ראשי » תרבות » טלוויזיה

הנשים שסודקות את תקרת הזכוכית על המסכים

תום יער, קרין גורן ואור סיונוב: פחות דוגמגישות בלונדיניות ויותר נשים שלא נבחרו בשל המראה החיצוני ומאתגרות את הסלקציה על המסך. גם בתחום הקולנוע ישנה תנופה בנוכחות הנשית היוצרת

אם את מתולתלת תחליקי, אם את מעוגלת תשטיחי, אם את נמוכה תגביהי - כבר מרגע שעינייך לומדות לראות וידייך לזפזפ, תלמדי שהדמות שנשקפת אלייך מהמראה ככל הנראה מקולקלת. אבל בשנה האחרונה מתחילים ניצני שינוי בסלקציה הטלוויזיונית המחמירה שממיינת בין ראויות לפסולות, והמגוון הנשי על המסך מעז לחרוג מהדוגמגישות הבלונדיניות המשעממות.

עוד כותרות ב-nrg:
נפל ב'צוק איתן', וכעת עולמו הפנימי נחשף
'את יודעת איפה אבא שלי? הוא בגן עדן, בשמיים'
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

ראשונת האמיצות היא תום יער, סטנדאפיסטית קורעת עם פינה בתוכנית הלילה של גורי אלפי שנותנת פייט לבדיחות הכרס של לואי סי קיי, ולא מתביישת לצחוק על עצמה. מי שיציץ בעמוד הפייסבוק שלה יגלה בחורה שמעלה תמונה של השפם שלה אדום אחרי תלישה, או מגחכת על חוויית ההתבגרות כבחורה חריגה בין רמת־שרוניות בלתי נסבלות.
 
קרין גורן, שופטת בריאליטי "בייק אוף ישראל", נתקלה לאחרונה בשומרי הסף של המסך. אחרי אינספור תגובות של טוקבקיסטים שנכנסו לה לווריד, פשוטו כמשמעו, וניסו להגן עליה מפני חסימתו על ידי שוקולד – קיבלנו מופע מרהיב של אומץ ומגניבות. גורן לא רק שנכנסה לתוכנית על תקן אשת מקצוע ולא כקישוט, שלא לומר זיגוג, אלא גם העזה לענות למשמיציה. אין צורך לדאוג לבריאותה, היא באמת בסדר, ואפילו אוהבת את מי שהיא – תודה ששאלתם.

גם נגה ניר נאמן בועטת לכל הרוחות את כל מי שהעז להציע לה דיאטה. כתבת הצרכנות המצוינת של ערוץ 10 מצליחה להיות אישה מסוג שלא רואים בפאנלים החדשותיים כמעט בכלל, יפהפייה אמנם, אך לא במידה 34. היא מעמידה את המקצועיות שלה בפרונט, ומי שמוכרח להעמיד אותה על המשקל ולרכוש לה פריכיות - שיתחיל בבקשה מירון לונדון.

אחרונה ברצף פורצות הדרך היא אור סיונוב, המכשפה הטובה מ"האח הגדול". היא צעקה, צחקה, השחיזה מילותיה בוויכוחים – ולא התבלבלה גם על שפת הבריכה, שמשמשת בדרך כלל כתצוגת אופנה של אנורקטיות במסווה של תוכנית לכל המשפחה.

// נעמי נידם

השיח הנשי על מקומן של נשים בתעשיית הקולנוע והטלוויזיה רווי, בין השאר, בזעם. זעם על תחושת מידור וניכור בקרנות המתקצבות את היצירה הקולנועית, זעם על הדיפה של תכנים הנחשבים "נשיים", על הסטריאוטיפיזציה של דמויות נשיות ועל היחס הבעייתי לנשות צוות בסטים. כעס יכול להיות קשה ומרתיע למי שעומד מולו, וזה מובן, אבל צריך לפעמים להוציא אותו אל העולם.

"אם תעשי את הסרט הזה כמו שאת מתארת לי עכשיו, את תיכשלי", אמר פעם מורה לקולנוע למכרה שלי. היא לא התרגשה יותר מדי, ניגשה לצילומים, ויצא טוב. אבל היה מי שיכול היה לצאת בשן ועין משיחה כזו, שיחה שהטון המרכזי בה הוא של נחרצות: יש כישרון או אי־כישרון, הצלחה או כישלון, טוב ונכון או רע ושגוי.
 

 
דיכוטומיה אכזרית כזו עלולה לחנוק יצירה, לחנוק יוצרת (או יוצר), והיא פשוט לא בהכרח מתאימה לעולם עשיית הסרטים. דווקא התלבטות, הרהור, הודאה בקושי, ניסוי וטעייה הם שמולידים יוצרים טובים, שנותנים לעצמם להעז, לפעמים ליפול, ללמוד ולקום שוב.

בשנים האחרונות אני מרגישה יותר ויותר את הטון הזה סביבי. מגברים ומנשים כאחד. האם זה קשור לתנופת הנוכחות הנשית היוצרת בתחום הקולנוע? לא בהכרח. לתחושתי, התהליך הזה נובע משינוי חברתי עמוק יותר ביחס לשיח הנחשב "נשי" בהגדרתו הקלאסית.

כך ששני תהליכים קורים כאן במקביל: מתן מקום לקושי של יוצרות נשים, והבנה שדיבור שואל ומחפש, ולאו דווקא יודע וחותך, נכון יותר לפעמים לרבים העוסקים בתחום. בשני התהליכים העניין הוא הגמשת המרחב: הגדלה מספרית ואיכותית של קול נשי בתעשיית הקולנוע והטלוויזיה, ואוורור של אוצר המילים ודרך החשיבה שהיו נתונים עד ממש לאחרונה לדרך הנחשבת "גברית" בלבד. אז שרק נמשיך ככה.

// איריס עוזר היא מרצה לקולנוע ועורכת סרטים

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg