ראשי » תרבות » במה

משחקי הכס: דוד המלך במבחן הפרשנות

אמת היא עניין חמקמק, טוענת ההצגה "ספר דוד המלך" של תיאטרון גשר, המומלצת לכל חובב תיאטרון פוליטי. ההתחקות אחר גרסאות שונות של אותו הסיפור מעניקה נופך הרואי ואירוני כאחד לתהליך הכתיבה של ספר הספרים

מדי פעם קורה שהפרטים הקטנים ביותר ביצירה ממלאים בה לפתע תפקיד משמעותי מאוד: הערת שוליים, אנקדוטה חסרת ייחוד, אמירה שעל פניו נראית ריקה או עלילת משנה. כך קורה ב"ספר דוד המלך" שכתב רועי חן על פי "דוח המלך דוד", ספרו של הסופר היהודי-גרמני שטפן היים משנת 1973.

עוד כותרות ב-nrg:
• להקת רדיוהד מחקה את עצמה מהאינטרנט
• תהילים על האי: גיא זו-ארץ בין שני עולמות
• רשימת השירים המושמעים בישראל - ללא נשים
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

דמותו של איתן האזרחי מוזכרת פעם אחת במלכים א' ותו לא. היים לקח השראה מקראית ובנה דרמה רחבת יריעה, כזו שנעה בקלילות יחסית בין תקופות זמן שונות, שבוחנת בעיניים ביקורתיות מה באמת קרה מאחורי הקלעים של תהליך כתיבת ספר הספרים.
ההפקה של תיאטרון גשר מתנהלת בין כותלי ארמון המלך שלמה ובתוך ממלכתו, כאשר ההיסטוריון איתן מתבקש לכתוב את הביוגרפיה של דוד. הוא נתקל באינסוף מיתוסים, שמועות, עדים וטענות על הנעשה בתקופתו, שמהם הוא נדרש לברור את האמת. הבעיה היא שאמת, כידוע, היא עניין חמקמק, כשאת ההיסטוריה מנסים לעצב בשלט רחוק אישי שלטון רמי דרג. בפני איתן עומדת הדילמה אם ועד כמה לחשוף חלקים פחות מחמיאים בסיפור שהתגלו לו, כשהאופציות הן לתעד את הדברים ככתבם וכלשונם, לעדן את המידע או להתכחש לדברים ולצנזר ככל הניתן כדי לרצות את הממונים עליו.

עוד ביקורות תיאטרון:
• "קוריולנוס" בהבימה: דם, נקמה וסמארטפונים
• "מרי לו" המחודש: לפעמים סיוטים מתגשמים
• סיפור הפרברים: הרגש אבד באירוע בימתי מפואר
• אישה בורחת מבשורה: יש דברים מהם קשה לברוח
• "מפיסטו" בקאמרי: על הקלות שבהתמסרות אל הרוע

חן כתב מעין תיק חקירה, טקסט שמתחקה אחר שורשיו הספרותיים אבל מצמיח דימויים בימתיים עצמאיים. כשפרק רודף פרק וישנו שילוב בין הברקות ופלפולים של המחבר לצד קטעים מהמקור שתרגמה ברוריה בן ברוך, נוצרת מסכת עדויות שמעמידה את חיי דוד במבחן. על מנת לאפשר התבוננות מודרנית על הסיטואציה המתוארת במחזה, איתן מוצג גם כיוצר דוקומנטרי או תחקירן מיומן שעושה דה לגיטימציה לאמת. ההתחקות אחר גרסאות שונות של אותו הסיפור  – חלקן מטלטלות, חלקן מעוררות תמיהה וחלקן אפילו משעשעות – מעניקה נופך הרואי ואירוני כאחד.
יבגני אריה, כהרגלו, ביים במיומנות רבה, בשטף של גירויים אמנותיים ובהתאמה - ההצגה טובה, צבעונית, לא צפויה, אך מאוד מפוזרת. במהלך המערכה השנייה המשל והנמשל הופכים ברורים מאוד, אבל עד אז יש תחושה של הליכה אל הלא נודע ללא מטרה מוצהרת, בלי לדעת לאן ההצגה חותרת. כשמתברר ש"ספר דוד המלך" מדברת על הקשרים בין המלוכה לאזרח הקטן ובין היסטוריה למציאות, סוף סוף אפשר להתרווח בכיסא וליהנות.

גם כשהעסק לא ממריא, הקטעים של "מספרי הסיפורים" מבריקים: גלעד קלטר, אלכסנדר סנדרוביץ ואלדד פריבס ממחיזים מיתוסים מוכרים (דוד ובת שבע, דוד וגוליית וכו') בצורה הכי מופרכת שניתן להעלות על הדעת.
אלון פרידמן מצוין כאיתן. שחקן מוכשר, אינטליגנטי, מסביר פנים, אחד מניצני הייבוא לגשר שזוכה להחזיק הצגה על גבו. קארין סרויה ורות רסיוק הן הנשים שאיתו – הרעיה אסתר והפילגש לילית. מיקי לאון חד וממולח כשלמה. את בניה, שר הצבא, מגלם דורון תבורי בזעם לאומני קולח. שיר שנער פרקטי כמזכירו של שלמה. בוריס אחנוב הוא נתן הנביא. יובל ינאי חביב להפליא כסריס הראשי. יבגני טרלצקי נפלא כיואב בן סרויה, ואילו ליליאן רות משובחת בשני המונולוגים של מיכל.חרף בעיותיה, "ספר דוד המלך" עושה שימוש בכל הכלים האפשריים - כולל התפאורה של מיכאל קרמנקו, התאורה שעיצב אבי יונה בואנו (במבי) והמוזיקה שהלחין פאוסטס לאטנס, לשם בניית חוויה בימתית מקסימלית, ונדמה שדי בכך להמליץ לאוהבי תיאטרון פוליטי לצפות בה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg