ראשי » תרבות » במה

הזאבים: מיותר להזכיר עד כמה תיקי דיין נפלאה

הקונפליקטים מגובשים ואמינים, תיקי דיין עוצמתית והמחזה של הלל מיטלפונקט מצליח לערער ולעניין בו זמנית. "הזאבים", ההבטחה החדשה של התיאטרון הרפרטוארי, גם מקיימת, ואף היה מצופה להעמיק עוד יותר בנושאים הרבים המרכיבים את ההצגה

בעבר כתבתי ש"הלל מיטלפונקט יודע לכתוב דרמות טובות שמוציאות את הצופה אל המציאות עם חומר למחשבה, ולעתים מוציאות אותן משלוותו...חלק משורה מצומצמת של מחזאים ותיקים כמו סובול והספרי שמחוזרים על ידי התיאטראות הרפרטואריים ושמותיהם מתנוססים חדשות לבקרים כהבטחות רפרטואריות שיועלו בקרוב".

עוד כותרות ב-nrg:
• אחרי 17 שנים: שי ודרור נפרדים
• שוב לא שקט: שינויים בלהקת רוקפור
• טילטיל נגד ציון: ההשקה שנגמרה בפציעה
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

הסיבה המידית להצלחתה של "הזאבים" בתיאטרון הקאמרי, מחזה חדש פרי עטו ובבימויו, היא הכתיבה הטובה שבאמצעותה מנווט מיטלפונקט את דמויותיו ועלילותיו לעבר עיסוק ביקורתי בכישלונות האישיים והקולקטיביים של מדינת ישראל לאחר המהפך של 1977. תקופה מזהירה עבור הימין הפוליטי - אלא שדווקא בנקודת זמן זאת הוא מגולל סיפור על קריסתה של משפחה רוויזיוניסטית.
כשהאור על הבמה עולה, נחשפת התפאורה היפה שעיצבה אלכסנדרה נרדי: בית עלוב, ריק מדי, שקירותיו רקובים. זאבה, אם המשפחה, נחשבת למצורעת בתוך תנועת "חירות" (מפלגה שהתגלגלה מתוך הלח"י והאצ"ל, עד שהפכה בסופו של דבר לתנועת הליכוד) בשל פרשייה היסטורית שהדיה טרם שככו. היא אישה חזקה, ממולחת, שכמו מפעילה את חיי הסובבים אותה כתיאטרון בובות הניתן כולו לשליטתה.

עוד ביקורות תיאטרון:
• אמנות הפיתוי בצל המנדט הבריטי
• גיל פרנק וליאת אקטע אבודים בקלישאה
• חומר נפץ: אישה דתיה שלא רוצה ילדים

בביתה גרים בנה הגדול דב, רווק אומלל המטפל במסירות במשק הגווע, ואחיה-אויבה שניאור, הומו זקן שמלמד מוזיקה. נריק, הבן הצעיר והכריזמטי, נשוי ואב לילדה, לכאורה עושה חיל כמרצה באוניברסיטה נחשבת בארצות הברית, אבל שב לארץ כלאחר כבוד כשרומן עם סטודנטית מוטט את משרתו ונישואיו. לקלחת הזאת מצטרפים עמידור, עסקן פוליטי שימיו הטובים מאחוריו, ובתו האבודה יאירה, שכלואה בסבך רומנטי בין האחים.
סביב המעטפת של האזכרה החמישית למות האב שוזר מיטלפונקט את כל מה שהיה עלול לצוץ ביחסים בין הנפשות הפועלות או לצוף על פני המים הקולקטיביים והאישיים שמהם הן שותות. בשונה מהמחוזות ש"הזאבים" יכלה לגלוש אליהם, הקונפליקטים הם לא פלקטיים אלא מגובשים דרמטורגית ואמינים. זו גם לא עוד "הצגת סלון" מהסוג הבנאלי. למעשה, מדובר בהצגה מעניינת מאוד, אפילו מרתקת.

בתיקי דיין כזאבה יש עוצמות אנושיות בלתי רגילות. קצת מיותר להזכיר עד כמה היא נפלאה. גם אלון דהן בתור דב הוא שחקן שיודע להעביר רגש בטבעיות גמורה. דן שפירא (נריק) חלקלק כנדרש. תמר קינן (יאירה) היא כף המאזניים של שני האחים. הוותיקים יצחק חזקיה (שניאור) ויוסי קאנץ (עמידור) טובים כהרגלם.
עם זאת, ועל אף הבנייה הרגישה של המהלכים הדרמטיים, קשה להתעלם מכך שהטקסט מעורבב מדי - נושאי העיסוק שלו מרובים ורובם חסרים את רמת ההעמקה המצופה. היו לו הרבה כוונות – לא קשה להבחין בכך – והן מתממשות לא רע, אך התוצאה הסופית מעט מפוספסת.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg