פואד בן אליעזר: הסחבק האולטימטיבי וצ'פחן ידוע
מאיפה הגיע הסחבק הישראלי? מיהם החשודים הטבעיים של מכבסת המילים? ואיך עלו לכתה א' בשנות העשרים? הזירה הלשונית במצב נורא ימין, נפרדת מפואד וחוגגת לסמי מיכאל 90
פואד המנוח הוגדר שוב ושוב, בניסיון מתפתל של התקשורת להיחלץ מהדיון על משפטו ועל דרכו הפוליטית, כסחבק האולטימטיבי.עוד כותרות ב-nrg:
• אף פעם לא ראיתם את אייל גולן רוקד ככה
• שלושה שבועות בלבד אחרי הלידה: בר רפאלי בביקיני
• עם מי אברהם טל, קרולינה ועברי לידר חולמים לשיר?
• עדי ביטי, אגם בוחבוט ושון גיטלמן חוזרים לבית הספר
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
סחבק הוא כינוי המייצג את המשפחתיות או השבטיות הישראלית, מלווה בהמולה של מפגש רעים עליז ושטחי, והוא שובר מחיצות בין ישראלים גם אם אין ביניהם קשרי דם או היכרות מוקדמת. הוא מיוחס כמעט תמיד לגברים, אם כי ברשת מצאנו גם "ופעם הייתי הכי סחבקית עושה צחוקים, רעש ועניין והיו לי מלא ידידים".
המקור בערבית: סאחבַּכְּ – חבר שלך. המילה התפשטה בשנות השישים, אך בעבר היה שימוש נרחב גם ב'סַחֶבּ', חבר. במילון בן יהודה בן אמוץ מוגדר 'סחב': חבר טוב, והציטוט: "הם סחבים כבר המון שנים".
במילון מובא גם ביטוי שיצא מאופנה: אָוָול סַחֶבּ, ידיד נפש: "משה דיין אוול סחבוּ, מכיר אותו מהבית". מן המילה נגזר שם התואר 'סחבקי', המונח 'סחבקיות', 'סחבקייה' כמפגש ישראלי הומה ודביק, 'סחבקיסטן' כשם חלופי לישראל. ונולד גם פועל: להסתחבק.
'סחבק' משמש כבר במילון בן אמוץ בהתייחסות של אדם לעצמו כגון "סחבק הולך היום לסרט", והשימוש אינו מופרך, שהרי במקור אדם אומר את זה לחברו. במילון בן אמוץ מובא הציטוט: "אתה לא אומר לסחבַּכּ (כלומר, לחבר שלך) לאן אתה הולך?" גם הגששים הנציחו את סחבק, במערכון "המוסך": "הוא, אני, סמי וסחבק". לעומת זאת יצא אהוד ברק בשירת הברבור של דרכו הפוליטית בסיסמה: "לא סחבק. מנהיג". לא עזר. ואיך אומרים סחבק באנגלית? קִראו בפינה של פול אוגדן.
המחווה הסחבקית המובילה היא הצ'פחה, ועל פואד גם נאמר שהיה "צ'פחן ידוע". צ'פחה היא מילה בערבית העירקית, ופירושה 'מכה על הראש', בלי פירוט כוונות. בהווי הישראלי היא אמורה להתקבל כמחווה של ידידות. הצ'פחה היא גם מכה קלה (או פחות קלה) בעורפו של הגבר שהסתפר, והיא התגלגלה למילה הכל-ישראלית ספיחס. היו מדרשים שקשרו את ספיחס ל'ספיח' או ל'ספחת', אבל הירושלמית באה לעזרתנו: שם אומרים 'צ'פיחס': מילה עירקית, גרסה יידישאית.
שיטור יתר. תרגום: מסע עמוס באדרנלין של שוטרים ברחובות חשוכים שבהם מסתובבים חשודים טבעיים, רצוי מהגרים, רצוי שחורים, ורצוי מאוד שניהם.
'שיטור יתר' מצטרף לאחיו הצעיר במכבסה, נטרול, ולאחיו הוותיקים סיכול ממוקד, שיטוח וחישוף. משקל פיעול זוכה סופית לתואר יקיר המכבסה.
ביום חמישי האחרון ביליתי את שעותי החל מן הצהריים בהרגעת עשרות ידידים, גולשים ואזרחים מהשורה לאחר שהתגלגלה אליהם קריאת המצוקה הבאה: "אני במצב נורא ימין עכשיו וזקוק לעזרה דחופה. אני בלימסול קפריסין באותו הרגע ואני פשוט איבדתי את הדרכון שלי, הטלפון שלי ואת הכסף שלי... בידידות רוביק". כמה מאלפי מקבלי המייל אף החזירו תשובה וקיבלו – לכאורה בחתימתי - הנחיות מדויקות, לאיזה חשבון בנק בלימסול להפקיד 800 סטרלינג או 900 יורו.
הונאת הרשת הזו כבר ותיקה אבל ממשיכה להפיל בפח לא מעטים. אז קודם כל, התנצלות, ולהרגיע – הססמה הוחלפה מיד והמיילים לא יֵצאו יותר מהכתובת שהזדהמה. בעזרת הדור הצעיר גם התגלה שההונאה נוצרה בלגוס, ניגריה. התשובות הספציפיות בשמי הגיעו כנראה מבאר שבע.
ורק חידה אחת נותרה: מה זה "אני במצב נורא ימין עכשיו". התשובה בנפלאות תרגום הגוגל. המקור הוא ככל הנראה "I am in an awful state. Right now I am in Limassol". הנקודה נפלה, וצמד המילים right now תורגם ל'ימין עכשיו'. לא רע בתור ססמה פוליטית. גילוי נאות: אני במצב נורא שלום עכשיו.
סמי מיכאל חוגג החודש תשעים. האיש המיוחד והמרגש הזה, שהיה שווה כבר מזמן פרס ישראל, שומר על צלילות האמירה ועל העקשנות שלא להוציא מתחת ידו יצירה ספרותית שאינה מושלמת.
לפני 18 שנה קיימתי עם סמי מיכאל סדרת שיחות, שיצאו לאור בספר "גבולות הרוח" בהוצאת קו אדום של הקיבוץ המאוחד. שוחחנו על כל נושא שבעולם, וגם על כתיבתו, וכמובן, על העברית שלו. ולהלן קטע:
- אתה יודע עברית מעירק?
- למדתי עברית עתיקה עד כיתה ו'. נשארו מילים עבריות שנבללו בערבית היהודית הדומה לאידיש, כלומר, תערובת של ערבית עם הרבה תוספות, הרבה מילים עבריות, ארמיות, פרסיות והודיות. זו היתה השפה היהודית הבגדדית. כותבים אותה באותיות רש"י, אך זר לא יבין אותה.
- מתי אם כן למדת עברית?
- מהיום הראשון בישראל. רציתי לקרוא ספרות. עד היום יש לי קושי לדבר בעברית. הרבה מילים למדתי בעצמי מהספרות ולכן לא ידעתי איך הוגים אותן. שנתיים אמרתי צַלַקַת, על משקל צַלַחַת, במקום צַלֶקֶת.
- עכשיו העברית היא השפה המרכזית שלך.
- עכשיו קיים החשד שאאבד את העברית כי היא שפה שנרכשה. זו בעיה אופיינית לכל אדם שהשפה שהוא יוצר בה היא שפה שנייה שלו. תמיד קיים החשש שהשפה השנייה, הנרכשת, תנשור מעליך".
אז החשש לא התממש, העברית לא נשרה, ומעיין היצירה נמשך. מזל טוב, סמי.
ילדי ארץ ישראל הם כידוע נושאי דגל המהפכה של העברית החדשה. לכך עזרו להם המורים, ולמורים עזרו המשוררים. שני שירים נשכחים נלמדו והושרו בבתי הספר עם תחילת שנת הלימודים.
אלף בית, קדיש יהודה סילמן, תרפ"ח (1928)
אלף – אשל נטע לפנים אברהם
בית – בית לאומי נחוץ עתה לעם
גימל – גן עדן היה לפנים למטה
דלת – דלתו סגורה עד עתה
הא – הדסה היתה לפנים מלכה
וו – ויהי היום והיא נסתלקה.
זין – זפת היתה בתיבת נוח
חית – חלקה היום בתורת חקרנינו.
טית – טוב טעם ודעת ביקש דוד מלכנו
יוד – יש ויש זה מכבר לכל סופרינו
כף – כעשׂ בחיק כסילים ינוח
למד – לחם בא"י מספיק עם דג מלוח
מם – משקה היה בסדום לפני גפרית
נון – נֵטֶף ממנו אין בארצות הברית
סמך – סממנים אחד עשר היו בקטורת
עין – עניים היינו היום באין משכורת
פא – פנחס בן אלעזר קינא קנאה
צדי – צדיקות זאת היום איפה הִנָּה?
קוף – קמח אם איננו אין תורה
ריש – רִיש אם ישנו אין סחורה
שין – שיר השירים היה פעם לשלמה
תיו – תאטרון ותמונוֹעַ עתה במקומו
הסבר לאות נון: השיר נכתב בתקופת "חוק היובש" האמריקני.
תמונוע הוא שם זמני שניתן לקולנוע בימיו האילמים, לצד ראינוע.
אלף בית, אברהם אברונין, תרפ"ז (1927)ץ לחן: ינינא קרצ'בסקי
יחיד: אלף, בית, גימל, דלת/ לי משור, גרזן מפסלת/ מקצועה, פטיש, מקדח,/ במלאכתי אני שמח/ מה אני ומה מלאכתי?
המקהלה: אומן, אומן, נגר אתה,/ ואלה מעשיך:/ לגזור העץ, לעשות כלים/ יודעות יפה ידיך.
יחיד: הא, וו, זין, חית, טית, יוד/ מספריים לי וחוט/ אך גם מחט לי קלה/ יום ולילה עמלה/ מה אני ומה מלאכתי?
המקהלה: אומן, אומן, חייט אתה/ ואלה מעשיך:/ לגזור אריג, לתפור בגדים/ יודעות יפה ידיך.
יחיד: כף, למד, מם, נון, סמך, עין,/ על כלי מלאכתי נא שימו עין:/ הנה אימום, הנה מרצע/ ובן-פטיש מסמר קובע/ מה אני ומה מלאכתי?
מקהלה: אומן, אומן, סנדלר אתה/ ואלה מעשיך: לגזור העור, לתפור בגדים/ יודעות יפה ידיך.
יחיד: פא, צדי, קוף, ריש, שין, שין, תו,/ לי יש פה, מָלוֹש ודף/ מרדה, טבלה, אף גם מכתש/ תנור בוער תמיד באש./ מה אני ומה מלאכתי?
מקהלה: אומן, אומן, אופה אתה/ ופה הם מעשיך:/ ללוש בצק, לאפות פִתָּה/ יודעות יפה ידיך.
• יום הכלב הבינלאומי וסודות הנאום של נתניהו
• שפת האהבה ושפת העבריינים
• דונלד טראמפ מדבר כמו ילד בן 10
• לשון מתנצלת: העזים נוהרות באוטובוסים לקלפי
• סוטים ונוצרים: שימוש דמגוגי וחסר אחריות בשפה
• על שרמוטות וחתולות רחוב
• מילון השד העדתי
• מירי רגב מבהילה בקטע מפגר
• האיפור המוש של ביבי
• איך מדיחים את הלכלוך מהכנסת?
• איך גל, טל, אור וחן כבשו את ישראל
• האוחצ'ית המשודרגת ונפלאות הטבור
• בין אמנות לנאמנות ובין כוסון לשרמוטה
• כל מה שמצחיק את היהודים
• הפוליטיקה של בעלי החיים
סחבקים שלנו? כנסו עכשיו לאתר הזירה הלשונית.
אקו"ם