1941) של פרסטון סטורג'ס (ממנו השאילו האחים את כותרת סרטם "אחי, איפה אתה"), גם כאן הטון הוא בעיקרו קומי. ברגעיו הטובים במיוחד, "יחי הקיסר!" הוא סאטירה מושחזת על הוליווד, על המנגנון המייצר סרטים מצוחצחים, בעלי לוק מקצועי ומרהיב, תוך הסתרת הכאוס הרב שמתוכו סרטים אלו צומחים ושבו הם נוצרים. מהומה שכזאת עלולה להניב קלאסיקות בלתי נשכחות כמו "קזבלנקה", או סרטים ממוטטי אולפנים כמו "קליאופטרה".

כמה מהסצנות המשעשעות ביותר בסרט גם מרשימות ביותר בזכות נאמברים מוזיקליים משכנעים הכוללים, בין היתר, גם שחיה צורנית של סקרלט ג'והנסון בתור תואמת אסתר ויליאמס או קטע סטפס בו מככב צ'אנינג טאטום בתור תואם ג'ין קלי. אך למרות הבדיחות חביבות, השחקנים המכובדים ומספר סצנות ריקוד מרשימות, "יחי הקיסר!" מרגיש בעיקר כמו החמצה, סרט שיוצריו מאוד נהנו להכין אותו, אך אותה הנאה נותרה שבויה בצלו של הסט הגרנדיוזי, מאחורי הקלעים, ולא הגיעה למסך עצמו.

בנוסף - התסריט רופף ומרובה דמויות, וכל השחקנים המפורסמים שמגיחים במפתיע לתפקידים מזעריים לא מפצים על העלילה הדלה. אגב עלילה דלה, אפילו הסיום לא מספק ויותר מכל מוביל לאנטי-קליימקס.

אולי זאת בעצם כל הפואנטה, אולי בתוך הרפיון העלילתי ועומס הכוכבים מסתתרת האמירה של האחים על הוליווד, לא רק של פעם, אלא גם של ימינו. אולי. בכל מקרה, בין אם תבחרו להרהר בכך או לא, סרט זה לא ייזכר כאחד מסרטיהם הטובים של האחים, "ברטון פינק" זה לא. לזכותם של האחים כהן יאמר שגם סרטיהם הפחות טובים (כמו "אכזריות בלתי נסבלת" למשל, גם הוא בכיכובו של קלוני) מכילים בתוכם לפחות סצנה אחת ששווה את כל המאמץ. וגם זה משהו.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg