על שרמוטות וחתולות רחוב: לא מה שחשבתם
איך נולד מצעד השרמוטות? מה הקשר בין שרמוטה לסיבוב מסוכן? ומה עושה השרמוטה בצה"ל? הזירה הלשונית מתקנת את מסקנותיה השגויות של מירי רגב ועומדת על זכותה החוקית להבליט חמוקיים
היום (שישי) יצעד ברחובות תל אביב מצעד הקרוי בשם המאתגר "מצעד השרמוטות" (או "צעדת השרמוטות"). זוהי גרסה ישראלית של מצעד אמריקני, slutwalk, שנולד כמחאה על דברי קצין משטרה, שהאשים נשים שהן נאנסות או מוטרדות כיוון שהן מתלבשות ומתנהגות בדרך המביאה עליהן את האונס או ההטרדה. הוא השתמש במילה האנגלית slut שפירושה אינו דווקא זונה אלא מי שמתנהגת כזונה, או סתם בחורה מופקרת. הנשים בחרו במילה שבה השתמש כשם למצעד שלהם, בארצנו תרגמו את slut לשרמוטה.עוד כותרות ב-nrg:
• איט גירלז: "הנה ההוכחה שבנות הן עם רע"
• לא רק טרור: עוד 10 דברים באשמת פייסבוק
• "כפוית טובה": לטהוניה אסור להביע דעה בישראל?
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
מהי שרמוטה? בערבית פירוש המילה המקורי הוא 'סמרטוט', ובסלנג הערבי הוא משמש ככינוי לזונה או למי שמתנהגת כזונה. כך נדד לסלנג הישראלי. בדרך כלל המילה אינה מתייחסת למקצוע הזנות, אלא כאמור להתנהגות הנחשבת זנותית ולכן היא קולעת למשמעות slut. בעבר נהגו להשתמש במילה גם כלפי גברים במשמעות מנוול. מן הפועל נגזרה גם צורה זכר: שרמוט, המשמש בקללות, וכן הפועל להשתרמט.
גורל מיוחד נקבע לאחיה של הזונה, בערבית: אחו-שרמוטה. בערבית נהוגות קללות רבות הטופלות על בן משפחה את חטאי הנשים במשפחתו או מכוונת לנשים, בעיקר האם והאחות: קוס-אמק, קוס אוחתך, וכן לצד אחו-שרמוטה גם אחו-לבלועה (אחי הבולעת), אחו-שלוקי, ופיתוחים נוסח אחו-שילינג ואחו-שקשוקה. יש גם קללות המיוחסות לגברים: אחולמניוקי: אחי המזדיין ועוד. אחו-שרמוטה ואחולמניוקי הפכו לדברי שבח מפליגים. נתיבה בן-יהודה ודן בן אמוץ קראו למילון הסלנג במהדורתו השנייה "מילון אחולמניוקי לעברית מדוברת". בסלנג הצבאי נהגו ראשי התיבות ככח"ש במשמעות יוצא מן הכלל: 'כלי כלי אחו שרמוטה', וכן ככח"ש מַשְׁבָּ"ז: כלי כלי אחו שרמוטה משהו בן זונה. לעומת זאת כַּכָּ"שׁ: כלי כלי שרמוטה מתייחס לאגואיסט.
הערבית הציעה עוד מילים לזונה או לזו המתנהגת כזונה. השרלילה נגזרה כנראה משֻרְל, עבודה, במשמעות נערה עובדת, ולצידו שרלולה, שרשוחה ושרטוחה. מכאן גם הפועל להשתרלל. כינוי גנאי מועצם, גם הוא בערבית הוא גחבה או קחבה. מי שרוצה להשתמש בכל זאת בעברית ראוי שיבחר בכינוי במעודן משהו זנזונת. ומי שמתגעגע ליידיש, היא הנחילה לנו את קורבֶע שפירושה זונה, ועל כך עפו בדיחות רבות בשלטים באנגלית המזהירים על סיבובים מסוכנים: dangerous curves. הישראלי יקרא זאת: דֶנְגֶ'רֶס קוּרבֶעס. הבדיחה הזו עובדת גם באנגלית, שבה מזהירים שלטים סטירים מפני חמוקי האשה הסקסית העומדת לצד הדרך.
