ראשי » תרבות » טלוויזיה

סיפורו של אפרים ברכה: סוף עצוב הכל עצוב

עטיפה צעקנית ולא נחוצה עוטפת את הסרט "חיים בצל הפחד" של עדי מאירי על משפחתו של תנ"צ אפרים ברכה ז"ל, כאילו הסיפור כשלעצמו לא מספיק מטלטל. תוכן אותנטי ומרתק מחפה על הדרמה

סרטה של עדי מאירי, "חיים בצל הפחד", מביא לקדמת הבמה את משפחתו של תנ"צ אפרים ברכה ז"ל. מי שעד לפני חודשים ספורים סרבו להתראיין, התקבצו עכשיו לסרט תיעודי. כתוצאה, "חיים בצל הפחד", מורכב מפאזל ראיונות משפחתי, וכמעט שלא יותר מזה.

עוד כותרות ב-nrg:
• השיר של דאעש לאירוויזיון 2016
• צפו: הילד האוטיסט מרגש את האינטרנט
• ביונסה מראה לכולם איך צריך לעשות את זה
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

הרקע התקשורתי לסיפור המשפחתי כמעט ולא מופיע, ותולדות חייו של ברכה אינם מסופרים. "חיים בצל הפחד" מרגיש כמו תגובת נגד עוצמתית למשפחה שמספרת שנעשה לה עוול תקשורתי, סרט שכולו תובנות אישיות, שכולו ראיון ארוך ומלטף, על סיפורו של מי שהסתבך בחצרו של הרב פינטו. התוצאה לא משאירה סיכוי של ממש לצלול אל הסרט בקלות לצופה שזפזפ בטעות, אבל מהווה שעה וחצי מספקות למי שעקבו עוד קודם אחרי הסיפור עם הסוף העצוב.
הסרט מתחיל בסיפורה של המשפחה תחת הצל המאיים שהטיל על בטחונה הרוצח יחיא טורק, שהבטיח לנקום את הרשעתו, וכתוצאה מכך - הניידות שליוו את ילדי המשפחה בעודם הולכים אל בית הספר והרעד שמלווה את עצם אמירת שמו. משם הסרט גולש אל הרב פינטו, שהורשע במתן שוחד. המשפחה טוענת נחרצות למסע הסתה תקשורתי חריף מצד פינטו כנגד ברכה, וכהמשך מגוללת את הימים האחרונים בחייו לפרטים. עדי מאירי בוחרת לעטוף את הראיונות הרגישים בדרמטיות. המעברונים מנושא לנושא, ולפעמים מראיון לראיון, הם שקופיות צעקניות, כשמוזיקת הרקע לראיונות מאיימת תמיד להיות חזקה מהם.אך למרות העטיפה הלא נחוצה, הסרט מטפל במותו של ברכה, הנושא המורכב בסרט, ברגישות. התוכן שמביאה משפחתו של ברכה למסך הוא מרתק, אותנטי ועצוב. התחושה בסופו של הסרט היא של מסמך לא אינפורמטיבי במיוחד, אלא קרוב מאד לנושא בו הוא מטפל. פסיפס ראיונות אישי, שהוביל לסרט כואב. פגישה טלוויזיונית עם משפחה ולה סיפור עצוב, שבהחלט צריך לשמוע.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg