הסופר יובל אברמוביץ' מראיין את 'ליידי לייק'
לפעמים, למצוא אהבה זה כל הסיפור. יובל אברמוביץ' מראיין את אלי הרוש, גיבורת ספרו "ליידי לייק", העוסק בעולם ההיכרויות בעידן הדיגיטלי, בחשש להיחשף ובכמיהה לאהבה. חלק ו' בפרויקט
"לפני כארבע שנים, ישבתי עם חברה רווקה בת שלושים וחמש, שהיה לה קושי עם דייטים, וניסיתי לדרבן אותה לצאת. אמרתי לה שזה עניין של סטטיסטיקה, ושככל שיהיו לה יותר דייטים, כך יגדל הסיכוי שהיא תמצא את בחיר ליבה. אמרתי שהיא צריכה לצאת ל'מבצע בעל'", כך תיאר יובל אברמוביץ' את השיחה שהובילה לכתיבת ספרו "ליידי לייק", בראיון שנערך עמו סמוך לצאתו לאור. בספר, אלי הרוש, אושיית רשת פופולארית ורבת-עוקבים העוסקת בניהול וקידום עמודי פייסבוק, נפגשת עם ידידה הטוב יניב, המציב בפניה אתגר – לצאת לדייט מדי שבוע במשך שנה, על מנת למצוא את האדם שעמו תבלה את חייה.עוד כותרות ב-nrg:
• "פתטי שאתניקס עושה שיר עם עדן בן זקן"
• סימפלי רד נגד ה-BDS: אנחנו בחברה הכי טובה
• קים קרדישאן: טיילור סוויפט משקרת, ויש לי הוכחות
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
בהומור רב, בקצב מהיר ובכתיבה חדה, מוליך אברמוביץ' את אלי בעולם ההיכרויות והדייטינג, המתקיים און-ליין ואוף-ליין כאחד. אלי אמביוולנטית לגבי האתגר שהוצב בפניה, ונעה בין הכמיהה למצוא אהבה ובין הצורך להוכיח כי אינה זקוקה לה. על פניו, זהו ספר קליל ורצוף שנינויות, אך הוא מציף שתי סוגיות משמעותיות. הראשונה בהן היא הלחץ המופעל מצד החברה על נשים בשנות השלושים לחייהן להתמסד ולהקים משפחה, השיפוטיות הרווחת כלפי נשים שאינן מעוניינות לעשות זאת בשלב זה של חייהן ומעדיפות להתמקד בהתפתחות אישית ובביסוס הצלחה מקצועית, והאופן בו הסביבה משדרת לנשים רווקות, גם המוכשרות והמצליחות שבהן, שהמשימה החשובה ביותר בחייהן היא מציאת בן זוג.הסוגיה השנייה שמעלה אברמוביץ, היא הקושי להיחשף, לבטוח ולתת אמון, ההולך וגובר במציאות האינטרנטית, שבה רבים אינם כנים בנוגע לאישיותם – החל מהעלאת תמונה מחמיאה במיוחד ומידע אישי הרחוק מן המציאות באתרי ההיכרויות השונים, דרך ניהול רושם מתמיד ברשתות החברתיות שאינו נאמן למציאות, ועד ליצירת פרסונה דיגיטלית שאינה קיימת והתנהלות מבעד לדמותה, דבר היכול לגרום לא רק למפח נפש, אלא גם לסכנה של ממש.
שלום אלי. הרשי לי לפתוח בשאלה המתבקשת - אלי זה קיצור של אלישבע? אלינור? משהו אחר?
"אתה רציני, שזאת השאלה הראשונה שאתה שואל אותי?".
כן, למה?
"בכל זאת, מראיין בכיר בתקשורת הישראלית כבר עשרים ושתיים שנה. ראיינת את ריטה, נינט וליהיא גרינר. הייתי מצפה ממך לשאלות קצת יותר חדות".
נגיע גם לשאלות כאלה בהמשך. בתור התחלה, אני פשוט רוצה להכיר אותך טוב יותר.
"ברור לך שזאת השאלה הכי שחוקה שאני נשאלת, מדי יום, בערך שבע פעמים ביום?".
ברור. ובכל זאת, אני שואל את זה בפעם הראשונה.
"'אלי' זה על שם סבא שלי אליהו שנרצח בשואה".
מצטער לשמוע. את רוצה להרחיב בעניין?
"לא, אני לא רוצה להרחיב בעניין. זו כתבה לשבוע הספר ולא ליום השואה. חוץ מזה, שם המשפחה שלי הוא הרוש. אני ספרדייה, והמשפחה שלי לא הייתה בשואה. זה פשוט הרבה יותר קל למלמל משהו על איזה סבא אליהו, ובזה לסגור עניין ולהוריד את הגבות שעולות אצל כולם. ההורים הפלצנים שלי הכירו בשנות השבעים באיזה מועדון קריאת ספרי שירה, וכשנולדתי הם החליטו לקרוא לי 'אלכסנדר' על שם אלכסנדר פן. עכשיו לך תנסה להסתובב בעולם הזה עם שם כזה דפוק, אז קיצרתי אותו, וקוראים לי אלי. דרך אגב, זה רשמי ומופיע ככה גם בתעודת הזהות שלי. תגיד, אתה רווק?".