מירי רגב ואמנון לוי הזדעזעו מאמירתו של נתן דטנר לפיה למירי יש "חוכמה של חתולת רחוב" ומיהרו לאסוף גם אותה לאוסף הביטויים הגזעניים. על כך יש לומר שני דברים: 'חוכמה של חתולת רחוב' אינה ביטוי גנאי אלא להיפך, והוא בוודאי אינו גזעני.
הביטוי הוא פיתוח של הביטוי האנגלי "חוכמת רחוב", street smart, והוא מייחס לאדם בעל חושים מחודדים המאפשרים לו לשרוד במצבים מורכבים. המילון האורבני האמריקני מגדיר חוכמת רחוב: אדם בעל שכל ישר היודע איך מתנהל העולם, איך לעבוד עם אנשים מטיפוסים שונים, איך ליצור דילים טובים ולהגיע להחלטות נכונות. נכון יהיה לקבוע עם זאת שהתוספת 'חתול רחוב' מרמזת לאדם הקרוי 'עממי'.
לגבי הגזענות, למרבה הצער השימוש במונח הפך אינפלציוני ואיבד את משמעותו. גזענות היא ייחוס תכונה ודפוס אופי שלילי לקבוצה אתנית שלמה. 'מרוקו סכין' ו'רומני גנב' הם ביטויים גזעניים. אין לכך כל קשר לחוכמת הרחוב או לחוכמה של חתול או חתולת הרחוב, שאינם מיוחסים לקבוצה חברתית או אתנית, וכאמור אינם ביטוי שלילי. אולי לא מגיע למירי הכינוי שהדביק לה דטנר, ואולי כן, אבל הוא בוודאי אינו גזעני.
• שבוע רע? נתן דטנר לא מאושר
בתשדיר פרסומת למשקאות קלים נאלצת רותם אבוהב לסבול את הביקור המתארך של חבריו של בעלה מהמילואים, ואומרת לעצמה "איזה כיף זה שְנַ"ץ". השימוש הזה הוא עוד מסמר על ארונם של שני ביטויים ותיקים המייצגים את המוסד המקודש של מנוחת הצהריים: שלאפשטונדה בגרמנית, סייסטה בספרדית. נצחונה של שנ"ץ, ראשי תיבות של "שנת צהריים", מתבטא בין היתר מכך שנוצר ממנה פועל: לשנוץ. העמותה לקידום תרבות השנ"ץ בישראל אפילו ערכה ויכוח סוער בשאלה אם הפועל הוא לשנוץ או להשניץ, ובחרה בצדק בראשון.
שלאפשטונדה, שכיכבה לפני כמה שנים בפרסומות של זוגלובק ("יוחזר השלאפשטונדה"), עוררה בעבר את זעמן של יוצאי גרמניה, שטענו שאין מילה כזו באנגלית. המילה הנכונה, אמרו בקפדנות ייקית, היא Mittagsschlaf, שנת צהריים. אלא שהמילה שלאפשטונדה אכן היתה נהוגה, לפחות בעבר, באזורים הדרומיים שבהם דיברו גרמנית בקיסרות האוסטרו-הונגרית, כפי שמצביע גם מילון גרמני-עברי משנת 1906.
סייסטה בספרדית פירושה אחר הצהריים. סייסטה דֶסְקַנְסוֹ – מנוחת אחר הצהריים, כאשר 'סייסטה' מייצגת את הביטוי המלא. עליה שר שלמה ארצי את שירו "סייסטה מקומית". סייסטה ושלאפשטונדה אינן מילים נרדפות. שלאפשטונדה היא מנהג מוקפד, חלק מסדר יומו של הייקה המצוי, שאחריו חוזרים בנחישות למשימות היום. סייסטה היא מנוחה רגועה, ממושכת וחסרת דאגות, אפשר להתחיל אתה את הבוקר ולסחוב עד הערב, מניינה.
הדיון בענייני הפריפריה ממשיך להעסיק את מחדשי המילים בארצנו. בעקבות הטור הקודם שעסק בנושא זרמו לאתר הזירה הלשונית הצעות לרוב, חלקן מנומקות כדבעי.
יהושע סובול כותב: "אני מציע את המונח העברי פרפרת (ברבים פרפראות). נימוקים: קירבת הצליל עד כדי כמעט-זהות בין 'פריפריה' ל'פרפרת' כשם שהפריפריה עוטפת את המרכז, כך הפרפרת עוטפת את מרכז הארוחה: את המנה המרכזית; 'פרפרת’ מהדהד עם ‘פרפרית’, שמהדהדת עם ‘פרפר’, שמהדהד עם ‘פרבר’; כשהפרפראות השונות יהיו מחוברות במסילת-ברזל בינן לבין המרכז הקו יקרא ‘רכבת הפרפראות’. ובכלל, מה יותר ערב לחיך מפרפרת ומפרפראות?
אמציה ארנון ממשמר העמק מציע את המילה 'חוגה': "מילה המייצגת את המהות, ויחד עם זאת חפה מהקשר מפלה או מעליב. אני גאה להיות תושב בחוגה הצפונית".
מיכאל ברק מציע 'מרחבית', וכן 'מרחבון'. חננאל מאק מציע: 'פרוָורָה' - הפריפריה העירונית, על פי הצרוף והצלילים פרוור ופריפריה; וכן 'סְפָרָה' - הפריפריה הארצית - שתיהן במלרע, כמובן. חגית מאיר מוסיפה: מה עם השימוש במונח סְפָר לפריפריה? יש להעיר על כך ש'ספר' אינו בדיוק פריפריה אלא אזור גבול, המתייחס לקצוות הארץ. מעניין לציין שבעוד שלפריפריה דבק תיוג שלילי, סְפָר הוא כינוי מכובד, ויישובי הספר נחשבו לפחות בעבר לבעלי יוקרה גבוהה וחשיבות בהגנה על המדינה. ועוד הערה: אף כי ההתנחלויות בשטחי יו"ש רחוקים בהחלט מהמרכז, אין מכנים אותם פריפריה. זו מיועדת לאזורים שבתוך הקו הירוק.
אלישע פרוינד כותב: לגבי הפריפריה - לפחות העירונית, קיימת מילה שמקורה בלשון חז"ל. עיבורה של עיר. וכיצד מעברים עיר? את השאלה הזאת שואלת המשנה ומסבירה: "כֵּיצַד מְעַבְּרִין אֶת הֶעָרִים? בַּיִת נִכְנָס בַּיִת יוֹצֵא, פָּגוּם נִכְנָס פָּגוּם יוֹצֵא". הרמב"ם מפרש: "אם יהיה בית חוץ למדינה ובית תוך המדינה". הבית שמחוץ למדינה הוא התוספת, העיבור. מכאן שאפשר לגזור את הפריפריה מאותו מקור - למשל עיבּוֹרֶת.
עופר מספר על ביטוי מגניב בסלנג הצבאי: אהבת הארץ. מדובר במצב של שכיבת סמיכה, בו האמות באות במגע עם הקרקע. לרוב מבצעים את אהבת הארץ במסגרת מסדר, ואז מדובר בתחרות בין כלל חיילי הכוח הנדרשים להחזיק מעמד במצב זה כמה שיותר זמן.
רן פורסט שואל: מה משמעות המילה סלסול בביטוי 'נהג סלסול בעצמו'? האם יש לו קשר לסלסול במובנים היותר מקובלים של המילה?
הפועל לסלסל מופיע כבר בתנ"ך, בספר משלי, ובמקורות המאוחרים יותר בשלל פירושים אך לכולם מכנה משותף. בספר משלי המשמעות דווקא מופשטת, מטאפורית: סלסלה ותרוממך, והכוונה לחוכמה, כלומר, תרים את כבודה של החוכמה. ואולם המשמעות הפשוטה המופיעה במשנה היא עשיית תלתלים, הגבהה של השיער, הרחבה של הפועל סלל שפירושו הגביה. 'סלסל בקולו' הוא פיתוח חדש: הגביה את קולו גלים גלים. נהג סלסול בעצמו הוא אכן ביטוי גנאי תלמודי, והוא מתייחס לכוהנים המתגאים במעמדם. יש לכך מקבילה עברית חדשה: עף על עצמו. גם המילה האופנתית 'מתנשא' מתייחסת למי שמגביה עצמו מעל אחרים.
• מילון השד העדתי
• מירי רגב מבהילה בקטע מפגר
• האיפור המוש של ביבי
• איך מדיחים את הלכלוך מהכנסת?
• איך גל, טל, אור וחן כבשו את ישראל
• האוחצ'ית המשודרגת ונפלאות הטבור
• בין אמנות לנאמנות ובין כוסון לשרמוטה
• כל מה שמצחיק את היהודים
• הפוליטיקה של בעלי החיים
לא מפחדים להשתרמט? כנסו עכשיו לאתר הזירה הלשונית:www.ruvik.co.il
אקו"ם