"לאורך כל הלילה": תיאטרון בהלבשה תחתונה
חמש שחקניות נהדרות ויפות מציגות סיפור רלוונטי ומסקרן, רווי תמונות סמליות מרשימות, באומץ שראוי להערכה. אז מה בכל זאת גורע מההצגה, מרתק ומסיח את הדעת בו זמנית? תחתונים
''לאורך כל הלילה'', תיאטרון תהל
הבחירה להעלות בעת הזאת ובמקום הזה את "לאורך כל הלילה", המעלה על הבמה את התמודדותן של נשים גרמניות בזמן מלחמת העולם השנייה, מעליית הנאצים לשלטון ועד התמוטטות הרייך הגרמני, מצריכה אומץ כפול.
עוד כותרות ב-nrg:
• אכזבה: צפו באיחוד של "חברים"
• לא רק שחקן: הג'וב החדש של עוז זהבי
• צוקרברג, תן לי כסף: קניה ווסט ירד מהפסים
• 50 שנה לכיבוש: המיזם החדש של שוברים שתיקה
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
ראשית, הניסיון להציג את הנשים - בצד שאליו מתייחסים תדיר כמפלצתי גרידא – כאנושיות, ואף כקורבנות מלחמה. גם אם ישנם כמה השגות וספקות בנוגע למידת ההצלחה של אותו ניסיון, מדובר בצעד מקורי ונועז. שנית - העיסוק בנושא המרכזי של ההצגה – הדרישה המתמדת להוכחת נאמנות מוחלטת מצד האזרחים לשלטון, וההגדרות הגמישות של המושג בגידה, דורש אף הוא אומץ בימים שבהם אמנים נדרשים לשבועות נאמנות ומסומנים כ"שתולים".
משחק מצוין. ''לאורך כל הלילה''
צילום: טייל לנדסמן
מובן שכל זה עדיין לא משחרר מחובת ההוכחה של האיכות התיאטרונית, וכאן נדמה שמשהו בסגנון ההצגה, המוגדרת כ'קברט', בליווי שירים ומערכונים, לא עובד לכל אורך הדרך.
לצד שירים בסגנון קברטי אנחנו מקבלים רצף של קטעים שאין בהם מספיק סאטירה והומור שחור, כיאה לז'אנר, ומצד שני אינם מצטרפים לסיפור רציף וקוהרנטי, שיכול לעורר רגש של אכפתיות לגורלן של הדמויות: קבוצת תלמידות בתיכון מצייתות למורה המרושעת, המרביצה בהן את תורת הגזע והנאמנות לפיהרר. אחת מהן תקצין מעט מעט את הוראות הציות עד שתהפוך למפלצת חסרת רגשות ורצחנית, השנייה תתאהב אהבה אסורה, השלישית דווקא תאמין במערכת ותנסה להשתלב בה, עד שתינוקה הנכה יילקח ממנה ויומת באכזריות.
ההצגה הועלתה לראשונה בבית צבי בתחילת 2015, וחלק מהשחקניות שהשתתפו בה אז מופיעות בה גם עתה. המורה (לירון כרמיאל) מתגלגלת בין תפקידי סוהרת במחנה ורופאה העורכת ניסויים בילדים, והמנחה (נועה לפידות), מובילה אותן בקטעי קישור ושירה, שתיהן וגם אלכסה לרנר, מיכל מאיר-דבירי ואנסטסיה פיין המשחקות לצדן – נהדרות.
תמונות סמליות מרשימות. ''לאורך כל הלילה''
צילום: טייל לנדסמן
לצד כמה תמונות מרשימות וסמליות, כמו "לידת" הבובה השבורה, פתותי השלג המתעופפים וערימות הבגדים המושלכות בטירוף באוויר, יש רגעים רבים של כמו-דקלום - מה שנראה כחולשה של המחזה או העיבוד – עם תמונות שלמות של "לספר על" במקום "להראות את". לדוגמה, סיפור האהבה של אחת הנשים הגרמניות לגבר צועני, סיפור שמבחינה בימתית אינו קיים, והדיבור על אודותיו נשמע תלוש ולא משכנע. למרות זאת, חמש השחקניות מבצעות את תפקידיהן בכישרון ובהתמסרות רבה. ניכר שעוד תפקידים גדולים לפניהן.
• כבוד: התפקיד החדש של ג'ייסון דנינו הולט
אומץ יש, ובכמויות נדיבות, המשחק משובח מא' ועד ת', ועל העדר קוהרנטיות הסיפור – אפשר לסלוח. אבל התמיהה הגדולה ביותר, חרב פיפיות הפוגעת בריכוז של הקהל ומרתקת אותו כאחד, ולא בטוח שמהסיבות הנכונות – היא דווקא נושא התלבושות.
חובה לציין שבמהלך כל ההצגה לובשות השחקניות רק חזיות ותחתונים, וראוי להוסיף שמדובר בחמש צעירות יפהפיות להפליא. כשהן ב"כיתה" נוסף ז'קט אדום מעל התלבושת הבסיסית הזו, הרופאה בבית החולים תלבש חלוק לדקות אחדות, אבל באופן כללי, הן כל הזמן בלנז'רי.
תחתונים לא מוצדקים. ''לאורך כל הלילה''
צילום: טייל לנדסמן
הבחירה המוזרה הזו יוצרת לעתים תמונות מופרכות – אישה אומללה המתחננת על חיי תינוקה הגוסס בעודה לבושה בתחתונים וחזייה עם סינר שחור מעל, או תלמידה שיוצאת למצעד הצדעה להיטלר בחזייה ותחתונים. זה בהחלט מאתגר ומקשה למדי על יכולת הריכוז, ואני יכולה רק לנחש שלגברים בקהל היה קשה עוד יותר. (תרתי משמע?).
אז כן, קברט זה גם סקסיות ופיתוי, אבל לא די במחוך ובביריות כדי להפוך מקבץ קטעים לאמירה קוהרנטית ונוקבת. אם הכוונה היא לאלץ את הקהל שלא להתיק את העיניים לרגע מהבמה, זו לא בדיוק תחבולה אמנותית הוגנת.
מה הופך קברט לקברט?
צילום: טייל לנדסמן
"לאורך כל הלילה"
תיאטרון תהל, המרכז הגאה גן מאיר
מחזה: שירלי לאורו
נוסח עברי: יונתן אסתרקין
בימוי ועיבוד: מאיה שעיה
תפאורה ותלבושות: רוני וילוז'ני
תאורה: אורי רובינשטיין
מוזיקה: עידו מנור
אקו"ם