ראשי » תרבות » ספרות

הסופר גבריאל בן-שמחון: האורשרים והגרבוזים גנבו לנו את התרבות

מה שקורה היום בדאלאס הוא תוצאה של פערים עצומים בסיכויי שני השבטים, בדיוק כפי שסיכויי ילדי הפריפריה בישראל לשפר את עתידם גובל באפס, טוען גבריאל בן-שמחון בתגובה לגידי אורשר וחבר מרעיו ש"גנבו את המדינה". טור מיוחד של סופר "המרוקאי האחרון"

'עשרים שנה עברו מאז ירדנו מהרי האטלס ועלינו באלג'יר על ספינת המעפילים 'יהודה הלוי'. כל כך רציתי להיות צבר. נפשי יצאה אל נורית סתיו, כי היא הייתה הצברית היחידה בבית הספר. עכשיו אני אוהב אותה לא בגלל שהיא צברית, אלא בגלל שהיא מרוקאית - ענוגה, חמה, יפה ומריחה 'מאוורד' ו'מאזהר'.

עוד כותרות ב-nrg:
• כוכבת הנוער: "אשם משפיע בתעשייה אנס אותי"
• איט גירלז: "הנה ההוכחה שבנות הן עם רע"
• פרסים לוניה הימן וקותימן בטקס פרסי הרשת
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

לא אכפת לי שהעיתונים והרדיו ימשיכו לגנות את האמונות של סבתא פריחה ואת השדים של הדוד עמרם. אני הוא שקובע מה יפה ומה לא, מה טפל ומה לא. אני כבר לא מנסה לתקן את המבטא של אבא שמבטא ס' במקום צ' ואומר 'סברים' במקום 'צברים' ו'סבא' במקום 'צבא'. שידבר איך שנוח לו. אולי זה המבטא הנכון, המבטא של אבותינו, שהבאנו אותו להרי האטלס ושמרנו עליו אלפיים שנה שלא יתעוות', כך כתבתי בספרי "המרוקאי האחרון".

מה שאמר העיתונאי אורשר באמת לא מזיז לאף אחד. הוא עוד אחד מאותה שורה של קוטלרים, גרבוזים, אלמגורים וכו' שהשתלטו על כל מוסדות התרבות ומרשים לעצמם להגדיר מהי תרבות. מה שקורה היום בדאלאס, הוא תוצאה של פערים עצומים בסיכויים של שני השבטים - השחור והלבן, כשהפער הכלכלי בין משפחה לבנה לשחורה הוא פי שישה-עשר לטובת הלבנה. וזה פחות או יותר מה שקורה פה - לא מדברים על זה בראש חוצות, אבל כולם יודעים שהסיכויים של ילדי הפריפריה, שרובם מרוקאים, לשפר את עתידם, גובל באפס. ולא יועילו שום מילים כמו 'דמוקרטיה', 'חלום אמריקאי', 'כלכלה חופשית' וכל מלות הקסם ונוסחאות הכשפים. כשבתיאטרון הרפרטוארי אתה לא רואה שום מחזאי מרוקאי, ובספרי הלימוד ההיסטוריה והתרבות של חצי מאוכלוסיית ישראל מחוקות לגמרי, אז מה יועילו כל מיני כיבודים כמו דוד לוי שר החוץ, עמיר פרץ שר הביטחון או אובמה נשיא ארה"ב?

• המשוררת אגי משעול מגבה את אורשר: "הסתה מזרחית"

מה העיתונאי המוזר הזה יודע חוץ מלבקר סרטים שאחרים יצרו? האם הוא מסוגל לכתוב סרט או מחזה? לא, הוא בסך הכל מתפרנס מיצירתם של אחרים ומהכסף הציבורי שמשלם את משכורתו. מרוב ביטחון עצמי, הוא עובר מביקורת סרטים לביקורת תרבויות, כאילו היה אנתרופולוג, והוא ימשיך לקבל מחיאות כפיים של חבריו, כמו קוטלר וגרבוז ואלמגור, שכל כוחם בכך שהם חיים על כספי הציבור. מה גם שאף אחד לא יודע עליהם מחוץ לגבולות הבועה של תל-אביב ואולי קוראי 'הארץ' ועיתון 'דבר', ששבק חיים.

תראו את התיאטרון הרפרטוארי כמשל –  לא תמצאו שם מחזה מזרחי אחד, גם לא מחזה יהודי, גם לא ציוני. אגב, גם בקהל הצופים לא תמצאו לא חובשי כיפה ולא שחורים. על ציונים אני לא יכול להעיד כי הם לא נושאים סימן חיצוני. גם המחזאים וגם השחקנים וגם המבקרים הם מאותם רחובות בתל-אביב. התיאטרון הרפרטוארי הוא לטיפונדיה מבוצרת של משפחות קוטלר וגרבוז ואורשר, ואין למישהו מבחוץ סיכוי לחדור לתוכה, גם אם יכתוב דברים ברמה של ישעיהו. את זה אני אומר מניסיוני האישי כמחזאי מרוקאי. 'הפמיליה' שומרת היטב על נכסיה, ולא יועיל שהשלטון משתנה מבחירות לבחירות, השלטון בתיאטרון הוא נצחי ואותם מנהלים מחזאים ובמאים מחזיקים לנצח בממשלתם.

אכן, האורשרים והגרבוזים הקוטלרים והאלמגורים גנבו את התיאטרון, את הספרות, את השירה ואת ההיסטוריה, הם גנבו גם את שטרות הכסף, וגם את שמות הרחובות בתל-אביב, ואני לא מדבר על האוניברסיטאות ועל הקרנות ועל ועדות הפרסים וכו'. 'קיבינימאט, גנבו לנו את המדינה! תחזירו לנו את המדינה!', אני אומר בלשונו של אחד הח"כים הצעקניים.

בסרט 'חלף עם הרוח', השחורים היו כולם עבדים, והלבנים – אדונים. ב-'ספרות זולה' של טרנטינו, הגיבור הראשי ליד טרבולטה הוא סמואל ג'קסון, שהוא שחור, ולא מפני שהוא מייצג בעיה של שחורים ולבנים - לא, הוא לגמרי מייצג דמות כל-אמריקאית כמו טרבולטה. בין 'חלף עם הרוח' ל-'ספרות זולה' אתה רואה את הקולנוע האמריקאי זז ומשתנה כמו על פי פקודה. אין סרט אמריקאי היום שבו לא יופיע אפרו-אמריקאי, ולא בתפקיד של שחור, אלא בתפקיד כל-אמריקאי, ואצלנו המצב עדיין ב-'חלף עם הרוח' - העבדים שחורים, האדונים לבנים.

שום דבר לא השתנה מאז קום המדינה. אחרי לותר קינג ומלקולם אקס והפנתרים השחורים, האמריקאים מצאו את הדרך לתקן. למה אנחנו צריכים לעבור את כל הייסורים שהם עברו? מדוע לא לעשות קיצור דרך וללמוד מהם? מה שוועדת ביטון באה לעשות הוא תיקון עיוותים בדרך שקטה, לא ביריות כמו בדאלאס. אז מה מבקר הקולנוע רוצה? הוא לא אוהב את הסרט הזה, הוא רוצה את הסרט הקודם, אבל הקולנוע מתקדם, אדוני! 'חלף עם הרוח' חלף. עכשיו זה הזמן של 'ספרות זולה'! תתרגל, או תחליף מקצוע.

• מי סופר: גבריאל בן-שמחון מספר על אלתרמן
• גבריאל בן-שמחון מראיין את המרוקאי האחרון
• סיפור קצר של בן-שמחון: פנחס שדה בתל אביב

גבריאל בן-שמחון הוא פרופסור, מרצה וחוקר קולנוע, ממייסדי החוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל-אביב.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg