חומר נפץ: על אשה דתיה שלא רוצה ילדים
הסיפור האמיתי והחריג, על אשה מבית דתי-לאומי שלא מעוניינת להיות אמא, ואף משקרת לבעלה ולוקחת גלולות למניעת היריון, מתחרה רק עם האווירה הלא שגרתית של המחזה, מונולוג ארוך של שחקנית בודדה בתא השירותים. המחזאי נדב רוזיאביץ' מסביר כיצד כתיבת המחזה שינתה את החיים שלו ושל אשתו
כשעולה המסך בהצגת היחיד "שני קווים", נגלית לקהל אשה צעירה ודתיה כשהיא יושבת על אסלת השירותים, תחתוניה מופשלים והיא מחזיקה בידה מקלון לבדיקת הריון. בעודה מחכה לתוצאת הבדיקה, (שני קווים - תשובה חיובית. קו אחד תשובה שלילית) היא מגוללת בפני הצופים את סיפורה. מונולוג שלם בן שעה המתרחש כולו בתא שירותים. בתיאטרון כזה, כנראה, עוד לא הייתם.עוד כותרות ב-nrg:
• שרת התרבות מירי רגב בשירות אייל גולן
• היה קרבן להתעללות - ויגלם מנטור לפדופיליה
• כוכבת הנוער: "אדם משפיע בתעשייה אנס אותי"
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
האשה על האסלה, היא חני, כבר שלוש שנים היא אשתו של אלקי. לבני הזוג אין ילדים ולא בגלל בעיות פוריות. חני לא רוצה ללדת והיא מסרבת להיות אם. לעומתה, אלקי, משתוקק לילד ומרבה בתפילות, אבל הוא אינו יודע שהוא הבעל המרומה. הוא אינו רואה איך מדי ערב, אשתו לוקחת בסתר גלולות למניעת הריון.
כשהמחזאי, נדב רוזיאביץ, התיישב לכתוב את המחזה, הוא כבר היה נשוי שנתיים לשירה. "אנחנו זוג דתי לאומי, וחשבתי, היות שסיימנו את הלימודים, השלב הבא בחיינו הוא ילדים. אבל כשהעליתי את הנושא בפני אשתי, תשובתה הותירה אותי עם פה פעור".
למה?
"לא שאלתי את שירה האם יהיו לנו ילדים, שאלתי מתי. האם עכשיו או בעוד חצי שנה? וכשהיא השיבה לי 'אני לא חושבת שאני רוצה ללדת ילדים' לא הבנתי. מה זאת אומרת לא רוצה ילדים? נושא הילדים לא נדון לעומק בינינו. אבל יותר מהכל, התשובה שלה שיקפה את הטמטום שלי. כמי שמחשיב את עצמו אדם בוחן וחושב ומעמיק, הרי כשמדובר היה בהולדת ילדים, התייחסתי לכך כדבר שאין מדברים בו. זה פשוט קורה כדרך הטבע, באופן אוטומטי.
"מעולם קודם לכן, לא שאלתי את עצמי האם אני רוצה ומוכן להיות אבא, או כמה ילדים ארצה. ואז התחלנו להתמודד עם הנושא כזוג וכשפתחנו בהמשך, בעדינות, את הסוגיה מול משפחה וחברים, הבנתי שמונח פה חומר נפץ".
ש'התפוצץ' עליכם?
"בני המשפחות שלנו אנשים דתיים וגם פתוחים. אבל האפשרות שלא יהיו לנו ילדים עוררה אמוציות עזות. הטיחו בנו ש'אנחנו אגואיסטים'. ואני דווקא חשבתי שללדת לילדים זה מעשה אגואיסטי. אמות הסיפים רעדו. נגענו בעצב חשוף".
כידוע, שיעור הילודה בישראל הוא הגבוה ביותר בעולם המערבי. גם ל'נדיבות' של מערכת הרפואה בכל הקשור לטיפולי פוריות, אין אח ורע בעולם.
בחברה הישראלית ילודה נחשבת לדבר מקודש. רחם האשה הוא כמעט רכוש לאומי. כמעט כל זוג צעיר מכיר את השאלה 'נו, יש משהו?', ומתכוונים להריון."במונולוג של חני, שיבצתי משפטים ששמעתי מפי אנשים כמו 'ללדת ילדים למען עם ישראל', 'בגלל החשש מהאיום הדמוגרפי'. מזעזע היה לשמוע דברים דומים מאשה בהריון כששלושה זאטוטים מושכים בחצאיתה והיא על סף התפרקות – ועדין היא אומרת שהיא יולדת ילדים למען עם ישראל", אומר רוזיאביץ.
"שני קווים" המחזה שכתב נדב רוזיאביץ פותח צוהר לתופעת ה'אל הוריות' - נשים (נשואות) שאינן רוצות ללדת ילדים. ההצגה הועלתה לראשונה בפסטיבל "תיאטרונטו" והחל מהיום (חמישי, 14.7) תוצג בקביעות ב"צוותא תל אביב".
"מבדיקה שערכתי לקראת כתיבת המחזה מצאתי שיש לא מעט נשים 'אל הוריות'. חלקן לא רוצות ללדת משום שהן מבינות שבעולם הכאילו שוויוני בו הן חיות, המעמסה של הדאגה וגידול הילדים תיפול עליהן. ואכן, רבים מהצופות/ים בהצגה דווקא הטריד ההסבר לשאלה למה היא לא רוצה ילדים, בעוד שלדבריהם השאלה שצריכה להישאר 'למה מלכתחילה אשה רוצה ילדים?".
אבל אף אחד לא שואל לרצונו של אלקי, בעלה של חני?
"אלקי הוא קיצור של השם אלקנה. בתנ"ך אלקנה הוא בעלה של חנה ושם הסיפור הפוך. חנה מתפללת לאלוהים שיגאל אותה מעקרותה כדי שתוכל להרות וללדת. הזוגיות של חני ואלקי מייצגת שני קווים נפרדים. הוא אינו מצליח לראות אותה ואת חוסר הרצון שלה ללדת ילדים, מה שמוביל אותם לחיים המבוססים על שקר. היחיד שמבין את חני הוא סטס, השומר הרוסי בבית הספר בו היא עובדת כמורה. סטס, בדומה לחני, הוא קו אחד בודד תלוש מהחברה. שניהם מוצאים אחד את השני".
נדב רוזיאביץ, 30 מירושלים, תסריטאי בוגר החוג לתסריטאות בבית הספר לקולנוע "סם שפיגל", כתב תסריטים לסדרות טלוויזיה וסרטים קצרים ובהם "יקיצה" שהשתתף בפסטיבל חיפה בשנה שעברה, "רעב" ועוד. "שני קווים" הוא המחזה הראשון שכתב לבמה.
"במהלך כתיבת המחזה עברתי תהליך תרפויטי. המסע בו התחלתי בחיי הפרטיים חופף למסע כתיבת המחזה", הוא מספר.
"במהלך הפרזנטציה של מחזות לקראת ה'תיאטרונטו' שאלה אחת הלקטוריות, השחקנית חוה אורטמן, 'למה הגיבורה דתיה?'. היא סברה שהנושא נפיץ יותר בחברה החילונית הכללית וחששה שנשים חילוניות לא יתחברו אליו", הוא מסביר.
"מאד התחבטתי במהלך הכתיבה בסוגיה הזאת. ולבסוף הבנתי. זה העולם שבו אני חי, זו השפה שאני מדבר ולכן זה הכי טבעי שהגיבורה במחזה היא אשה דתיה. אבל ההצגה פונה לחברה הכללית. העובדה שמדובר בזוג דתי רק תורמת לדרמה", מסביר רוזיאביץ.
דרמה או פרובוקציה?
"ממש לא רציתי להיתפס כפרובוקטור. נכון, ההצגה מתקיימת בשירותים והקהל צופה באשה שתחתוניה מופשלים. התעמתתי עם עצמי אבל בסופו של דבר ידעתי שהכל נובע מתוך הסיפור של גיבורה מרדנית שמעבירה לקהל את תחושותיה ואת מצבה הנפשי.
"הבחירה בשירותים כלוקשיין להצגה, משרתת את תחושת הקלסטרופוביה של חני, הפחד מפני ההיריון סוגר עליה. אני מאמין שבלי כנות אין אמנות. בסופו של דבר זה הלב שלי שמונח על הבמה. מה שיצרתי לא נעשה לצורך כותרת או פרובקוציה".
דמיינת את העלילה בקולנוע?
"כל רגע. כמי שכותב תסריטים לקולנוע אני רגיל לדיאלוגים ולוקשיינים שונים בהם מתרחשת עלילה. אבל במקרה הזה, ומתוך החלטה, אני מגביל את עצמי למקום אחד ולדמות אחת שאמורה לבד לרגש את הקהל. הורדתי את כל הקישוטים והתוספות מסביב, והותרתי רק טקסט מזוקק. בסופו של התהליך ממש התאהבתי במדיום הזה".
גלית צברי, היא במאית ההצגה ("בעזרת כמה אביזרים היא עשתה פלאות בהצגה והפיחה בה חיים"), ירושלמית, בת 41, דתיה, לא נשואה. בתפקיד חני משחקת שירה נתן, בת 36 לא נשואה.
ואולי לא היינו נדרשים לגילן ולמעמדן האישי של הבמאית והשחקנית, אלא שיש לכך קשר לתהליך ההתחברות שלהן למחזה ולדמות. "היה דרמטי במהלך החזרות", אומר רוזיאביץ. "שתיהן חוו בחייהן האישית התמודדות כזאת אבל מהכיוון ההפוך. והחיבור שלהן לעלילה ולדמות היה מרתק".
נדב רוזיאביץ, לא מאמין באמנות שמשנה את העולם. ואולם, הצלילה לתוך שאלת החיים: "האם להביא או לא להביא ילד לעולם", בסופו של דבר שינתה את החיים שלו ושל שירה אשתו.
"כשנה מאז שהנושא נדון ביני לבין אשתי, קיבלנו החלטה. שירה אשתי הרתה וכיום אנחנו הורים לילד, שלו, כמעט בן שנה. למעשה, התצורה האמנותית של המחזה קרתה במהלך ההיריון של אשתי. וכשבננו נולד סיימתי לכתוב. אפשר לומר שזו היתה לידה משותפת, שלו, ושל המחזה".
קיבלתם את דעת הרוב?
"הכתיבה עימתה אותי עם דברים אמיתיים. יצירת דמותה של חני הכריחה אותי להיכנס לראש שלה, להבין את הרצונות והקשיים שלה. הצלחתי להבין את הצד שלה באופן כן ונקי. בעקבות כך, נוצר ביני לבין שירה אשתי שיח מחודש וכיום היא אם מאושרת וגאה.
"איך ומה קורה לחני ולאלקי, את זה תראו בהצגה. ואולם השאיפה שלי היא שהצופים בהצגה, יעצרו לרגע ויחשבו האם ללדת ילדים זה כורח או בחירה?".
כיצד מתייחסת אשתך שירה, לדמותה של חני בהצגה?
"מצד אחד ברור שדמותה של חני בהצגה מבוססת על התמודדות של שירה. מצד שני חני היא לא שירה. ובשלב מסוים היה לי חשוב להבהיר לאשתי, שחני היא דמות. כששירה צפתה בהצגה היא התרגשה מאד. זה נגע בה".
"שני קווים"
תיאטרון "צוותא", תל אביב
הערב, יום חמישי 14.7
תאריכים נוספים:
יום חמישי 4.8
יום שני 29.8
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם