איך גל, טל, אור וחן כבשו את ישראל

למה ישראלים אוהבים שמות קצרים, מה זה דפר סלעים, מה עושות הקוקיות בשיער ואיזו שפה עשתה לנו קוקו? הזירה הלשונית מתכסה בפלנלית ושוקלת להחליף את שמה לצוף

מומו זה שם חיבה למשה? מתוך הסרט אסקימו לימון

במאמר מרתק בנושא שהופיע בגיליון החדש של "הד האולפן" מצביעה חוקרת השמות ד"ר שלומית לנדמן על תופעה ייחודית בהיסטוריה של השמות: שמות בני הברה אחת, שייקראו להלן חד הברתיים. בתנ"ך מעט שמות כאלה. חלקם של ידוענים כמו גד, דן ורות, אחרים של דמויות מוכרות פחות כמו און, בן, הוד, חן, צוף, צור, רם ואחרים. לנדמן כותבת כי שמות אלה היו ככל הנראה חלק משם ארוך יותר שקוצר. שמות חד הברתיים נדירים גם לאורך הגלות, אך משנות השישים ואילך יש עלייה תלולה בשמות חד הברתיים שכיחים, כמעט כולם חדשים וכמעט כולם לזכרים: גיא, גיל, גל, טל, ניר, רן, שי ועוד. לצידם צצו לא מעט שמות חד הברתיים נדירים כמו אור, אל, בר, דור ,יום, יון, ניב, פז, צח, רז ותום.

בשנות השבעים נכנסו גם הבנות לתמונת השמות החד-הברתיים, כשהשם המוביל הוא חן, ולצידו שם שניתן במפתיע לבנות: חי. שמות נדירים לבנות שנכנסו באותה תקוה הם גת, דר, ים, מי, נוי, ניר, שר, תום ותות. כבר ברשימות האלה אפשר להבחין ששמות חד הברתיים רבים הם דו מיניים, והם משרתים את הנטייה לשם דו מיני הרווחת עד היום. בשנות התשעים נוספו לרשימת השמות השכיחים לבנות אור, בר, גל, לי, נוי, שיר, והשם הזר – מאי, ולבנים אור, בר, דור ותום. רשימת השמות הנדירים ארוכה ויצירתית: גב, גון, גן, דר, הד, חוף, לב, נוף, נור, סוף, עד, צוק, ריף, והשם הזר – ליר.

לנדמן סבורה שלגידול ההולך ומתגבר בשמות חד הברתיים משמעות חברתית ותרבותית. מסקנה זו עולה גם מראיונות שקיימה עם הורים על בחירת השמות לילדיהם. השמות הקצרים הם ביטוי מובהק לשלילת הגלות ובריחה משמות מן המסורת, ובהמשך חבירה למגמת הגלובליזציה. ובכל זאת, עדיין, השמות המובילים בישראל הם בעיקרם שמות מן התנ"ך, ולהם פחות בשתי הברות, שלא לדבר על השמות ארוכי נגן שכבשו את השוק, כמו דניאל, יהונתן ונעמי.

תכירו, גב ולב צילום: שאטרסטוק

לשון ראשון מספר תשע יוצא לדרך, ויתקיים בשבוע הבא, בתאריכים 24-28 בפברואר. בין היתר יתקיים ערב חלוקת פרס ראש הממשלה שיוקדש לשירת הפיוט. את הפרס מקבל ד"ר אבשלום קור. בערב לכבוד ירון לונדון יחולק פרס אריאל ליצירתיות בשפה העברית לסופרת אורלי קסטל בלום. ביום שישי (26.2) בשעות הצהריים יתקיים ערב על שפת הספורט בהנחיית מודי בראון.

שני אירועים בו זמנית יוקדשו לשפת הפרסום ובמקביל לעברית של העולים מחדר העמים, 'הרוסים'. שני אירועים בהנחייתי יעסקו בתחומים שונים. ערב על המילונאות העברית, במלאת 120 שנה למילון יהודה גור ו-110 שנה להולדת המילונאי אברהם אבן שושן; וערב על השפה הצהלית, בעקבות הופעת המילון "שירת הפזמניק: המילון הצבאי הלא רשמי".

''שירת הפזמניק'' עטיפת הספר

ובאותו עניין, במילון "שירת הפזמניק" מוזמנים הקוראים לשלוח לאתר הזירה הלשונית ערכים חדשים והערות לערכים קיימים. ולהלן יבול אחרון מתגובות הקוראים ששולבו באתר במדור 'שירת הפזמניק'. תחילה ערכים חדשים שאינם מופיעים במילון, ותודה ליואב אופיר.

בכלל. מילת העצמה שמטרתה מתן משנה תוקף לאמירת הדובר. מתווספת, על פי רוב, בסוף המשפט. 'זו הנחיה של המג"ד, בכלל' 'הם קיבלו רבעוש, בכלל'.

