"חובה לנקום דם": מה אבי בניהו יודע על דרוזים?
כאילו לא די באירוע המצער כשלעצמו, שהשליט אווירת נכאים בכפר ג'וליס רגע לפני חג הקורבן, סילופים, הכללות ודעות קדומות שפורסמו בטורו של אבי בניהו גם העלו את קצפם של הקוראים הדרוזים שהופעתו לגלות כי הם והבדואים חולקים מסורות של משפחות פשע. הכפשה בעטיפה של מחמאה היא עדיין הכפשה
"יש מה ללמוד מהם"כתב אבי בניהו בטורו במעריב בנוגע לאירוע הטרגי בכפר ג'וליס, מתוך כוונה להחמיא, כנראה. אבל לאורך כמה פסקאות קצרצרות, הכוונות הטובות שלו התבררו כנגועות בסילופים והכללות, והסתכמו בהפצת מידע לא מבוסס ורווי דעות קדומות. כשאי דיוקים והכללות בלתי מציאותיות מצליחים להשתרבב לעיתון מכובד, גם "מחמאה" עלולה להתקבל כסטירת לחי מצלצלת, לקהילה שממילא שבורה ומצולקת בעקבות האירוע הנורא, רגע לפני חג הקורבן.
"מסורת בעדה הבדואית והדרוזית מחייבת נקמת דם"
קודם כל, אין דבר כזה מסורת דרוזית ובדואית. העדה הבדואית מפוארת ומכובדת וכבודה במקומו מונח, אך מדובר בשתי חברות שונות, מסורות שונות, מנהגים שונים, מורשת שונה, מבנה חברתי שונה ולמען האמת - מלבד השפה הערבית שמשותפת לשתי העדות (וגם במקרה זה עבור הבדואים מדובר בניב שונה וייחודי להם) אין כמעט דבר משותף לשניהם, בוודאי לא מסורת מומצאת של "לנקום את מות בן משפחה".
בניהו, דובר צה"ל לשעבר ומפקד גלי צה"ל, היינו – איש תקשורת וותיק ומנוסה ללא עוררין, התבסס במאמרו על דעה קדומה, קשר בין שתי עדות שאין להן כמעט דבר במשותף, ייחס להן מסורת של אלימות שאינה קיימת, וממילא אינה קשורה למקרה המצער הנידון כהוא זה. התוצאה – השמצות מכוערות בעטיפה של מחמאה. העיקר הכוונה?
"כל משפחתו של ראש העיר תעזוב את הכפר"
במילים שבחר, צייר בניהו תמונה שחוטאת למציאות, בה משפחה שלמה גורשה מהכפר, כדי למנוע קיום מסורת שמחייבת אותנו לנקום את מותו של אדם.
בג'וליס, כפר רגוע ושלו בדיוק כפי שבניהו תיאר, דברים כאלה לא קורים כל יומיים. גם לא כל חודש, או שנה, או עשור, או שני עשורים. לכן, אירוע טרגי כזה מטלטל ומזעזע עד היסוד את כל תושבי הכפר, ובפרט את משפחת הקורבן, שנשארה בסערת רגשות איומה. סערת רגשות שכזו עלולה לגרום לכל אדם, דרוזי או לא דרוזי, לעשות מעשה פזיז שיתחרט עליו, ולכן הוסכם שיעזבו את הכפר.
למען הסר ספק, לא "כל משפחתו של ראש העיר" עזבה את הכפר - טענה שמציירת תמונה בה מאתיים איש גורשו בעל כורחם. מדובר בחמישה אנשים שנתבקשו והסכימו לעזוב, בהסכם הדדי בין שתי המשפחות ובמעורבות משטרת ישראל, על מנת שהרוחות יירגעו וכדי שאף אחד לא יחליט שהוא לוקח את החוק לידיים וגובה עוד מחיר דמים - לא מתוך מסורת, אלא מתוך כעס, כאב וצער על אובדן קרוב.
דרך אגב, מלבד אותם חמישה אנשים שעזבו את הכפר, משפחת עאמר (משפחתו של ראש המועצה) לקחה חלק בהלוויה וחיבקה את משפחת המנוח. אם כבר לנסות להחמיא לעדה, היה עדיף ללכת על הכיוון הזה, נניח.
"מסורת זו מסורת"
אין כזאת מסורת. נכון, היו אצל הדרוזים מקרים של רצח על בסיס כבוד המשפחה, אבל זה מגונה בכל תוקף ולא מקבל שום הצדקה מאף גורם בעדה. מדובר באוסף של מקרים פרטניים של אנשים שנטלו את החוק לידיים – בדיוק כמו אצל היהודים.
למה כשמדובר באירוע אלים אצל דרוזים, אוטומטית זה מקושר למסורת קדומה, למנהגים וחמולות, ולא בוחנים כל מקרה לגופו, כפי שהיה מצופה אם היה המקרה מתרחש בישוב יהודי? למה כשחמולות פשע נוקמות מדובר במסורת של עדה שלמה, וכשמשפחות פשע בערים יהודיות נוקמות זה לא?
מסורת זה להגיד "אין לי כח לבוא לארוחת חג אבל אני אבוא כי זו מסורת". מסורת זה לחשוב "נו, מה חינה עכשיו לפני החתונה... אבל אני אבוא כי זאת מסורת". מסורת זה לרטון "למה אני צריך לאכול העוגיית קרש הזאת שקוראים לה מצה", אבל לאכול בכל זאת כי זו מסורת.
אף אחד לא אמר "שמע, ממש לא בא לי לרצוח מישהו ממשפחת ראש המועצה אבל אני אעשה את זה, כי זאת מסורת". המסורת הזאת אולי מתיישבת יפה בטור של בניהו, אבל אין לה שום בסיס במציאות.
מיותר לציין שגם לא מדובר במשפחות פשע. מדובר בשתי משפחות שגידלו את טובי בנינו, מהאחת יצא הלוחם הדרוזי הראשון בסיירת מטכ"ל ומהשניה יצא המג"ד הדרוזי הראשון שנהרג ממטען בדרום לבנון במלחמת לבנון הראשונה.
באותה שנה, אגב, בניהו היה יועץ התקשורת של שר הביטחון דאז יצחק מרדכי. בעקבות הטור האחרון שלו, אולי הגיע הזמן שבניהו ימנה לעצמו איזה יועץ תקשורת, שימנע ממנו להפיץ שטויות והכפשות במסווה של מחמאה. ואם לא יועץ תקשורת, לפחות שיתנצל בפני כפר שלם, שגם ככה כואב לו מספיק בתקופה האחרונה.
עוד כותרות:
• ביונסה מפתיעה בהצעת נישואין על הבמה
• אמא עם רובה: כהנא חי בפרברי ארה"ב
• אינטימי: הצצה לחיים הסוערים של פיקאסו
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
לדף הפייסבוק של דניאל סלאמה
אקו"ם