אתרים מומלצים

המדריך להוצאת ספר במימון המונים: חלק א'

הוצאת ספר במימון המונים הפכה מטרנד מסקרן לבחירה רווחת בקרב כותבים מתחילים וותיקים כאחד. ביקשנו מסופרים ומשוררים לחלוק מניסיונם, לשתף בהצלחות וגם בקשיים שבדרך ולייעץ לכותבים המעוניינים לנהל פרויקט שכזה לשם הוצאת ספרם. חלק א' במדריך

תגיות: מימון המונים,הדסטארט,מרסל מוסרי,יובל אברמוביץ',אילן שיינפלד,גילי בר הלל,רוני גלבפיש

בשנים האחרונות, הפכו הפלטפורמות למימון-המונים לפופולאריות בקרב יוצרים מתחומים שונים – כותבים, מוסיקאים, שחקנים, תסריטאים ועוד, המעוניינים להשיג תמיכה כספית שתסייע להם להתקדם ביצירת ובהפקת הפרויקט שעליו הם עמלים ותאפשר להם להשלים אותו ולהוציאו לעולם.

עוד כותרות ב-nrg:
• נינט עזבה את ישראל
• ריהאנה נגד פוקימון גו
• 30 אלף צועדים זה לא ניצחון
• נדב גדג': "אני לא מרגיש כוכב"
• וניה הימן וגל מוג'ה מועמדים לפרסי MTV
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

מה שהתחיל כטרנד מסקרן, שהסתמן כפתרון מוצלח לאמנים בתחילת דרכם הפועלים עצמאית, התבסס עם הזמן והוכיח את עצמו כבחירה מוצלחת - ולעיתים אף הבחירה הראשונה, של שורה ארוכה של יוצרים, ביניהם גם ידועים וותיקים. לצד שמות בלתי מוכרים, ניתן למצוא באתרים דוגמת 'הדסטארט', 'מימונה' ו'ג'אמפסטראטר' גם פרויקטים של יוצרים ואמנים בעלי-שם.

מה גורם לכותבים לבחור להוציא את ספרם באמצעות מימון המונים? צילום: SHUTTERSTOCK

הוצאת ספר במימון-המונים הינה בחירה רבת-משמעות, שכן עבור רבים מן הסופרים, הן אלו שבתחילת דרכם והן אלו שבאמתחתם כבר יש ספר אחד או יותר, הוצאת ספרם באחת מן ההוצאות הגדולות והמוכרות היא בבחינת הגשמת חלום, והם מזהים בה הכרה רשמית בכישוריהם והזמנה נחשקת אל חיקו של עולם הספרות הישראלי. גם פרסום הספר בהוצאה בינונית בגודלה מלווה בחותמת איכות המעידה על עמידה בסטנדרטים מסוימים. מה גורם, אם כך, לכותבים לבחור להוציא את ספרם באמצעות מימון-המונים?

"כשכתבתי את 'קופסת קובות', הייתי בת עשרים ושלוש, ללא ניסיון ספרותי קודם. כשקהל הפייסבוק שלי - שאז היה קטן בהרבה, החל לבקש ספר, חשבתי לעצמי איזו הוצאת ספרים תרצה להוציא ספר סיפורים קצרים של כותבת לא מוכרת", מספרת מרסל מוסרי, אחת התגליות הספרותיות המעניינות של השנים האחרונות, שהפכה כמעט בן-לילה מכותבת אלמונית לאושיית רשת שאוהדיה עוקבים בשקיקה אחר כל סיפור קצר פרי עטה. "כשהבנתי שהסיכוי קלוש, סיפר לי מישהו על מימון-המונים, והלכתי עם זה. בספר השני, כבר לא הייתה שאלה - עשיתי את זה מההתחלה, ותוך יומיים הגעתי אל היעד", היא אומרת.

