יום הכלב הבינלאומי וסודות הנאום של נתניהו

מה אומרת השפה על ידידו הטוב ביותר של האדם? רמז: דברים לא ידידותיים בעליל. הזירה הלשונית מתפעלת מטכניקות הנאום של נתניהו ונובחת במצב כפית

מה יש לשפה נגד כלבים? צילום: יוסי אלוני

הכלב הוא יצור מאיים, ועל כן אומר הפתגם "אל תעיר כלבים ישנים". האיום מקורו כבר במיתולוגיה היוונית שבה הכלב צרברוס שומר על פתחי השאול. גם הביטוי "פה קבור הכלב" מקורו באמונה עממית, שאוצרות גנוזים נשמרו על ידי כלב שחור, ושמו של הכלב התרחב במרוצת הזמן לשם האוצר.

העיתונות, אומרת האמרה האמריקנית, היא "כלב השמירה של הדמוקרטיה", או לפחות אמורה להיות. ועם זאת הכלב הזה לא ממש מפחיד אותנו, בוודאי לא את המנהיגים והפוליטיקאים, כפי שנאמר: הכלבים נובחים והשיירה עוברת, או בערבית "נביחת הכלבים אינה מזיקה לשמים". הביטוי "כלב נובח אינו נושך" מקורו באמרה לטינית: latrat Canis sine dentibus (כלב חסר שיניים נובח), והוא מצוי אצל המשורר הרומי אניוס. לאמרה בסיס מדעי, על פי הטענה שהנביחה היא תכונה נרכשת של כלבים מתורבתים.

הכלב הוא סמל ליצורים מוזנחים ולחיים אומללים. אדם ערירי הוא "בודד ככלב", "רעב ככלב" "חי חיי כלב" ו"מת ככלב". ביידיש אומרים אפילו: "כלב אינו מת – הוא מתפגר", ויהודי הולנד אומרים: "מי שאינו מתחתן, חי כמלך ומת ככלב". בעניין הרעב בל נשכח את כלבא שבוע, "שכל הנכנס לביתו כשהוא רעב ככלב, יוצא כשהוא שבע". במסכת קידושין נאמר: "האוכל בשוק – הרי זה דומה לכלב; ויש אומרים: פסול לעדות", ומי שאין רוצים בו יותר "זורקים אותו לכלבים", וכאן יש לתנ"ך תרומה משלו: "וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ". למען ההגינות יש לומר ש- dog’s life הוא באנגלית לפחות גם דימוי לחיים טובים, באנגליה נותנים לכלבי המחמד טיפול מיוחד.

ידיד נאמן? אולי, אבל גם מקור לזלזול ואפילו בוז, ככתוב בספר משלי: "כְּכֶלֶב שָׁב עַל קֵאוֹ - כְּסִיל שׁוֹנֶה בְאִוַּלְתּוֹ". נתניהו אמר השבוע על אהוד ברק שהוא "כלב המכשכש בזנבו", ומי שרצה נזכר באמרה המהופכת: "הזנב מכשכש בכלב", או באנגלית: wagging the dog. הניב נטבע כשם לסרט משנת 1997 בכיכובו של רוברט דה-נירו, המתאר מפיק הוליוודי ויועץ לנשיא, המאחדים כוחות כדי להציל את הנשיא מפרשיית מין העלולה לחסל את הנשיאות שלו, ועושים זאת על ידי התקפה צבאית על אלבניה. בתקשורת האמריקנית השתמשו בניב כאשר הנשיא קלינטון הסתבך בשערוריית מוניקה לוינסקי, וסמוך למשפט שהתנהל בקשר לכך הפציץ הצבא האמריקני מטרות בסודן ובאפגניסטאן.

חיפשתי וחיפשתי ביטויים המספרים על טוב לבו של הכלב, אבל הכל מוליך לקצה השני. הכלב הוא רשע אולטימטיבי, ובמגוון תרבויות. "כלב" סתם הוא כינוי גידוף  לאדם רשע, ואם הוא "כלב בן כלב" או "בן כלבה" הוא רשע מרושע, וכמו שאומרים הערבים, "כל כלב בא יומו". גם כאן נחלצים האנגלים לעזרה, ואותה אמרה ממש מספרת סיפור שונה, חביב יותר: גם מי שחי חיי כלב, יש לו יום שבו מתמזל משלו. אשה מרשעת היא פשוט כלבה, או כלבתא בתלמודית, או קלפטע ביידיש, או bitch באנגלית ובערבית כִּלְבֶּה, ובעגה הפלסטינית הפלחית צ'ילבה, מילה שנכנסה לסלנג הישראלי.

