סוד ההצחקה: דור הסטנדאפ החדש חוגג 100
לא הרבה יודעים, אבל המשותף לסטנדאפיסטים החדשים על המרקע, ולאלה שמתבשלים לקראת הפריים טיים ברגעים אלה ממש, הוא "ערב הסטנדאפ המיותר", שחגג השבוע מאה הופעות חצופות. שוחחנו עם תם אהרון, ירמי שיק בלום, חן זאוסמר ועמית קלינג על מה שהופך את ה'מיותר' לכל כך מוצלח, ומצאנו את עצמנו שיכורים בתוך עציץ
מי שמעורבב בסצנת הסטנדאפ המתהווה עשוי להתעניין בכתבה הבאה כי הוא מכיר את הנפשות הפועלות, סביר שלחלקן הוא גם נותן לייקים על בסיס יומי, שלא לומר שעתי, וגם סביר להניח - די בקיא ברזומה שלהם ויודע את מי למצוא מתי ובאיזה ערוץ וסתם רוצה להכיר אותן קצת יותר טוב. מי שאין לו מושג מה קורה עשוי להתעניין בכתבה הבאה כי הגיע הזמן להכיר במציאות החדשה - הדרך ללבו של הפריים טיים עוברת דרך במות הסטנדאפ בתל אביב, שלא לומר במת סטנדאפ בתל אביב, שלא לומר - במת הסטנדאפ של "ערב הסטנדאפ המיותר" בתל אביב.עוד כותרות ב-nrg:
• משה איבגי עובד על סרט חדש
• קולדפליי ומייקל ג'יי פוקס חוזרים לעתיד
• אלטון ג'ון הטריד מינית? הפרטים נחשפים
• הגלוריפיקציה של איימי: הגיע הזמן לשים לזה סוף
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
כן, זה לוקאלי, זה נישתי וזה שייך לחוגים מסוימים על הספקטרום ההיפסטרי. גם בתל אביב עצמה - אם עברת את גבול כיכר רבין בואכה ה"ברסרי", תתקשה למצוא ולו אדם אחד שיכתת רגליו אל עבר מתחם בית הכנסת הגדול, בו נאספים מדי שבוע חבורת סטנדאפיסטים, עומדים על במה רעועה, נשמעים להוראותיו של מנחה מזדמן ומהבהבים אחד לשני עם פנסים. אבל הערב המיותר הזה, שרק יודעי ח"ן מכירים, מייצר את הדור הבא של הקומיקאים, בהם שמות כמו תם אהרון וירמי שיק בלום, שהתמקמו זה מכבר בפריים טיים של כולנו.
כאמור, מאז יצא לדרך "ערב הסטנדאפ המיותר" מפגיש מדי שבוע קבוצת סטנדאפיסטים שעולים על מנת "לבדוק חומרים", כמו שנקרא בשפה המקצועית.
השבוע נערכו חגיגות הערב המאה במספר מאז היווסדו של ה'מיותר' לפני שנתיים. בר 'האוצר' בתל אביב התמלא עד אפס מקום ועל הבמה הופיעו כעשרים סטנדאפיסטים שהחלו עליה את דרכם. מאות האנשים שהגיעו באותו הערב הוכיחו שני דברים - הוא לא כל כך מיותר והוא כאן כדי להישאר, וכמוהו גם הסטנדאפיסטים שמשתתפים בו.לכבוד חגיגות המאה של "ערב הסטנדאפ המיותר" קיבצנו את ארבעת מייסדיו ומנהליו - תם אהרון, ירמי שיק בלום, חן זאוסמר ועמית קלינג, כדי להבין מה קורה על הבמה הקטנה, ואיך נסללה הדרך למסך הגדול (כלומר, טלוויזיית 48 אינץ').
זה המקום לציין שאם גם אתם רוצים לבדוק משהו בעצמכם זה עוד לא מאוחר - כמו בכל ערב, כולם מוזמנים.
"ב-2014 הייתה בצורת רצינית של מקומות להופיע בהם", מספר עמית איך בכלל נוצר הרעיון ל"ערב הסטנדאפ המיותר" הראשון. "היה ליין במקום שנקרא 'הבלום בר' שנסגר, ועוד לא היו בסביבה במות פתוחות שיש היום, כמו למשל במועדון ה'סטנדאפ פקטורי'. היינו מופיעים אחת לחודש במקומות כמו האוזןבר, והיה ברור שזו לא דרך להתקדם ולהתגבש כקומיקאי. היינו צריכים מקום שבועי לנסות בו חומרים.
ירמי: "הבנו שיש צורך בערב שיהיה ערב ניסיוני, מעין מעבדה שנוכל לבדוק בה חומרים, כי אנחנו מופיעים אחת לחודש עם חומר חדש מול הרבה קהל ואין איפה להתנסות בין ההופעות. החלטנו להקים ערב שבועי לא מחייב, שיהיה כמו חוג סטנדאפ. לא תלוי קהל וללא יחסי ציבור".
כשירמי אומר "מופיעים עם חומר חדש מול הרבה קהל", הכוונה היא להופעותיו ביחד עם קבוצת הסטנדאפיסטים "כל מה שמצחיק בעולם" (בה חברים בין היתר ניב מג'ר, גלית חוגי ותומר פישמן). הייתה זו "תקופת הקבוצות הגדולה", כפי שמכנה אותה ירמי. תם היה שייך ל"ערב הסטנדאפ הזה", עמית ל"ערב הסטנדאפ המקורי" וכמו שאפשר להבין, מדובר בהרבה שמות ומעט הזדמנויות ליצירה אינטנסיבית.
למה "ערב הסטנדאפ המיותר"?
תם: "אני הייתי אז עוד בהייטק, ואני זוכר שהיה צריך להוציא את האיוונט לערב הראשון (שהיה ב'נסיך הקטן' בנחלת בנימין). דיברתי עם קלינג בטלפון, ואני לא זוכר מי מאתנו הציע את השם. אבל בגדול חיפשנו שם שלא יהיה זוהר וגדול כמו הערבים של הקבוצות (ב״זוהר וגדול״ הכוונה היא שלוקחים כסף בכניסה), אלא ערב פחות מחייב ויותר 'לוס'".
עמית: "אני זרקתי את זה לתם בטלפון כבדיחה והוא ממש אהב את הרעיון, למרות שניסיתי לשכנע אותו נחרצות שזה שם נוראי ושאנחנו חייבים משהו אחר. בינתיים התרגלתי לשם, אבל קשה להגיד שאני אוהב אותו".
ספרו למי שלא מכיר - מה קורה ב"ערב הסטנדאפ המיותר"?
חן: "זה ערב קצת 'הארד קור' לאנשים שהם לא קומיקאים או מאוד אוהבים קומדיה, ועוד כזו שנמצאת בשלבים הראשונים והמטרידים שלה. מצד שני, לפעמים זה מושלם למי שמחפש חוויה עירונית לא משעממת כמו לשבת בפאב טאפסים ולפחד להתחיל עם בחורות.
"לפעמים זה כמו לראות איך מכינים נקניקיות. מתכנסת שם חבורה של אנשים מוכשרים, מוזרים, לפעמים אבודים, חרמנים, חסרי ביטחון, שאוהבים לשתות, לעשות סטנדאפ ולפעמים להתרסק. אבל כמובן שהמסגרת הזאת מאפשרת גם רגעים של טוהר וגאונות שאין שני להם. חשוב לי לציין שיש עדיין רוב של גברים. אז בואו בנות, בואו בנות".
תם: "מאז שהערב הוקם הוא עבר שינוי. בהתחלה הוא לא היה ערב במה פתוחה, ועם הזמן הוא הפך למקום שבו אנשים עולים בפעם הראשונה, או אנשים עולים עם בדיחות מוזרות שאין להן שום מקום אחר. זה מאוד ניסיוני ואקספרימנטלי, או במילים אחרות: "שכונה של אשכנזים'".
ובכל זאת הגעתם למאה ערבים כאלה.
ירמי: "הערב התחיל בלי שום פרסום. היינו מגיעים 15 סטנדאפיסטים, בדרך כלל אני הייתי מנחה ולא היה ליין אפ ולא כלום. מי שהרים את היד עלה להופיע. לא הייתה הגבלת זמן והכל היה מאוד משפחתי ואקראי.
