אתרים מומלצים

גלית דהן קרליבך מראיינת את הדמות אראל בכלא

אראל, הדמות המסקרנת ורבת הניגודים מן הרומן 'קצה', ביקש להיפגש עם זו שיצרה את דמותו. הסופרת הגיעה עד לכלא סהרונים, על מנת לגלות מה רצה ממנה ולהעלות בפניו כמה שאלות משלה, תוך שהיא מנסה בכל כוחה שלא להישבות בקסמיו. חלק ה' בפרויקט

תגיות: גלית דהן קרליבך,שבוע הספר,דמויות מספרות,קצה

ב"קצה", ספרה של גלית דהן קרליבך, שני תהליכי התאהבות מתרחשים במקביל – הראשון הוא התאהבותה של גיבורת הספר, הגיאולוגית הירושלמית יסכה, באראל המסתורי, מנהל בית היתומים במדבר, שמגעו מעביר רטט על פני העור, פניו פני מלאך ושני פלחי אננס טריים קבועים סביב אישוניו, אך היכרות עמו מגלה כי הניצוץ שבעיניו בוקע מתוך מעמקי האפלה. השני הוא התאהבותם של הקוראים בשפתה מלאת הקסם והיופי של דהן קרליבך, בתיאוריה המקוריים והמדויקים להפליא ובדימויים המשובצים בעלילת 'קצה' כאבני-חן, חלקם חד-פעמיים, בשעה שאחרים מלווים אותה לכל אורכה.

עוד כותרות ב-nrg:
• דוויין ג'ונסון מצחיק ועצבני
• "פתטי שאתניקס עושה שיר עם עדן בן זקן"
• סימפלי רד נגד ה-BDS: אנחנו בחברה הכי טובה
• קים קרדישאן: טיילור סוויפט משקרת, ויש לי הוכחות
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

התפוררות התא המשפחתי, בדידות, כמיהה לחיים חדשים וחיפוש אחר בית, יציבות ותחושת השתייכות – כל אלו תמות הזוכות לתשומת לב מרכזית בספרות הישראלית, ועל מנת להותיר את הקוראים דרוכים וקשובים, ללא תחושת חזרה ומיצוי, דרוש דבר מה נוסף. דהן קרליבך עושה זאת בהצלחה ומביאה אל דפי 'קצה' הרבה מעבר לעוד עלילה מותחת העוסקת בנושאים אלו – מערכות יחסים מורכבות המתקיימות בין הדמויות, עולם פנימי עשיר ומפותל של הגיבורה, דיון על הקו הנחצה בין גאולת והושעת האחר ובין שעבודו והשתלטות על נפשו, וביקורת מתוחכמת על האופן שבו אותם כיסופים להשתייכות ולקרבה משמשים ככלי לניצול בידיהם של אחרים.

• לגלית דהן קרליבך יש כישוף מיוחד נגד מי שלא מחזיר ספרים

שפה מלאת קסם ויופי. גלית דהן קרליבך צילום: אריק סולטן

כשאתה נמצא בדרך, אתה לא יכול להיות גם זה שמכתיב אותה וגם זה שצועד בה

אני בכלא סהרונים.

"שוב את? לא חבל על הזמן שלך?" שואל הסוהר בטון יגע.

לא יכלו להציב יחד שני ניגודים חריפים יותר מאלו - החוץ מרוקע בנוף ובאור, ובפנים אין אפילו רסיס שמש.
אני מניחה לסוהר לבדוק שאינני נושאת נשק ביולוגי, כימי או גרעיני, ומתקדמת אל עמדת האסירים. הנה אראל. מדי הכלא הכתומים רק מדגישים את עורו השחום ואת צבע החיטה הבשל של שערותיו. הוא נראה כמו אל שהורד בדרגה. אבל עדיין אל. העיניים שלו, לא יכול להיות שהן כל כך צהובות. ככה זה כשממציאים דמות יפה מדי. זה מביא לצרות. הכלל הראשון בכל סדנת כתיבה למתחילים.

אראל לא קם, רק מחורר בי מבט. אני מוציאה משקפי שמש.

שלום אראל. סוף סוף אנחנו נפגשים אחרי הפרשה ההיא.

"כל דבר לוקח את הזמן שלו. את רואה פה?", הוא מצביע על שלט.

רואה מה?

"את השלט".

שלט?

"כן, מה כתוב בו?".

'כלא סהרונים'. מה זה חשוב עכשיו?

"אבל את רואה? אפילו בסתם שלט את יכולה לראות משמעות".

איזו משמעות, למשל?

"למשל, שגם בתוך כלא אפשר לראות חתיכות של ירח".

להזכירך, אני מכירה אותך עוד לפני שנולדת. ביקשת להיפגש, ואני הגעתי עד לפה. אתה יודע מה זה שלוש שעות נסיעה בשביל סופרת?

"כן, בזמן הזה היית יכולה לכתוב עוד כמה דפים פתטיים ולשלוח גיבורים חפים מפשע לכלא".

חפים מפשע? יש כאן מנהרה ממוטטת, ובתוכה עשרות ילדים, ואתה קורא לעצמך 'גיבור חף מפשע'?

"אם יסכה פלד הטיפשה לא הייתה לוקחת כדורים ולא הייתה חושדת, הכל היה בסדר, הייתי מגיע לאוצר, וכל האנושות הייתה מרוויחה".

אז עכשיו יסכה אשמה? תכף תגיד שבגללה המנהרה התמוטטה.

"זו השאלה שצריכה להישאל? זה מה שחשוב עכשיו?".

מה עשית שם? מה הייתה המטרה של חפירת המנהרה?

"את הסופרת, לא?".

כן, אבל אתה לגמרי יצאת לי משליטה. יכולת להתנהג כמו יסכה או פיליפ, לקחת אחריות ולהבין שדמות זה עניין מורכב, לא שחור או לבן.

"להתנהג כמו פיליפ, האפס הזה? אל תגידי לי שאני צריך לקחת דוגמה מהשטינקר הזה".

אם אנחנו כבר מזכירים את פיליפ, אני מבקשת ממך להפסיק להציק להם במכתבים. הם עומדים להתחתן.

"יסכה מתחתנת עם החשוך הזה?".

טוב, בוא נחזור לשיחה המקורית. ילד אחד משותק עד היום מההרפתקה המדברית שלך, וזה מה שיש לך מה לומר? אתה יודע בכמה פאנלים של סופרים הייתי צריכה להסביר את הבחירה האווילית הזו שלך?

"באמת? זה מה שחשוב לך לדעת? לא חשובה השליחות? הדרך? לזה אין משקל?".

איזו דרך?

"לא חשוב כרגע. אני שואל אותך. את מצאת את עצמך הולכת בדרך, נכון? השאלה היא מאיזה סוג את - מהסוג ששועט, או מהסוג שעוצר מדי פעם להסתכל, להתעכב על מהמורה".

''קצה'' עטיפת הספר

אל תסתכל עליי במבט הזה שלך. אני מצטערת על כך שלא יצרתי אותך יותר מכוער.

"כשאתה נמצא בדרך, אתה לא יכול להיות גם זה שמכתיב אותה וגם זה שצועד בה. אי אפשר".

תקשיב, מתחיל להיות מאוחר. מה רצית ממני? למה קראת לי לבוא עד לכאן?

"רציתי שתשני את העלילה. שתוציאי אותי מפה. את יודעת, אם רק היית נותנת לי עוד עשר דקות שם במנהרה...".

אז מה? היו נהרגים ילדים? עוד ילד היה הופך למשותק?

"זה מה שאת חושבת. הגאולה הייתה מגיעה. את יודעת איך זה גאולה, את בעצמך יצרת את זה".

לא ידעתי שפולחנים וטקסים מזעזעים קשורים לגאולה ולחזון. יסכה סיפרה לי שעשית דברים איומים, הפוכים לגמרי ממה שסיכמנו עליו בחוזה.

"יסכה פלד הייתה בעייתית מההתחלה. לתת לאישה צעירה לשבת בפאב זו כבר הזמנה לצרות צרורות. היא נתנה לכוחות חשוכים להשתלט לה על הנשמה".

אתה גרמת לה להפסיק לקחת את הכדורים. אתה גרמת לה להשתגע.

"את קוראת לזה 'שיגעון', אני קורא לזה 'הארה'".

טוב, אני חושבת שאלך עכשיו, השיחה הזו לא מובילה אותנו לשום מקום.

"לאן תלכי? לכתוב עוד סיפור אנושי קורע לב? להקיז עוד דם? אבל מה יהיה על הדם שלך? מה יהיה על דם האדם שלך? את יודעת שאצל השומרונים דם זה עניין רגיש...".

אראל מתקרב אליי. אני מרגישה רטט סביבי, חלש אבל ברור. בינתיים הוא שומר על מרחק סביר. הסוהר אומר "לא להתקרב", אבל קולו ישנוני ולא ממוקד. אני מתנערת ומנסה לקרוע את מעגל הרטט.

אני הולכת, ואני מבקשת ממך להפסיק לאיים על דמויות מהספר החדש - הן לא עשו לך כלום. מילא יסכה ופיליפ, מילא שטיין או אימא שלה, אבל להטריד דמויות שבקושי יש להן קווי מתאר?

"בסדר, תלכי עכשיו. אבל את עוד תבואי, אני כבר אומר לך. ואת תתנגדי. ואת לא תרצי. אבל יש דברים אחרים שיבקיעו את ההתנגדות שלך. את תבואי, אני אומר לך. את תבואי ולא תצליחי לעמוד בפניי ובפני האמת שנכונה לך".