ג'פס. ראשי תיבות של ג'יפ סיור, או 'חמישיה'. מדובר בג'יפ סיור מסוג M151. כשהג'פסים היו בשימוש טרם כניסת ההאמרים לשירות מבצעי, מחלקת הסיור בפלוגה המסייעת בחיל הרגלים נקראה מחלקה 5.

דפר סלעים. דפ"ר באופן קיצוני, טיפש במיוחד.

התכסינו באותה פלנלית. גירסה מוקצנת של 'אכלנו מאותו מסטינג'.

מארב כוכב. מארב בו הכוח האורב שוכב במעגל כאשר ראשי החיילים פונים החוצה. נהוג שכל חייל מניח רגל על רגלו של חברו השוכב לידו לצורך תקשורת שקטה.

עד רמת הבְּדָל. באופן מפורט ומדויק, בדומה ל"עד רמת הנמלה". הכוונה לבדל סיגריה.

פעם טייס תמיד תותחן. סיסמה סרקסטית המתייחסת לנפלי קורס טיס, המוצאים עצמם פעמים רבות בחיל התותחנים. סיסמת המשך ל"פעם תותחן תמיד תותחן".

פעם טייס, תמיד תותחן. מתוך ''שירת הפזמניק'' איורים: מאי דוידוביץ

על הערך 'ריו' נכתב במילון כי הוא התגלגל מן הכיתוב R10. מסתבר שלשם הרכב הזה הסבר פשוט ולא מתחכם.  אפי סטרוביסקי מפרט: "צה"ל רכש משאיות עם 3 צירים (לדור הקודם קראו סיקסים) מתוצרת חברת ריו בארה"ב, באנגלית: military reo truck. reo מבטאים באמריקנית ריו. מהשירות שלי במילואים אני יודע שכשאמרו 'ריו' התכוונו למשאית הזאת".

רב החובל אברהם אריאל שופך אור על המונח הנפוץ בחיל הים 'בוסן', בעל תפקיד בכיר בצוות הספינה. בוסן בעברית הוא רב-מלח: זכור לי שמשום-מה השתמשנו באניות במונח בלשון רבים – רב-מלחים. הערך מקורו בצי הסוחר, עוד לפני שהוקמו חילות ים צבאיים. המקור מאנגלית עתיקה: batswegen שפרושו סיראי (איש סירה), boatman . הבוסן אינו ”אחראי על הסיפון”, אלא על צוות הסיפון – כלומר המלחים. האחראי על הסיפון באנייה הוא החובל הראשון.

פופאי הסיראי צילום: ארכיון

ואחרון באותו עניין: "שירת הפזמניק" הופיע בשפה הערבית, בקהיר. את הספר תרגם וערך מחדש על פי מפתח נושאי העיתונאי חובב העברית ומאמוני הדו קיום עמר זכריה. בהקדמת הספר כתבתי: "אני סבור ומקווה שדווקא התוודעות אל השפה הצבאית עשויה לקרב בינינו, ולהסיר את המסתורין והפחד מפני הצבאות השרים ומה שקוראים "חיילי האויב". יחד אתכם אני מתפלל שהמילון הצבאי הזה וחבריו יהפכו חומר לחוקרים ואספנים, ולא יהיה להם עוד תפקיד במציאות קשה ומדממת". אינשאללה.

שירת הבזמניק? (כי אין להם פָּה, פָּה, פָּה) איורים: מאי דוידוביץ

נתי שואל: מה מקור המילים 'קוקו' ו'קוקיות' לתיאור דרכים לאיסוף השיער עם גומייה?

מקור המונחים האלה הוא במילה הצרפתית queue, שפירושה זנב, וכך התגלגלה גם לאנגלית, ונהגית קְיוּ. במהלך השנים היא הורחבה על דרך הדימוי למשמעות תור. במאה ה-17 שימשה המילה גם לתיאור צמת גברים ארוכה. הכפלת המילה היא ככל הנראה ישראלית, וכך נולדה 'קוקו' לתיאור השיער האסוף לאחור כמעין צמה, לגברים וגם לנשים, ששמו העברי הנוסף הוא זנב סוס, מאנגלית: pony-tail. השיער נאסף והודק באמצעות גומייה. בתספורות של בנות צעירות הורכבו כמה צמות, שהודקו כולן באמצעות גומיות מקושטות בכפתורים שונים, ונקראו על שם התספורת קוקיות.

אגב, הכינוי 'קוקו' הנכתב כשם הקוקייה cuckoo ומתייחס לאדם משוגע או מבולבל אינו קשור לענייני השיער. מקורו בסלנג הבריטי-אמריקני, אולי בעקבות נוהגה של הקוקייה לנחות בקינים זרים, ומכאן גם 'קן הקוקייה' ככינוי וכשם סרט לבית משוגעים.