• הם דחו אותה, אבל אורה מורג ניצחה

"האמת היא שזה קרה לגמרי במקרה", משתף גם יובל אברמוביץ', ששלושה מספריו יצאו לאור באמצעות מימון-המונים, והפרויקטים שניהל עבור ספריו 'הרשימה' ו'הרעיון' גייסו למעלה מחצי מיליון שקל במשותף, סכום אדיר במונחי מימון-המונים. "במשך שנים, עקבתי אחרי כל הנושא של מימון-המונים בפרויקטים בארץ ובעיקר בעולם. היה בזה משהו מאוד מסקרן בעיניי, החל במעורבות של הקהל ועד לסכומי הכסף שאמנים מגייסים. חשבתי על כך שגיוס של סכום כסף גדול יכול יהיה לאפשר לי לעבוד על הספר עם האנשים הכי טובים, וכמובן יספק לי תקציב ליחסי ציבור ושיווק, שזה חלק מהמשחק.

"רק לכתוב טוב זה לא מספיק", מדגיש אברמוביץ'. "סופר צריך להגיע לקהל וליידע אותו על היצירה שלו. מה שקרה הוא שפתחתי עמוד לגיוס כספים, אבל לא הפעלתי אותו עדיין - כך לפחות חשבתי. שלחתי לכמה חברים לינק ושאלתי מה דעתם על העמוד ואם הוא מפתה ומושך. בבוקר, כשקמתי, היו בקופה חמישה עשר אלף שקלים. אחרי שלושה ימים, היו בה שמונים ושישה אלף שקלים, ואחרי חודשיים – מעל רבע מיליון. השאר היסטוריה. והיסטריה", הוא מוסיף בחיוך.

• מיסטר לייק: יובל אברמוביץ' מחפש אהבה
• החלום ושברו: יובל אברמוביץ' מסכם שנה סוערת
• יובל אברמוביץ' בצמרת הספרים הנרכשים ב'אמזון'

''רק לכתוב טוב זה לא מספיק''. יובל אברמוביץ' צילום: רונן אקרמן

לקחת חלק בתהליך

פרויקט מימון-ההמונים הראשון שניהלה מוסרי היה, כאמור, של ספר ביכוריה, ואילו כאשר פתח אברמוביץ' את הפרויקט הראשון שלו, כבר היה ידוע הן כסופר והן כעיתונאי וכשחקן. יחד עם זאת, לשניהם היה נכס החיוני מאוד למי שמעוניין לנהל פרויקט מעין זה באחת מן הפלטפורמות - קהל. ברבים מן הפרויקטים המתנהלים, חלק ניכר מן התומכים מגיע מן המעגלים הקרובים אל יוצר הפרויקט.

"כמעט כל תומכיי הם אנשים שאני מכיר, ומעטים מהם אלמוניים, כך שלדעתי, מדובר קודם כל בתמיכה אישית", אומר הסופר והמשורר אילן שיינפלד, שלאחרונה ניהל פרויקט מימון-המונים עבור שלושה ספרי שירה פרי עטו בו-זמנית: 'על מהותו של הג'סטין', 'שירי הטארוט' ו'שירים חדשים'".

על מנת לגייס את הסכום הדרוש לשם הוצאת ספר, דרושה, בדרך כלל, גם תמיכתם של אנשים שאינם מן המעגל הקרוב ליוצר. כדי לתכנן פרויקט מימון-המונים שישיג את מטרתו ולקבל החלטה כיצד לפנות לקהל התומכים הפוטנציאלי ולגשת אליו, ראשית יש להבין מהן הסיבות שבשלן תומכים אנשים בפרויקטים להוצאת ספרים, מעבר להיבט האישי.

מה מניע אנשים לתמוך ביצירה ספרותית בפרויקט מימון-המונים?

"אנשים מודעים למצב המו"לות מן הדברים המתפרסמים על כך חדשות לבקרים בכלי התקשורת, ואולי זה מניע נוסף על ההיכרות האישית עם הכותב", משיב שיינפלד.

"יש לכך שתי שלוש תשובות עיקריות: היכרות עם היוצר - בין אם אלו חברים, בני משפחה או קהל שמכיר את היצירה ורוצה לעודד את הסופר בלי קשר לתוכן הספר, תוכן הספר הצפוי לצאת אל האור, והכי חשוב - ערך. אנשים מחפשים ערך, וזה יכול להיות תוכן בידורי, תוכן למחשבה, תוכן עבור הילדים שלהם וכו'", אומר אברמוביץ'.