ומה עוד? הכלב הוא סמל השחיתות, שהרי "מי שהולך לישון עם כלבים קם עם פשפשים", אמרה שהתגלגלה מלטינית. במסכת סוטה במשנה האישום בשחיתות חמור עוד יותר: "בן מנוול אב, בת קמה באמה, כלה בחמותה, אויבי איש אנשי ביתו, פני הדור כפני הכלב". לאוהבי הכלבים הרבים לא נותר אלא להתנחם ב"כושי כלב קט" שגירש את השועל הגדול, ובפלוטו, הכלבלב הנצחי מקיבוץ מגידו.

חיי כלב צילום: שאטרסטוק

נתניהו זוכה כבר שנים לאמון העם, גם אם לא בהכרח לאהבה, וחלק מתכונותיו זוכות לביקורת גם מהמקורבים לו. בעניין אחד אין מחלוקת – ביבי הוא נואם מצוין, וכידוע את המוניטין שלו צבר במקום שבו נואמים ונואמים, עצרת האו"ם.

הגיליון החדש של כתב העת המקוון "עיונים בשפה וחברה" עוסק בשניים ממאמריו בנאומיו של נתניהו, ומנסה לעמוד על סוד קסמם. כתב העת יוצא על ידי האגודה לחקר השפה והחברה בישראל, ועורכת אותו פרופ' עירית קופפברג. הגיליון החדש עוסק בהיבטים פוליטיים של השיח ועורכת אורחת שלו היא פרופ' זוהר לבנת. לבנת כתבה יחד עם בברלי לוין מאמר המנתח 19 נאומים של נתניהו שנישאו בשנת 2011. כמו כן מופיע בגיליון מאמרו של יהושע גתי, המנתח את נאומו המפורסם של ביבי באו"ם בנושא הגרעין האירני.

נתניהו ידוע באופי הלוגי של נאומיו, ובטיפולוגיה של רטוריקה פוליטית כיניתי את דרכו כמייצג של הטיפוס "המשכנע". לבנת ולוין מצביעות על מאפיין חוזר נוסף בנאומיו המציג אותו דווקא כמשוחח, כאדם היודע ליצור קשר אישי. הדרך הזו מזכירה, בלי לעשות השוואות חלילה, גם את דרכו המשוחחת והפונה אל הרגש של אחד, דונלד טראמפ, שהוצגה באתר לא מזמן.

המשכנע. נתניהו צילום: מירי צחי

אז איך יוצרים קשר אישי עם קהל? נאומי נתניהו מציעים שלל אסטרטגיות. הקשר האישי נבנה על ידי ביטויים המקובלים במפגש בין אישי ואפילו אינטימי. נתניהו מרבה בווריאציות על הנושא הבא: "מה אני אגיד לכם", "אני רוצה להגיד לכם", "אני חייב להגיד לכם", "מה שאני הולך להגיד לכם" ועוד. בכנס נטיעות הוא אומר לקהל: "אני שמח לראות אל כולכם, אנחנו ידידים ותיקים וטוב לראות אתכם".

לעתים נתניהו פונה לדמות ספציפית בקהל, בדרך כלל מפורסמת: "אני רואה פה (בכנס תעשיינים) גם את השופט סטיב אדלר. סטיב, אתם רוצה שאספר לכם כמה שעות בילינו יחד?" כשהוא נואם בטקס התחדשות הספרייה הלאומית הוא מספר איך התרוצץ בספרייה להביא לאביו ספרים, ופונה לנשיאת בית המשפט העליון: "דורית, אני לא יודע, יכול להיות שגם את עזרת לתת לאבא שלי משהו". בכנס התעשיינים הוא פונה לאחד מהם בכלי הנשק של ההומור: "אמרת, בוא נשב. אז תביא אתה את הסטייקים, אני אביא את הסלט, תביא את עופר, נשב בשבוע הבא".

ירמיהו נוהג להפליג בדברי שבח לקהלו, לעיתים בצורה מוגזמת. בקונגרס יהודי בוכרה הוא אומר: "אתם הדלקתם את האור" בכנס יוצאי חבר העמים: "את נותנים לכולנו מופת". הוא מרבה להביע רגש, אולי כדי לאזן את הדימוי המנוכר שדבק בו. לעיתים בגוף ראשון יחיד: "אני עדיין מזדעזע, עוברת בי צמרמורת" (נאום בפרס הלשון העברית); לעיתים בשיתוף הקהל בלשון 'אנחנו', כמו בנאום בטקס לציון אסון הכרמל: "אנחנו נפעמים מעוז רוחם של לוחמי האש", לעיתים מעין רגש לאומי משותף: "כמו כל העם גם אני התרגשתי כשראיתי את גלעד יורד מהמטוס" (נאום מושב החורף).

מרבה להביע רגש. נתניהו צילום: מירי צחי

נתניהו מרבה ביצירת קשר על ידי אזכור ערכים משותפים לו לשומעים. בכנס בענייני ביטחון לאומי הוא אומר: "הרצון הטבעי של עמנו להושטת יד לשלום לא תמיד נענה על ידי הממשלות באזורנו" בכנס פרס הלשון העברית בראשון לציון הוא אומר: "אתם יכולים למחוא לי כפיים, לא לי – לכם, לקודמיכם, שהחיו את האומה". הוא מרבה להזכיר שישראל חולקת את ערכיה עם המערב. באירוע לציון עשור לאסון התאומים שבו יושב גם שגריר ארה"ב הוא אומר: "ישראל ואמריקה הן שתי חברות שנולדו מתוך חופש וחולקות אידיאלים רבים כל כך", וגם "כוחות התרבות נחלו ניצחונות רבים". באירוע של הספרייה הלאומית הוא מזכיר את "הרוח המיוחדת של עמנו ושל האנושות הנאורה".

ונקנח בסיפור בענייני לשון בכינוס הלשון. "ביקרתי בפרתנון עם ידידי ראש ממשלת יוון ג'ורג' פפנדריאו ושאלתי אותו: ג'ורג', אתה יכול לקרוא יוונית עתיקה? את היצירות של הפילוסופים והמחזאים העתיקים? אתה מסוגל לקרוא את זה במקור?".

"הוא אומר: לא, הייתי צריך ללמוד. למדתי".

"והבן שלך יכול לקרוא את זה?".

הוא אמר: לא".

סאבטקסט: אני כל לקרוא את התנ"ך בלי ללמוד עברית, וכך גם הבן שלי. שוב ניצחנו את היוונים.

אותה הוא כבר שכנע. בנימין נתניהו וקאיה צילום: באדיבות המשפחה

ד"ר דפנה קירש מתייחסת לדיון על מקור מילת הסלנג 'הבריז' מן הטור הקודם: "בדיוק לפני מספר ימים יצא לי לדון בשאלה שהעלית על האופן שבו נוצרות מילות סלנג, והאם הן יכולות להיוולד מאירוע נקודתי מזדמן או פרטי, או שהן חייבות בסיס של דימוי או אסוציאציה המשותפים למעגל רחב של אנשים.

ביטוי הסלנג "מצב כפית" מייצג מצב של עייפות קיצונית, שבו הכול מצחיק וצוחקים מכל שטות מרוב טשטוש וערפול מחשבה. בשתי הזדמנויות שונות לפחות יצא לי לשמוע תיאור של מקורו בתור אירוע שהיה, שבו מישהי אמרה לחברתה "כל דבר מצחיק אותך עכשיו, אה? תצחקי גם אם אני אגיד לך עכשיו 'כפית'?" והשנייה בתגובה התפוצצה מצחוק מהמילה 'כפית'. הסבר זה נראה לי נקודתי מדי, כי השימוש היה יכול להיות בכל מילה אחרת (למשל "ואם אני אגיד לך עכשיו "ברווז" גם תצחקי?" וכתוצאה מכך המצב היה נקרא "מצב ברווז"). בנוסף, אירוע בודד שכזה היה מצריך זמן רב להטמעה ולהגעה לתפוצה רחבה של הביטוי. הסבר אחר היא שבמצב זה מקופלים כמו כפית, אך אף הוא נראה לי הסבר שבדיעבד. האם יש לך סברה בנוגע למקורו של הביטוי?".

אכן, גם אני שמעתי את ההסבר הזה על "מצב כפית", והוא אכן היחיד המסתובב בשטח. כל הסבר אחר יתקבל ויצוטט.

• שפת האהבה ושפת העבריינים
• דונלד טראמפ מדבר כמו ילד בן 10
• לשון מתנצלת: העזים נוהרות באוטובוסים לקלפי
• סוטים ונוצרים: שימוש דמגוגי וחסר אחריות בשפה
• על שרמוטות וחתולות רחוב
• מילון השד העדתי
• מירי רגב מבהילה בקטע מפגר
• האיפור המוש של ביבי
• איך מדיחים את הלכלוך מהכנסת?
• איך גל, טל, אור וחן כבשו את ישראל
• האוחצ'ית המשודרגת ונפלאות הטבור
• בין אמנות לנאמנות ובין כוסון לשרמוטה
• כל מה שמצחיק את היהודים
• הפוליטיקה של בעלי החיים

גם אתם במצב כפית? כנסו עכשיו לאתר הזירה הלשונית.