ראשי » תרבות » ספרות

"עמודו": הכישרון הכפול של חנה ליבנה

הספר "עמודו" של חנה ליבנה מגולל את התמודדותה עם הפרידה מאמה, אך מצליח לגעת בנפשו של הקורא גם מן הזווית האישית שלו

כותבים רבים ניחנו בכישרון לתרגם תחושות למילים ולפרוט מחשבות מורכבות למשפטים, ובכך להעביר לקוראים את אשר רובץ על ליבם או מתרוצץ בראשם. רבים גם אוחזים ביכולת לעורר הזדהות בקרב הקוראים וליצור תחושת הבנה וקרבה. מעטים, לעומת זאת, בעלי מידה כזו של רגישות כפולה – הן לנפש האדם והן לשפה, המאפשרת להם לפרוש בפני הקוראים סיפור אישי לחלוטין, המהדהד את סיפורו של כל קורא וקורא ומעודד אותו להתחבר למקומות הכאובים יותר בנפשו שלו. קריאה ב"עמודו", ספרה של חנה ליבנה, חושפת כישרון זה של המחברת.

עוד כותרות ב-nrg:
• מוריסי בישראל: אנחנו סולחים לו על הכל
• ממצאים מטרידים בנוגע למותו של פרינס
• הפילדמרשל של אורי גרוסמן ז"ל קם לתחייה
• פדיחה מקסיקנית: החדש של בריטני דלף בטעות
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו  
"עמודו" מאגד בין דפיו נובלה הנושאת את שם הספר ותריסר סיפורים קצרים. הנובלה מוקדשת לתהליך התמודדותה של ליבנה עם פרידתה מאמה, רגע לפני פטירתה, בו נוטלת חלק גם בתה לילך, ומכל אשר האם מייצגת עבורה. הכתיבה אסוציאטיבית ומדלגת מנושא אחד לאחר, נעה בין זיכרונות, תקופות, התרחשויות ומקומות, בחירה השומרת על האותנטיות של התהליך המוצג בספר ומשקפת היטב את סערת הרגשות ואת האופן בו המחשבות והזיכרונות מתערבבים אלו באלו בשעה של התמודדות שאינה קלה. לצד אופן כתיבה זה, שומרת ליבנה על מסגרת-זמן ברורה המחזירה את הקוראים אל הכאן ועכשיו, באמצעות פרישת העלילה על פני שבעה ימים.

מבין דפי הספר עולה משאלה לעצור את מחוגי השעון ולמנוע מהם לרוץ קדימה, להתעכב על רגעים חמקמקים, שמגיעים לסיומם בטרם נשים לבנו לכך - מפגש מלא רגש, שיחה גלוית לב, רגע של אינטימיות ופתיחות עם אדם אהוב. הרצון הטבעי והאנושי כל כך להיאחז באנשים שיקרים לליבנו ולמשוך עוד קצת את הסיטואציות שבהן אנו חשים מאושרים, רצויים, אהובים ושלווים, מובע היטב הן במילותיה של ליבנה והן במה שמסתתר ביניהן, נאמר ולא נאמר, לעיתים מוגש לקורא בכתיבתה, ולפרקים מוצפן עבורו בין משפט אחד למשנהו, ממתין לרגע בו יבחין בו בעצמו ויתחבר אליו מן המקום האישי שלו.

על אף שהנובלה עוסקת בהתמודדותה האישית של המחברת, וחומרי היצירה מצויים כולם בה –  הכאב, צער הפרידה, הרצון לשתף את בתה בתהליך שהיא עוברת והצורך לחלוק ולספר, הפיכת חומרים אלו ליצירה שיש בה ערך ספרותי היא אתגר לא פשוט. ליבנה עומדת בו בהצלחה, כתיבתה נותרת קולחת, ונראה ששטף הכתיבה והקלות בה המילים כמו נובעות מאליהן אינה כורעים תחת משקלו הכבד של התוכן, דבר שכלל אינו מובן מאליו.

שנים עשר הסיפורים הקצרים המאכלסים את הספר עומדים בפני עצמם, אך ניתן לקרוא אותם גם בהקשר לנובלה שבמרכזו. אף הם כתובים היטב, מאירים באופן מעניין היבטים שונים בפיסות חיים ובמפגשים בין-אנושיים ואגב כך מעוררים בקרב הקורא צורך לבחון את מערכות היחסים בחייו ולהרהר בהתמודדויות השונות שסיפקו לו אירועים שפקדו אותו.

ראשיתה של הנובלה בפרויקט יוצא דופן שיצרו ליבנה ובתה, וממשיך להתקיים גם לאחר צאת הספר, בו קבוצת אנשים מצומצמת ישובה מול מחשבים ומצוידת באוזניות, והטקסט מופיע על המסכים, כאשר הוא מלווה בהקראתן של השתיים ובהפוגות קצרות וחווייתיות, המשתפות את הנוכחים באופן פעיל ברגעים מחייהן ומתהליך התמודדותן. החיבור הרגשי בין ליבנה ובתה לילך ניכר ותורם רבות לשיתוף הפעולה המרגש.
 
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg