"השחקנית": אמנות הפיתוי בצל המנדט הבריטי
הרבה מעלות ל"השחקנית" בבית ליסין: המחזה של גור קורן חותר תחת השכבות העמוקות ביותר של הפוליטיקלי קורקט, השחקנים אנרגטיים ומוכשרים, הדילמה במרכז דרמטית ומותחת והבדיחות משעשעות. אבל משהו בכל זאת לא מאפשר לה להמריא // ביקורת
''השחקנית'', תיאטרון בית ליסין
עוד כותרות ב-nrg:
• קולדפליי ומייקל ג'יי פוקס חוזרים לעתיד
• אלטון ג'ון הטריד מינית? הפרטים נחשפים
• חומר נפץ: על אשה דתיה שלא רוצה ילדים
• המפורסמים מציגים: 23 דרכים למות בארה"ב
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
החומרים שמהם נוצר "השחקנית", מחזהו של גור קורן, הם פרי המציאות. זה לא מונע ממנו לשכתב את ההיסטוריה כיד הדמיון הטובה והפרועה באמצעות הצגת דמויות מחיי החברה העברית בשנה שקדמה להקמת המדינה (ביניהן מבני משפחתו) כפרודיה או סאטירה, באור שונה מכפי שהצטיירו עד היום.
נטע גרטי ולירון ברנס ב''השחקנית''
צילום: כפיר בולוטין
הכתיבה של קורן, כמו שהוכיח ב"המוגבלים" השלאגרית, מסוגלת לחתור תחת השכבות העמוקות ביותר של הפוליטקלי קורקט - אקט שכיום יכול להיחשב כפוגעני כלפי אוכלוסיות מסוימת – אבל מצליחה להיות בלתי צפויה בזכות התכונה הזאת.
המחזה משרטט את סיפורה של שולמית יאנובסקי (נטע גרטי), בת כפר שמגיעה לעיר הגדולה עם פוטנציאל לא ממומש במיוחד בתור שחקנית, שנשלחת על ידי אחיה איש האצ"ל (נדב נייטס) לפתות את הממונה לעליית יהודים לארץ ישראל, בריטי ממוצא יהודי. הוא מעוניין להקים תיאטרון אנגלי-עברי (לירון ברנס) והיא מתאהבת באותו קצין בו בזמן שהיא אמורה לסייע למאבק המחתרתי. אפשר לראות בצורך של הגיבורה לתמרן בין הצדדים את המאבק בין שני זרמי הציונות: המעשית (היא זאת שאמורה לפעול בעצמה, בדרך של טרור, למען הגשמת השאיפות הלאומיות) והרוחנית (כמי ששואפת למלא תפקיד משמעותי בהצגה רווית התככים של התעשייה ואולי אף להחיות את התרבות המקומית).
מקסימה במשחק רב שכבתי. נטע גרטי
צילום: כפיר בולוטין
הרעיון לשזור בעלילה אישים מרכזיים מהבוהמה התל אביבית תוך ניסיון לבנות להם ביוגרפיה מומצאת (או לפחות לספר סיפורים מאחורי הקלעים שמסגירים הסברים קומיים לשאלה כיצד נולדו כמה מהיצירות המוכרות שלהם), משחק תפקיד בבניית המציאות הבימתית. כמו כן, המחזאי מדי פעם מרשה לעצמו להשתעשע בבדיחות "נבואיות", מתוך ידיעה מה עומד לקרות בעתיד הישראלי הנראה לעין (כך, למשל, באמירות על ראשי ממשלה ובהערכה של מעשים מההווה) וגם מנסה לבנות מתח דרמטי סביב הדילמה העיקרית שבטקסט.
• גיל פרנק וליאת אקטע אבודים בקלישאה
• מה עושים עם ג'ני: בלי קניג וקידר אין הצגה
מסמלת את המאבק בין שני זרמי הציונות. ''השחקנית''
צילום: כפיר בולוטין
בגזרת המשחק – אין תלונות. גרטי כשולמית מקסימה במשחק רב שכבתי, מחוזרת ושומרת סוד, למרות שהיה אפשר למתן את העמדת הפנים של משחקי החיזור. ברנס הוא קצין וג'נטלמן שמרשים בנוכחותו העדינה. נייטס מדויק כהרגלו, מחליף זהויות כזיקית. שי אגוזי מבטא רגעי השראה וחולמניות כנתן אלתרמן. מעיין ויסברג כולה הוד והדר כחנה מרון, אז מאירצ'ק. אתי וקנין-סובר גונבת את ההצגה בהופעתה כשושנה דמארי, שנסחטת עד טיפת הח' והע' האחרונה. צביקי לוין ענייני כמשה ואלין, מנהל תיאטרון "לי-לה-לו". ליאור מיכאלי אידאלי כמנהל בית הקפה אריה פילץ ועופר רוטברג מסביר פנים כמחזר יאיר בן צבי וכחייל.אם לסכם את חוויית "השחקנית", אמנם הדרמה לא ממש דרמה והקומדיה לא לגמרי קומדיה, אך אם לצטט את אלתרמן "בכל זאת יש בה משהו", וההצגה, אחרי הכל, עובדת.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם