תמר ורטה-זהבי מראיינת את גנדי, מנדלה וקינג
מהטמה גנדי, מרטין לותר קינג ונלסון מנדלה הגיעו לביתה של תמר ורטה-זהבי, מחברת סדרת ספרי הנוער אודותיהם, וייעצו לה כיצד לפעול על מנת להשכין שלום בין ישראל ושכנותיה. חלק ט' בפרויקט
סדרת ספריה של תמר ורטה–זהבי, העוסקת בחייהם ובמשנתם של מנהיגים שפעלו למען שלום ושוויון, מנגישה לקוראים הצעירים עולם של ידע ותוכן בדרך מהנה וחווייתית – ספר עלילתי, הכתוב באופן קולח ומעניין לקריאה ומצליח לשאוב לתוכו את האוחזים בו. על אף שסיפורם של מרטין לותר קינג, נלסון מנדלה ומהטמה גנדי מרתק בפני עצמו, העברת סיפור חייהם לבני נוער באופן שיעורר בהם הזדהות מהווה אתגר, שהסופרת עומדת בו בהצלחה. בתבונה רבה, היא בונה סיטואציות שבהן יכולים הקוראים לזהות את עצמם ולהתחבט בשאלה כיצד הם עצמם היו פועלים.עוד כותרות ב-nrg:
• "פתטי שאתניקס עושה שיר עם עדן בן זקן"
• זועמת: טל גלבוע נגד אדריאנו מהמירוץ למיליון
• קים קרדישאן: טיילור סוויפט משקרת, ויש לי הוכחות
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
על ידי יצירת הזדהות והאדרת ערכים כמו חמלה, נתינה, אומץ ונחישות, מעודדת המחברת את יצירתו של מצפון חברתי בקרב הקוראים, פוקחת את עיניהם לעוולות הנעשות בסביבתם ולמה שדרוש תיקון, ומעוררת בהם מוטיבציה לקום ולעשות מעשה – להשמיע את קולם, להיות פעילים במסגרות החברתיות שאליהן הם משתייכים, לגלות את פוטנציאל המנהיגות והעשייה הטמון בהם ולתעל אותו לעשייה חיובית ומשמעותית. על כן, ערכה של סדרת הספרים פרי עטה חורג מעבר לידע שהקוראים יכולים להפיק ממנו ומההנאה מקריאתה של היצירה הספרותית, ועיקרו בתרומתה ליצירתו של נוער אכפתי, מעורב ופעיל.
סביב שולחן קטן בסלון ביתי, ישובים מהטמה גנדי, מרטין לותר קינג ונלסון מנדלה. איך הגיעו אליי לירושלים? זה סיפור ארוך, אדלג עליו ורק אומר שנושא הכיבוד שאגיש להם היה מקור להתלבטות ממושכת. לאחר שאני מסיימת להגיש יוגורט עיזים לגנדי, בירה לקינג ותה עם חלב למנדלה, אני מתיישבת מולם על הספה ופותחת בראיון. אני מתוחה, הן משום ההתרגשות שהמפגש מעורר בי והן מפני שאני יודעת שזמנם קצר, מאחר ומכאן ייסעו לבית-לחם.
מכובדים יקרים, מה שכולנו היינו רוצים שיקרה באזור שבו אנו חיים – ונהרגים, זה שלום. ומכם, שחוללתם שינויים שלא ייאמנו בארצותיכם ובעולם כולו, אני מבקשת עצה אחת שתעזור לממש את חלום השלום.
השאלה כבדת-המשקל נזרקת אל חלל האוויר, שהופך באחת דחוס אף יותר מכפי שהיה. אני מגלה כי שלושתנו נושאים עיניים אל גנדי. ככל הנראה, לכולנו ברור שזכות הדיבור שמורה, קודם כל, לגדול מכולם.
"ראי, תמר", פותח גנדי. הוא מחייך חיוך חסר שיניים ונועץ בי מבט ממגנט מבעד למשקפיו. "דבר ראשון, הוציאו מהמילון שלכם את המילה 'אויב' והחליפו אותה ב'אדם' ואפילו ב'ידיד'".
אך כיצד אוכל לקרוא 'ידיד' למי שבא להרוג אותי?
"את זוכרת מה תפרתי בכלא?", הוא משיב לי בסבלנות.
כן, תפרת זוג סנדלים לגנרל הבריטי, שפקד לכלוא אותך לשנים ארוכות ואפילו ייחל למותך. משסיימת לתפור, שלחת לו אותם כמתנה.
"אכן, כך היה. כאשר אדם מקבל תשורה, הוא כבר אינו יכול לראות בנותן המתנה אויב שנוא. חשבי על כך, תמר, הניחי לעצה שלי לחלחל בך, התאימי אותה למציאות שלכם, וזכרי - עליכם למצוא את המעשה הקטן שיביא לשינוי גדול!".
"כך נמדדת תבונתו, אם לא גאונותו, של המנהיג המיטיב", אומר מנדלה ומניח ידו על כתפו הצנומה של גנדי, בעדינות רבה.
האם תוכלו לתת לי דוגמה למעשה קטן שעשוי להביא לשינוי גדול?
מנדלה מצחקק ואומר: "האם את זוכרת את אליפות העולם ברוגבי של שנת 1995?".
זוכרת. גם זוכרת איך לבשת את מדי קבוצת הרוגבי שכל שחקניה היו אפריקאנרים תומכי האפרטהייד.
"אפילו עודדתי אותם באפריקאנס, שפת האפרטהייד, וכך יצרתי שינוי אדיר - לבנים ושחורים תמכו ביחד בקולי קולות בקבוצת הרוגבי של דרום אפריקה".
אם כך, אתה מציע שראש ממשלת ישראל, ואולי גם נשיא המדינה, יעודדו את הפועל סכנין...?
"בהחלט, ולמה שלא יצפו במשחק כדורגל בחברון או בסרט ברמאללה?".
אני מצטרפת לקול צחוקו, כאשר קינג מכחכח בגרונו. אני נפנית אליו ומבקשת גם ממנו טיפ לשלום. הוא לוגם מכוס הבירה שלו, מניע קלות את גופו ברמז לריקוד ואומר:
"שירים! מה שאני לא שומע בישראל זה שירים על שלום. שירים שאי אפשר להתנגד להם - על שלום. שירים עם כמיהה אמתית - לשלום. שירים שחודרים את כל המחסומים. שירים שמדלגים על השכל ומגיעים הישר לנפש. שירים כאלה", גומע מרטין לגימה נוספת מן המשקה וממשיך בלחש תיאטרלי, "יזרעו בכולכם את תשוקת השלום ושנאת המלחמה. האמת", הוא אומר בתוכחה, "אני לא מבין איך זה שהזמרות והזמרים הגדולים שלכם אינם שרים שירים שהופכים להמנון ומשנים מציאות. לא מבין. את הרי יודעת ששירים היו כלי הנשק העיקריים שלנו כשנאבקנו למען שוויון זכויות וצדק חברתי. בזכות פיט סיגר, נינה סימון, בוב דילן, ג'ון באאז, בילי הולידיי וכל השאר - ניצחנו!".
קינג מסיים את תשובתו-נאומו, מביט בשעון ומסמן למנדלה בתנועת ראש קלה כי הוא מצפה לשמוע את דבריו בטרם יגיע הראיון לסיומו והשלושה ייצאו לדרכם.
"תמר יקרה, אני חש שאת במצוקה, שאת חסרת אונים אל מול עשרות שנות מלחמה שסוף לא נראה להן", נענה מנדלה לבקשתו של קינג ושוב מצטרף לשיחה. אני מהנהנת בעצב בראשי ומחכה למוצא פיו. "את מצפה מאתנו שנהיה כמו פיות טובות ונצייד אותך בברכה מיטיבה", הוא אומר לי באמפטיה עמוקה.
כן.
אני משיבה קצרות, מצפה למוצא פיו.
"ברכתי לכם היא שיהיה לכם האומץ להכיר בסבל שגרמתם לזולתכם".
הוא מתכוון לועדות האמת והפיוס, אני אומרת בליבי.
"תארי לעצמך", הוא ממשיך ועוצם את עיניו על מנת להתבונן בחזונו, "שראש הממשלה שלכם נוסע לעזה, וכשהוא רואה את ממדי ההרס, העוני והייאוש, הוא מכסה בידו את עיניו ואומר: 'אוי, לא תיארתי לעצמי שהמצב כל כך מזוויע'. לקיחת אחריות על גרימת הסבל לזולתך מביאה את הזולת להכיר בסבל שגרם לך. וזהו, יקרה, זהו הבסיס לשלום".
ומה עם ראשי החמאס והג'יהאד האסלאמי - הם לא אמורים להגיע, למשל, להתנחלות איתמר, לבית שבו נרצחו ילדים בשנתם?
"מניסיוני, עדיף לחשוב על צעד מפתיע לפיוס מאשר להתאמץ להשיג סימטריה. האמיני לי - הכרה בסבל של זולתך תחולל אצלו שינוי עמוק".
קינג מסמן לחבריו בהרמת גבה כי זמננו תם. אני ממלמלת דברי תודה, ושלושתם מודים לי בנימוס. אחר, אני מלווה אותם למונית שתסיע אותם מרחק של עשר דקות מביתי אל מעבר למחסום, לבית-לחם.
פרויקט דמויות מספרות:
• חלק א': הסופר גואל פינטו מראיין את הדמות ליאור בן-משה
• חלק ב': הסופרת שלי גרוס מראיינת את הדמות ליבי גרנות-בנאי
• חלק ג': הסופר ינון ניר מראיין את החייל האחרון
• חלק ד': הסופרת אורית גידלי מראיינת את הילדה נונה
• חלק ה': גלית דהן קרליבך מראיינת את אראל בכלא
• חלק ו': יובל אברמוביץ' מראיין את ליידי לייק
• חלק ז': הסופר רועי סלמן מראיין את זוהר ואורי
• חלק ח': גבריאל בן-שמחון מראיין את יונתן מרציאנו
שבוע הספר 2016
• פרויקט מרהיב: ספרי הילדים האהובים בעטיפה חדשה
• על רקע ביטול חוק הספרים: עלייה בספרי הביכורים
• הספרים הנקראים ביותר בת"א: עמוס עוז והארי פוטר
ניתן להתעדכן באירועי שבוע הספר כאן.
אקו"ם