המממ... כרגע אני בתקופה של היכרות חדשה. למה?
"סתם, מתעניינת.... בטח אתה מה זה גרוע בדייטים. השאלות שלך נשמעות כמו השאלות הכי גרועות שיש לי בדייטים, והיו לי כל כך הרבה דייטים גרועים, שאפשר לעשות מזה ספר".
מצחיק.
"ממש לא".
לא, נו, מצחיק שבאמת כתבתי על הדייטים שלך ספר.
"יובל, אל תתלהב יותר מדי. אתה אולי כתבת, אבל זו אני שמשכתי בחוטים. בלי מאות הדייטים ההזויים שהיו לי, לא היה לך בכלל ספר".
טוב, בסדר, בואי נדבר עלייך. בספר את מכריזה על 'פרויקט בעל', ובמשך שנה שלמה את יוצאת כל שבוע לדייט במטרה למצוא את האחד. לאילו תובנות עיקריות הגעת מהתקופה הזו?
"בוא נראה: שגברים הם ילדים מגודלים. שבגיל ארבעים, השיער עובר לכם מהראש לכתפיים ולתחת. שרווק בן ארבעים וחמש שגר עם שני שותפים זה טרן-אוף רציני. שצרכתם כל כך הרבה פורנוגרפיה בתקופת הנעורים, שאתם בטוחים שאתם מינימום כוכבי פורנו, כשבמציאות אתם גומרים אחרי חמש דקות ונוחרים".
למה את מרגישה צורך להיות בוטה כל כך?
"למה אתה מרגיש צורך להעיר לי? תגיד, אני יכולה להגיד לך משהו אוף דה רקורד?".
כן.
"לא אהבתי את הספר שלך".
מה? למה?
"מה פתאום גבר כותב בלשון נקבה? זה רומן המתח השלישי שלך שאתה כותב כאישה. יש לך איזו בעיה עם המיניות שלך?".
לא. מאוד פתורה.
"אז מה הסיפור?".
אין סיפור. אני פשוט נהנה להתרחק מעצמי ולהיכנס לחיים של דמות שרחוקה ממני מאוד. אבל בואי נחזור אלייך – רצית שנדבר עלייך, לא?
"יאללה".
כשאת לא יוצאת לדייטים, את עובדת כמפעילת עמודי פייסבוק לחברות אופנה ומותגי לייף סטייל, ואפילו מפעילה את עמוד הפייסבוק של משטרת ישראל. מהו החלום המקצועי שלך? למי היית רוצה להפעיל עמוד פייסבוק בארץ או בעולם?
"אה, זה קל. לשרה נתניהו".
נו, באמת.
"נו, באמת מאוד!".
לשרה נתניהו? את יודעת שהיא לא הדמות הכי אהודה בישראל.
"זו בדיוק הסיבה לכך שאני רוצה לתפעל לה עמוד פייסבוק. האישה היא דיווה! הייתי מעלה סלפי'ז הורסים שלה וסרטונים שבהם היא מדברת באופן ישיר אל העם, ואולי הייתי עושה כל מיני תחרויות כמו 'תנו לייק ותוכלו להשתתף בארוחת בוקר אינטימית עם הגברת הראשונה של המדינה'".
מעניין.
"אתה לא נשמע מתלהב".
מתלהב. פשוט בדיוק קיבלתי הודעת טקסט מהדייט שלי.
"זה רציני, הדייט הזה?".
זה בחיתוליו.
"אם משהו ישתבש, תכתוב לי, אולי נעשה איזה דרינק".
רגע, את מתחילה איתי?
"תשמע, מותק, יש לי חמישים ושישה ימים לסיים את 'פרויקט בעל', ואני צריכה עוד לפחות עשרה דייטים כדי להוכיח ליניב - ידיד שלי, שהציב בפניי את הפרויקט כאתגר, שזו שטות אחת גדולה. כבר יצאתי עם כל כך הרבה אנשים הזויים, שעוד אחד ברשימה לא ממש ישנה את המצב. יאללה, בסך הכל דרינק - אם יהיה מוצלח, אולי יקרה בינינו משהו, ואם לא, בטח כבר תהפוך את זה לספר".
פרויקט דמויות מספרות
• חלק א': הסופר גואל פינטו מראיין את הדמות ליאור בן-משה
• חלק ב': הסופרת שלי גרוס מראיינת את הדמות ליבי גרנות-בנאי
• חלק ג': הסופר ינון ניר מראיין את החייל האחרון
• חלק ד': הסופרת אורית גידלי מראיינת את הילדה נונה
• חלק ה': גלית דהן קרליבך מראיינת את אראל בכלא
שבוע הספר 2016
• על רקע ביטול חוק הספרים: עלייה בספרי הביכורים
• הספרים הנקראים ביותר בת"א: עמוס עוז והארי פוטר
ניתן להתעדכן באירועי שבוע הספר כאן.
אקו"ם