"השמועה על קיומו של הערב עברה מפה לאוזן ואנשים נוספים התחילו להגיע. החלטנו על חוק מוזר, שלפיו מי שרוצה להופיע מגיע ב-21:00, וכל הקודם זוכה. מהר מאוד מצאנו את עצמנו בכל יום שני מתמודדים עם זאבי וזאבות סטנדאפ רעבים ורעבות, שעטים עלינו ונלחמים על המקום בבמה. גם החוק הזה שונה והתחלנו להתמסד - פתחנו עמוד פייסבוק והחלטנו על הרשמה מראש. ואז בעצם המיותר הפך רשמית לבמה פתוחה והיום הערב מציג עשרה מופיעים, חמש דקות לכל מופיע והשאר – עציצים.
"ועוד מילה ברצינות, אחד הדברים המרגשים והיפים ב'מיותר', הוא שאחרי 100 ערבים אפשר רשמית לומר שהמון סטנדאפיסטים וסטנדאפיסטיות שהיום מופיעים ופעילים עשו את ההופעה הראשונה שלהם בבמת המיותר: יואב רבינוביץ', מיטל שפירו, יונתן עמירן, דניאל רצ'קובסקי ועוד רבים ורבות טובים וטובות".
כידוע, במהלך מאה הערבים, תם אהרון הצליח להשתחל באופן קבוע לפאנל המצחיקנים הוותיקים של "גב האומה", ואת ירמי שיק בלום אפשר למצוא מדי שבוע בתוכנית "עוד כותרות" עם איל קיציס.
"הערב המיותר עזר לי מאוד ללמוד להשתחרר, זה משהו שקשה לי לעשות", ענה תם כששאלנו איך 'מיותר' סייע לו להגיע לפריים טיים. "אני רגיל להיות מאוד מתוכנן ומחושב, ובמיותר זה לא כל כך עובד. יש לזה אפקט טיפולי מאוד חשוב.
"התחלתי לעשות סטנדאפ לפני שלוש שנים בערך, עוד בימים שבהם גרתי עם ההורים ברעננה, הופעתי ביחד עם חבר, דור כאהן, ומדי פעם היינו גם מצלמים סרטוני וידאו ומעלים לרשת. ומפה לשם התאגדנו כמה חבר'ה והקמנו את ה"ערב הסטנדאפ הזה" והיינו מופיעים יחד כל חודש-חושיים. במשך הזמן הזה, את החומרים בדקנו בערב המיותר, התאמנו ובדקנו מה מצחיק ומה לא. עם הדברים המצחיקים חזרנו למופעים הגדולים, שאותם גם צילמנו והעלנו לרשת. מולי שגב ראה את הקטעים האלו והזמין אותי לעשות את פינה בתכנית 'קיציס', וככה זה התחיל.
ובעצם עברת מתכנית אחת לאחרת עד שנחתת על כסא בפאנל של "גב האומה" ובמקביל עברת ממופע קבוצתי למופע יחיד של עצמך. מה ההבדל?
"כשהופעתי בקבוצה הייתי עושה מופע של 10 דקות חדשות בכל פעם. לגבי מופע היחיד שלי, מדובר במופע שלם שאת רובו אני מכיר כבר. זה שונה מאוד, זה סוג אחר של ריגוש - במופע יחיד זה ריגוש שנובע מזה שזהו ערב שהוא שלך, ובערב קבוצתי הריגוש הוא מהחומר החדש, זה ממש כמו נינג'ה, אין לדעת איך הקהל יגיב ומה יקרה. יש פה סיכון שהוא מאוד מרגש. ובסך הכל התחושה היא מדהימה. זה מרגיש המקום שלעברו הסתכלתי לפני שהיית קומיקאי והיום יש לי זכות להיות חלק ממנו".
גם דרכו של ירמי שיק בלום התגלגלה אל עבר המסך המרצד ושורותיו של הפרינט - תכנית בערוץ הילדים עם חבריו מהקבוצה "כל מה שמצחיק בעולם", תפקיד ככותב ב"עוד כותרות" עם איל קיציס שאליו התווספה גם פינה קבועה בהגשתו, וטור שבועי- "פרשת השבוע"- ב'מוסף הארץ'.
"לי אישית ה'מיותר' מאוד פתח את יכולת האלתור. זה נתן לי אפשרות להשתפשף - כל שבוע עליתי על במה והופעתי, וכל שבוע יצא לי לאלתר. זה מאוד תרם לביטחון שלי על הבמה, לביטחון הקומי שלי ולעמידה שלי בפני קהל.
"זה לימד אותי לפעול באופן יותר אסוציאטיבי, ולא רק בהתאם לסט כתוב ומהונדס. סטנדאפ זה דבר חי ונושם וקצבי, והערב המיותר גילה לי את יכולת האלתור שלי. מעבר לזה, ב'מיותר' נוצרה אווירה מאוד משפחתית, חברותית ומפרגנת בין הסטנדאפיסטים. זה התחיל כסצנה אלטרנטיבית, היפסטרית, והיום זה נפתח ונהיה הומוגני הרבה יותר. סטנדאפיסטים ממועדונים אחרים בעיר כמו ה'קאמל קומדי קלאב' או ה'סטנדאפ פקטורי', התחילו להגיע אלינו ואנחנו אליהם ויש השפעה הדדית אחד על השני - אם הסטנדאפ של המיותר היה יותר סיפורי, לעומת סטנדאפ שהוא יותר מוכוון פאנצ'ים אז היום אפשר לראות איך הסגנונות האלו מתערבבים. אני יכול להעיד על עצמי שאני מתחיל לכתוב יותר עם התכווננות לפאנצ'ים כדי להתחבר גם לקהל שמגיע למקומות אחרים".
הצופים האדוקים שמגיעים מדי שבוע יכולים להצביע על התקדמות והתפתחות מרשימה בקרב המופיעים הקבועים. כשאני מעמתת את עמית עם העובדות בשטח הוא מתחיל בהסתייגות מלהעיד על עיסתו ומסיים ב"טוב ברור שאני יותר טוב מאשר שהייתי לפני שנתיים".
"אני גם באמת מהאנשים היחידים בסצנה הזאת שמקפיד ללכת לכל הבמות שיש", הוא מוסיף. "אני שמח מאוד לעלות ב'סטנאפ פקטורי' וב'קאמל קומדי קלאב', הם מאתגרים אותי, מוציאים אותי מהקופורט זון. במיותר זה איזשהו עוגן- אני יכול להופיע עם החומרים הכי מוזרים שלי. היא באמת במה פתוחה במלוא מובן המילה - לקהלים, לדברים מוזרים, ומצד שני זה גם לפעמים בעוכריה - כי כל שטות שמישהו יעשה תתקבל בברכה".
חן מצהירה באופן חד וחלק: "לא הייתי מופיעה כקומיקאית ללא ה'מיותר'. הבמה היא דבר שתמיד ריתק אותי. תמיד הייתי שחקנית וביימתי אבל משהו בבמה פתוחה של סטנדאפ מאד משך אותי גם כצופה: לפני שהתחלתי להופיע הגעתי לשם במשך חודשיים רצופים רק כדי לצפות באחרים וזה היה הדבר הכי מרתק בעולם. גם כשכולם צחקו מדברים שלא הצחיקו אותי וגם כשהיה קשה ומביך ואנשים ירדו מהבמה עם ראש כפוף - הכל שם עניין אותי. הייתי רק יושבת ובוהה כמו פעוט שמגלה אייפד".
חן: "פעם הערב היה מלא באנשים שהיום עובדים בטלוויזיה, מה שמחזק את הסיכוי שאם פעם יעשו סדרת דוקו על קומיקאים ישראלים, ה'מיותר' יוצג שם כמו ה'רוקסן' מהניינטיז וינופח לאידאליזציה מחמיאה אך מוגזמת. היום הוותיקים ממשיכים להגיע אבל הערב גם מגוון יותר במופיעים מכל מיני סוגים והבמה התפנתה לכישרונות חדשים שממשיכים לצוץ. אבל ברצינות, די. כבר יש מספיק, לכו הביתה. בואו בנות".
"לא מעט סטנדאפיסטים מהסצנה התחילו אצלנו ואפילו מהדור הצעיר שהולך לתפוס את מקומנו, חבר׳ה צעירים ומגניבים שהתחילו ב'מיותר' ואנחנו מאוד מבסוטים עליהם", מסכים תם עם חן. "ה'מיותר' קם בתקופה שבה לכל החבר׳ה היה חסר 'קילומטראז׳ במה' שיש לסטנדאפיסטים מקצועיים, שנבע ממיעוט ההופעות שלנו, אז המיותר נתן לנו את זה בתקופה קריטית".
עמית: "אני משתדל לא לחשוב על זה. אני יודע שמדובר בערב שחשוב להרבה אנשים ואהוב על ידי הרבה אנשים, אבל יש לי גם ככה יותר מדי אגו ואני לא צריך להתחיל להחמיא לעצמי פה".
מה החלק האהוב עליכם בערב?
תם: "יש קטע שתומר פישמן ואני המצאנו פעם - כשאני מנחה את הערב אני מעלה אותו בהפתעה עם דמות שהוא לא ערוך לעשות. משהו כמו "ועכשיו קבלו את מייקל, מנקה מניקאראגווה", ואז הוא פשוט צריך לעלות ולעשות את זה".
ירמי: "יש לנו טקס קבוע לשיר בסיום הערב שיר. בדרך כלל כשאני מנחה אני שר את התקווה ומבקש שעד סוף השיר כולם יצאו מהמקום. אני מאוד נהנה מזה. חוץ מזה, ב'מיותר' המצאתי את 'שיר הסודוך' שהוא ההמנון הלא רשמי של ה'מיותר' ושלי כבנאדם. אבל זה גם באמת מפגש חברתי כיפי, מפגש תרבותי, מחליפים רעיונות אחרי הופעה, מבקרים זה את זה, משתכרים ונרדמים על עציץ. כאלה דברים".
יש ערב מיותר שזכור לכם כטוב במיוחד?
תם: "באחת הפעמים הראשונות שעמית איצקר עלה, זה היה בתחילת האינתיפאדה הנוכחית, הוא עשה מעין קטע מוזר שבו הוא מתאר מה היה קורה אם מחבל היה נכנס ל'מיותר' וזה הפך לסוג של 'רוסט' על ה'מיותר', על האנשים שמופיעים ועל הקהל, זה היה ענק ברמת הסטנדינג אוביישן".
ירמי: "היו המון ערבים מדהימים – שהרגישו מיתיים כמעט. היה ערב שבו הגיעו כמעט 100 איש לחלל שלא יכול להכיל יותר מ-30. רועי כפרי עלה בהפתעה, תום יער הגיעה, תומר פישמן עשה חיקוי של רוסי אבל יצא לו יפני...
"היה ערב בזמן מבצע צוק איתן שחנוך דאום הגיע במקרה ונתן הופעה מדהימה. ושמשתכרים ונרדמים וקמים בבוקר עם עציץ מבוהל - אומר מניסיון".
וערב שזכור כרע במיוחד?
תם: "כל הופעה של עמית איצקר".
ירמי: "הערב ההוא שנרדמתי על עציץ".
מהו ערב 'מיותר' אידיאלי מבחינתכם?
חן: "כזה שנגמר בהמבורגר אמריקה כשכולם שמחים ושיכורים וקלינג חד חידות על חיי המין שלנו (שלהם. לי אין)".
תם: "ערב בו קורים כמה שיותר דברים לא צפויים".
ירמי: "כשכולם מצחיקים, כולם מרימים ולא נרדמים על עציצים".
אם הייתם יכולים לבחור כל סטנדאפיסט בעולם שיבוא להתארח ב'מיותר', במי הייתם בוחרים?
חן: "חנה לסלאו, אהבת חיי".
תום: "לואי, רק כדי שכולנו נבין שאנחנו לא הוא".
עמית: "מישהו שיהיה ממש מדהים עוד עשר שנים ואצלנו תהיה הפעם הראשונה שלו".
ולסיום - איפה הייתם רוצים לראות את הערב המיותר בעוד 10 שנים?
חן: "מכניס לי כסף לחשבון. ואם לא - בדיוק באותו מקום מלא עד אפס מקום בדור שלא יידע את ביבי".
עמית: "משגשג בלעדיי. אם בעוד 10 שנים אני אמצא את עצמי מסמן עם פנס לסטנדאפיסטים צעירים ממני בעשור וחצי שנגמר להם הזמן, כנראה שהחיים לא הלכו בכיוון טוב כל כך".
ירמי: "קודם כל הלוואי שתהיה מדינה עוד עשר שנים. ואם כן, אז ממשיך להיות מנוהל על ידי קומיקאים וקומיקאיות רעבים ורעבות צעירים וצעירות – ואני מגיע לשם קירח ורוד ומקומט, עולה להופיע ונרדם על עציץ לזכר הימים הטובים".
תם: "בידיים של הדור הבא הבא של הסטנדאפיסטים, כנראה בגלגול ה-300 של ההר סיני, פאב ה'דיכאון' או משהו כזה".
אקו"ם