''בספר השני, כבר לא הייתה שאלה - עשיתי את זה מההתחלה, ותוך יומיים הגעתי אל היעד''. מרסל מוסרי צילום: אוהד רומנו, באדיבות הוט

גם הסופרת רוני גלבפיש, שגייסה במימון-המונים את הסכום הדרוש עבור הוצאת ספרה 'אגם הצללים', מצביעה על מידת ההיכרות של התומכים עם הכותב ועל הקרבה ביניהם כעל גורם משמעותי, אך לא בלבדי. "מרבית המעגל הראשון של התומכים מורכב בדרך כלל ממכרים. המעגלים הבאים הם אנשים שמכירים את הכותב ואת עבודתו הקודמת. לפעמים מדובר בספר קודם, אבל במקרים לא מעטים, אלה אנשים שקראו את הכותב רק בבלוג או בעמוד פייסבוק פעיל במיוחד", היא אומרת, ומציינת את מרכזיותו של מניע נוסף לתמיכה בהוצאת ספר: "אני חושבת שמלבד המניעים האישיים, הרבה מאוד אנשים נהנים מהידיעה שסייעו בהוצאת ספר לאור. השותפות הזו מרגשת ומשמחת. בכל פעם שתמכתי בהוצאת ספר במימון-המונים, וזה כבר קרה הרבה מאוד פעמים, התרגשתי לקבל את הספר והרגשתי שהוא קצת יותר שלי, קצת יותר יקר לליבי, מאשר ספר שקניתי באחת הרשתות".

"אני מניחה שזו העובדה שהשליטה חוזרת לידיים שלהם - הם לא צריכים תיווך של רשתות גדולות. על אותו הגל, הם גם מגשימים חלום ליוצר בדרך ישירה. יש בזה משהו יותר משפחתי ויותר נגיש", מוסיפה מוסרי.

האם אתם סבורים שיש שוני בהיקף התמיכה בספר שירים לעומת ספר פרוזה, ובספר ביכורים לעומת ספר פרי עטו של יוצר ותיק?

"אני מניח שקל יותר ליוצרים אשר כבר היה קהל לספריהם הראשונים, כאשר הם פונים לפלטפורמת מימון-המונים. לעומת זאת, לגבי ההבדל בין שירה ופרוזה איני בטוח - הפרוזה היא, כמובן, הנמכרת יותר בחנויות הספרים ובדרכים המסורתיות, אבל ברשת יש דווקא מקום נכבד לשירה, כיוון שלבלוגים, לפייסבוק ולטוויטר אין תמיד סבלנות לפרוזה, וודאי שלא לאורך של הרומן", אומר המשורר אלמוג בהר, שספרו 'שירים לאסירי בתי הסוהר' ראה אור לאחרונה, וראשיתו בפרויקט מימון-המונים.

"הפניה לנתיב העצמאי, דרך מימון-המונים, היא גם הגיונית בהקשר של השירה, שבו ממילא רוב הוצאות הספרים בארץ הפכו לסוג של הוצאות עצמיות למשוררים, ומלבד היוקרה, שהן עדיין מספקות, אין הבדל גדול בינן ובין פרויקט מימון-המונים לשם הוצאה עצמית".

"אני מניח שכאשר סופר כבר הוכיח את עצמו בפני הקהל שלו, הקהל הולך אחריו באש ובמים. זה כמו שיש זמרים, זמרות ולהקות שאני אוהב, וביום שיוצא להם דיסק אני רץ לחנות לקנות, וגם אם הוא פחות מוצלח, אני עדיין מאזין לו מעת לעת ומעריך את העשייה שלהם", אומר אברמוביץ'. "ברור שיש משקל לסופר עם ותק, ועם זאת, אם יש לך תמיכת קהילה בפייסבוק, תוכן מעניין וערך, המלאכה אפשרית גם אם אתה בתחילת הדרך, ויש לכך מספיק דוגמאות בשנתיים האחרונות".

להגשים חלום ליוצר בדרך ישירה. רוני גלבפיש צילום: נעה זני

החשש הגדול ביותר

דרכם של כותבים אל מדפי הספרים אינה קלה, ורבים מהם נאלצים להתמודד עם דחיות, לעיתים חוזרות ונשנות, מצד ההוצאות, עד שספרם מוצא לו בית. בעוד שהסירוב מצד ההוצאה נמסר לכותב באופן אישי, בפרויקט מימון-המונים, אי-הצלחה גלויה לעין כל.

"אני נבוכה להודות, אבל החשש הגדול היה להיכשל באופן פומבי", משיבה גלבפיש כאשר אני שואלת אותה מה היו החששות שליוו את הפרויקט. "מלבד זאת, ידעתי מראש שאני מגייסת רק כמחצית מהסכום הנדרש להוצאה לאור של הספר, וחששתי מהיקף ההשקעה שיידרש ממני. אחרי הגיוס, היה חשש גדול לאכזב את התומכים, והוא השפיע מאוד על התקשורת שלי. המתח נמשך עד הרגע שבו ידעתי שאחרון התומכים קיבל את העותק שלו".

"בעיקר היה לי חשש שלא אגיע לסכום היעד בפרק הזמן המוקצב לקמפיין", אומר גם שיינפלד, על אף שבחר במסלול 'פתוח', המאפשר קבלת הסכום שגויס גם אם לא הגיע ליעד שנקבע. "חשש נוסף היה, שאולי התמורות שהצעתי אינן טובות דיין, ושגובה הסכומים פר תמורה אולי נמוך או גבוה מדי".

"החשש שלי זהה לחשש שליווה את כולם, שלא אגיע אל היעד בזמן הנקוב. בפעם הראשונה, התחלתי את הדפסת הספרים עוד לפני שהקמפיין הגיע אל היעד, ופחדתי לתת צ'ק חסר כיסוי, מה שהתברר כחשש מופרך, לשמחתי", מוסיפה מוסרי.

אברמוביץ': "במימון 'הרשימה', חשבתי שאנשים יגידו: 'מי הוא שיגיד לנו איך להגשים חלומות?' או 'הוא שחקן, עיתונאי וסופר. בטח יש לו כסף. שיסתדר לבד'. כמובן שהתגובות היו הפוכות ונלהבות, ואני הייתי מופתע לחלוטין מהעוצמה שלהן. במימון 'הרעיון', חשבתי שאנשים יגידו: 'עוד פעם הוא?', ושוב הצלחתי לגייס למעלה מרבע מיליון שקלים. במימון 'הרשימה לילדים', שגייסתי בו מאה ושלושים אלף שקל, כבר התחלתי להבין שיש לי קהילה תומכת ושמדובר כאן בחגיגה והזדמנות לשני הצדדים - אני מציע להם במכירה מוקדמת את הספרים שלי במחיר מוזל משמעותית, והם שמחים לסייע לי לייצר תקציב פיתוח חלומי".

''המדיה החברתית היא הכלי העיקרי לפרסם את הספרים וליצור קשר עם הקוראים''. גילי בר הלל צילום: נאור רהב

יצירתה של קהילה

המטרה המיידית והרשמית של פרויקט מימון-ההמונים היא אמנם גיוס הכספים הדרושים לשם הוצאת הספר, אך בחשיבה לטווח הארוך, היא אינה היחידה. המו"לית גילי בר-הלל, בעלת הוצאת הספרים 'עוץ', ומתרגמת החתומה, בין היתר, על תרגומה של סדרת ספרי 'הארי פוטר', מזהה בפלטפורמות למימון-המונים ערך מוסף, החורג מגיוס כספים ונוגע ליצירתה של קהילה.

"את הוצאת 'עוץ' הקמתי לפני שלוש שנים. ערכתי מימון-המונים לספר השישי של ההוצאה, 'עוגות בחלל', לפני שנה, וגם לספר העשירי שלנו, 'אוליבר והאיים הנודדים', ממש עכשיו, לפני שבוע הספר. המדיה החברתית היא הכלי העיקרי שבו אני משתמשת כדי לפרסם את הספרים וליצור קשר עם הקוראים. בשבילי, מימון-המונים הוא פלטפורמה חברתית. אמנם עוד לפני שערכתי מימון-המונים היו להוצאה עוקבים בפייסבוק וברשימות תפוצה, אבל מימון-ההמונים הביא עוד עשרות, אם לא מאות עוקבים חדשים, וגם פתח הזדמנות למשוב נפלא של הקוראים הוותיקים, שהפיצו את הקישורים בהתלהבות.

"את המימון הראשון ערכתי כי נתקלתי בבעיית תזרים - רציתי להדפיס ספר מסוים לשבוע הספר, אבל ההכנסות ממכירות קודמות עוד לא נכנסו, ונקודתית לא היה לי כסף לשלם על ההדפסה. המימון פתר את הבעיה, אבל מעבר לזה, נוצרה תחושה חגיגית של מעין הפנינג וירטואלי רב-משתתפים", מספרת בר-הלל בהתלהבות. "קיבלתי כזה משוב נפלא מאנשים שפשוט נהנו להשתתף, עד שהחלטתי לערוך פרויקט נוסף כעבור שנה, אף שלכאורה, הצורך המיידי היה פחות בוער. ראיתי שאותם שמות עולים שוב, אבל נוספו גם שמות ועוקבים חדשים, וזה וגם זה שימחו אותי מאוד. בסיבוב השני, כשתומכים הפיצו את הקישור, הם כבר כינו את זה 'מסורת של שבוע הספר', ומאז מפנים אלי שאלות כגון: 'לאיזה ספר תעשי מימון המון בשנה הבאה?'.

"אני קצת קרועה בין החשש לשחוק את הקהל ואת הרצון הטוב - כי ברור לי שיש אנשים שהגימיק של מימון-המונים כבר נמאס עליהם, לבין הרצון באמת להפוך את העניין הזה למסורת. ולמה נחוצה מסורת? כי זה אחד הדברים שמבחינים בין סתם אסופת לקוחות לבין קהילה. כשיש איזה מועד שכולם מצפים לו, חוויה משותפת שאפשר להיזכר בה ולספר עליה, הדברים הללו הם סוג של דבק שמחזק את הקוראים להוצאה ומקרב קוראים חדשים שרוצים אף הם לקחת חלק בחוויה".

מהם היתרונות ומהם החסרונות של מימון ספר באופן הזה?

בר-הלל: "מעבר לכל היתרונות החברתיים שכבר ציינתי, יש, כמובן, גם יתרון כספי. בהוצאת ספרים אני מתחילה להשקיע כספים בספר לפחות שנה עד שנתיים לפני שהוא מגיע לחנויות, ומקבלת את ההכנסות מהחנויות בעיכוב של עוד כמה חודשים בגלל תנאי תשלום. יוצא שאני מוציאה סכומים גדולים על הדפסה מראש ומקבלת החזר רק כעבור שנים, בטפטופים. מימון-המונים מתפקד בתור הזמנה מראש - קיבלתי את התשלום על הספרים עוד לפני שהם הודפסו, וכך יכולתי לשלם על ההדפסה. לכאורה, הרווח הוא אותו רווח, אבל העובדה שאני מקבלת את הכסף מראש היא ההבדל בין עול כבד שאולי לא הייתי יכולה לעמוד בו, לפעילות רציפה בלי משברי תזרים".

גלבפיש: "החיסרון המרכזי הוא עקומת למידה מאוד חריפה. רובנו לא עסקנו במימון או במו"לות מעולם, ועל כן נעשה לא מעט טעויות בדרך. היתרון הכי גדול הוא הקשר הנפלא עם הקוראים, שקשה להגזים בחשיבותו ובעוצמתו".

שיינפלד: "היתרון הראשון, הוא שיש לך קהל מחויב למספר עותקים מסוים של הספר שאתה מבקש לממן. זה נותן המון כוח לייצור. היתרון השני, הוא שאתה יכול לציין את כספי התרומות כמקור הכנסה בטפסי הגשה לקרנות ציבוריות, שתסייענה אף הן לפרויקט. היתרון השלישי, הוא שהימצאות הכסף הזה בבנק מקנה ביטחון אישי-רגשי-כלכלי, שמאפשר ליוצר לעבוד בשקט על יצירתו המסוימת. החסרונות הם עלות התמורות, ההכרח להקדיש זמן לטיפול בהן ותחושת המחויבות העמוקה לתורמים. אבל מחויבות זו היא גם הערובה למימוש הפרויקט, כך שזה יתרון".

בהר: "דרך המימון הזאת יוצרת חיבור ישיר בין הקהל לבין הכותב, שהוא מרגש מאוד ושונה מהתחושה בזמן הכנה של ספר לדפוס בהוצאה ממסדית. הדרך הזאת גם מנכיחה את הצד הכלכלי של היצירה, שהוא לרוב מוסתר, באופן חיובי - אפשרותה של היצירה לצאת לאור תלויה בקניה מוקדמת של קהל הקוראים, ואין צורך לחזר אחר הקרנות. החיסרון הוא, כמובן, הזמן הרב שדרך זאת תובעת מן הכותב".

אברמוביץ': "יש רק יתרונות. בראש ובראשונה, במידה והצלחתם להגיע ליעד, יש בידיכם תקציב ענק לפרסום ויחסי ציבור שיאפשר לכם לקחת משרדי יחסי ציבור, לפרסם ברדיו או בטלוויזיה, וכמובן, לייצר את הספר הכי טוב שיש. לי, למשל, הייתה פנטזיה שלספרים שלי יהיו כריכות עבות וקשיחות. משיקולי תקציב, רוב ההוצאות הגדולות מוציאות ספרים עם כריכה רכה. לא בטוח שהוצאת ספרים הייתה מאשרת לי את הגדלת התקציב של הוצאת הספרים - אחרי הכל, הם אלו שמשקיעים, ובעל המאה הוא בעל הדעה".

מו"לות אלטרנטיבית

ניהול קמפיין מימון המונים אינו משימה פשוטה, אך היא נושאת עמה, כאמור, רווח העולה על הוצאת הספר. היא מספקת לכותב הזדמנות לבחון את השוק, לאתר את הקהל שלו וללמוד להכיר אותו טוב יותר, לשכלל את יכולות השיווק שלו ולקבל פידבק בזמן אמת.

מה למדתם מהפרויקט על שיווק, על הוצאת ספר, על אנשים, על עצמכם?

"למדתי שאנשים רוצים לקנות. יש לנו מדינה שוחרת אמנות באופן מעורר הערצה. כל קמפיין מימון-המונים הוא מבורך כשלעצמו", משיבה מוסרי. "כשיש משהו טוב, אנחנו קונים אותו. הרבה פעמים, פרויקטים שהצליחו בטירוף, מצאו את עצמם שנתיים קודם לכן על המדף הכי נסתר ברשתות השיווק הגדולות. לגבי עצמי, למדתי שאפשר להצליח ולשבור תקרות-זכוכית – הכל מונח לפנינו, צריך לקחת. אלוהים עדי שזו לא קלישאה".

"גיליתי שאנשים צריכים לפעמים עוד דחיפה קטנה לעשות משהו שהם ממילא רצו והתכוונו לעשות. לא די שהמוצר יהיה מושך והמחירים טובים - אנשים צריכים עוד משהו קטן שיניע אותם לקנות", אומרת בר-הלל. "המשהו הקטן הזה יכול להיות תחושה של חלון-הזדמנויות שעומד להיסגר - אם לא תתמכו עכשיו, לא תוכלו לעשות זאת אחר כך. הוא יכול להיות גם ערך מוסף של התגייסות למען מטרה ומעשה טוב - אתם לא סתם קונים לעצמכם ספר, אתם תומכים במו"לות אלטרנטיבית. מימון-המונים יכול לתת את הדחיפה הקטנה שלפעמים חסרה לאנשים כדי לנקוט בפעולה, גם כשהם כבר משוכנעים ונכונים לפעול".

"מה למדתי? שהתהליך מורכב ומרתק מכפי שחשבתי, ושאני מעדיפה כתיבה על מו"לות פי כמה", מגלה גלבפיש. "למדתי גם שעל אף שבחרתי לי משלח יד מיזנתרופי, אני אוהבת לפגוש אנשים קוראים. לפני כמה שנים, הוצאתי ספר בהוצאת כנרת, וזכיתי למעטפת תומכת ונהדרת בהוצאה. הפעם הקוראים החליפו את המעטפת הזו, וזו הייתה חוויה מיוחדת במינה".

"למדתי שאנשים מאוד שמחים לתמוך ביצירות חדשות. אפשר אפילו לומר שהם שמחים להיות שותפים לדרך של מי שבוחר ללכת בדרך הלא ממסדית. גיליתי שלהוציא ספר באופן פרטי זה הרבה פחות מורכב ממה שזה אולי נראה, וזה בהחלט הרבה יותר רווחי במידה והספר מצליח. יש לי קולגות שהספרים שלהם הפכו לרבי-מכר ומכרו עשרות אלפי עותקים, וסכומי הכסף שהם מקבלים אחרי שנה או שנתיים הם מעליבים, בגלל שיש כל כך הרבה אנשים שבדרך גוזרים קופון. ומה למדתי על עצמי? שאני מסוגל! אני חושב, אגב, שכל אחד מסוגל. זה הכל עניין של מעט למידה והרבה תעוזה", מדגיש אברמוביץ'.

"למדתי שאני מוקף באהבה", משתף שיינפלד בתחושותיו. "היו כמעט עשרים איש ואישה שהתנדבו להיות בצוות הקמפיין, חיזקו אותו מאוד בפרסום פוסטים על אודותיו ובזירוז זולתם לתרום לו, וכל כך אני אסיר תודה להם. כמו כן, למעלה ממאתיים בני אדם תרמו לקמפיין, וזה פשוט מילא אותי ברגשי תודה ובתחושה שאוהבים אותי, שמעריכים את מה שאני עושה ושמצפים ליצירתי. זה המון, בשביל כל יוצר, בכל מעמד, בכל גיל, בכל זמן".

איך הרגשתם כאשר הפרויקט הגיע ליעד שהצבתם?

גלבפיש: "חשבתי שזה יהיה רגע של אושר גדול, אבל התהליך היה כל כך מלחיץ ומותח, שהתחושה הגדולה ביותר שאני זוכרת היא הקלה. אחר כך באו שמחה, ועוד מתח, אבל זה כבר מסיפור אחר".

בר-הלל: "הפרויקט הראשון הגיע ליעד במהירות שיא, אחרי בקושי תשעה ימים, ואז נותרו לי עוד שלושה שבועות שבהם הרגשתי שאני שוברת את הראש איך לבדר ולשעשע את התומכים הקיימים ולמשוך תומכים חדשים, אף שכבר לא היה מצב 'חירום'. הפרויקט השני, אף על פי שגם הוא עבר את מאת אחוזי התמיכה, ובמושגים אבסולוטיים הכניס יותר כסף ויותר תומכים מהראשון, נתפס אצלי כפחות מוצלח. יש כל מיני דברים שהייתי משנה בו, בדיעבד. לדוגמה, אני חושבת שהצעתי יותר מדי תשורות שונות על ההתחלה ובכך בלבלתי את התומכים. אז התחושות הן מעורבות – מצד אחד שמחה, הקלה, חגיגה וגאווה, ומצד שני אני כל הזמן בודקת ומבקרת את עצמי, שואלת איך אפשר היה לעשות יותר טוב ואיך עכשיו אני עומדת בהבטחות ולא מאכזבת. שואלים אותי עכשיו המון על 'הפרויקט של השנה הבאה', ואני בכלל לא בטוחה אם אבחר באופציה הזאת שוב. מצד שני, אני גם לא בטוחה שלא".

אברמוביץ': "בפעם הראשונה שגייסתי כסף, ריחפתי מעל העננים. הרגשתי כמו בסרט 'הזאב מוול סטריט', כשהדמות של דיקפריו מתחילה לעבוד בוול סטריט ולראות הרים של כסף נכנסים. ככה הרגשתי. הלכתי לישון, וכשקמתי היו חמישה עשר אלף שקלים בקופה. הלכתי לאכול, חזרתי, והיו עוד עשרת אלפים. במשך שבוע, בלי הגזמה, לא ישנתי מרוב התרגשות. דיברתי על זה במשך שבועות ארוכים שוב ושוב. זאת הייתה חוויה מרוממת רוח ומפתיעה, סוג של נס. בפרויקטים הבאים, ההתרגשות הייתה פחות גבוהה, כי ידעתי למה אני נכנס ומה הדינאמיקה של הדברים, אבל לרגע לא נחתי או לקחתי את הדברים כמשהו שהוא מובן מאליו. אני אסיר תודה, ותמיד אהיה אסיר תודה, לכל הקהל שתומך ביצירות שלי ומאפשר להפוך את החלומות שלי למציאות".