מירי רגב: שרת יחסי הציבור לעצמה
מה דחוף היה למירי רגב לרכב שוב על השכבות החלשות בטקס שנתן במה לכל שכבות האוכלוסייה? מה נחוץ היה לה סרטון היציאה המבוים מהאולם, פרט ליחסי ציבור זולים לעצמה? שרת התרבות לא מבינה על מה היא מדברת ומביישת את מעמדה
היא אפילו כבר לא מנסה להסתיר את זה.בהתחלה אנשי התקשורת התפלאו על כמות המידע שנורה מדוברות השרה ומשרד התרבות חדשות לבקרים (מילולית, לא עבר יום אחד בלי ידיעה כלשהי מכיוון השרה, לפעמים אפילו שתיים), אך מהר מאוד התברר כי כמות הידיעות חסרת הפרופורציות לא מעידה על כמות או איכות העשייה.
מירי רגב תקפוץ על כל הזדמנות להגיב, לא משנה על מה, והמהירות שבה מגיעות תגובות המשרד והשרה לאמצעי התקשורת על כל דבר שקורה או לא קורה בתחום התרבות מעידה גם היא על קלות הדעת של אמירותיה של השרה.
אוהבת להיות בכותרות, ולעזאזל הסיבה. מירי רגב בטקס פרסי אופיר
צילום: יהודה פרץ
מירי רגב אוהבת להיות בכותרות, ולעזאזל הסיבה. היא אוהבת את אור הזרקורים (ע"ע הפוטו אופ הנוצץ משל היתה שחקנית הוליוודית בפסטיבל קאן) היא אוהבת לעורר מהומות ("קאט דה בולשיט"), היא אוהבת להצהיר הצהרות ("תרבות בפריפריה") והיא תגיד ותעשה הכל על מנת לעורר כלפיה אמפתיה זולה (גם אם צריך להעיר את השד העדתי, כאילו מוצאה הוא זה שמעורר אנטגוניזם, ולא היא עצמה).
מירי רגב תחייך לכל מצלמה, תשתתף בכל אירוע ולא תבחל בשום אמצעי על מנת להאדיר את שמה, גם אם מה שיצא זה "רגע, רגע, רגע, רגע, רגע, רגע, רגע, רגע, רגע, רגע, רגע, רגע, רגע, רגע, רגע, רגע", או "אייל גולן קורא לכם, איזה כיף, התכנית חוזרת, תכנית מדהימה".
• שרת התרבות בשירות אייל גולן
• ועדת האתיקה נגד רגב: יח"צנות אסורה
בטקס פרסי אופיר האחרון (ולא "טקס אופיר", כפי שנכתב ונאמר על ידי השרה ודוברותיה, כפי שלא אומרים "טקס אוסקר" או "הופעה ברי סחרוף", קוריוז קטן שמסמל עד כמה באמת השרה מתעניינת או מבינה בקולנוע עצמו), רגב עשתה לעצמה כותרת נוספת על חשבון היצירה הישראלית, בד בבד עם כיבוש פסגה חדשה של יחסי ציבור זולים שלא ראויים לאדם במעמדה.
כל כך הרבה מקרים צריכים היו לקרות במקביל כדי לצלם את השרה יוצאת בהפגנתיות מן האולם. אשת יחסי הציבור שלה עמדה במקרה בירכתי הבמה ולא ישבה במקומה, במקרה לגמרי היא גם צילמה עם הסמארטפון את הקהל, במקרה עדשת המצלמה כוונה לעבר השרה, שבדיוק באותו רגע קמה ממקומה ויצאה בהפגנתיות ובארשת פנים רצינית מן האולם. איזה צירוף מקרים קוסמי.
כולם יודעים מה מירי רגב חושבת על דרוויש. למה היא היתה צריכה את הסרטון המבוים הזה, שנשלח לאמצעי התקשורת בין רגע? להראות כמה מירי רגב נחרצת בדעותיה? את זה אנחנו יודעים. להראות עד כמה אין לה כבוד ליצירה על אף היותה שרת התרבות? גם לזה כבר התוודענו. להדגיש את סלידתה מכל מה שמנוגד לדעותיה שלה? גם זה ממש לא חדש. לא. מטרת הסרטון המבוים והמביש הזה, היתה אך ורק לעשות יחסי ציבור לעצמה.
מרוב דאגה ליחסי הציבור של עצמה, מירי רגב אפילו לא שמה לב עד כמה הנאום שלה מנותק לחלוטין למה שייצג הטקס עצמו. די היה לה למירי רגב להעיף מבט בסרטים המועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר – אחד של יוצר מזרחי ("אבינו" של מני יעיש), אחד של יוצרת חרדית ("לעבור את הקיר" של רמה בורשטיין) ואחד שמתרחש בכפר בדואי ("סופת חול" של עילית זקצר) על מנת להתגבר, רק הפעם, על הצורך העז לרכב על השכבות החלשות והפריפריה על מנת ליצור לעצמה כותרות, ופשוט לפרגן לקולנוע הישראלי - כור היתוך של סגנונות, אנשים מכל שכבות האוכלוסייה וסיפורים בכל הצבעים. עובדה.
אבל למירי רגב לא אכפת. מירי רגב תמשיך ותדאג שלא יעבור יום בלי שמירי רגב תהיה בכותרות, ולא בזכות עשייתה. כל עוד שמה יושמע, מירי רגב תהיה מרוצה. מירי רגב לא תנוח ולא תשקוט, עד הסרטון המבוים הבא.
• האפליה המתקנת של רגב יוצרת עוד פילוג
• לידיעתך, רגב: כך הפך 'הבימה' לתיאטרון הלאומי
• סוף לחוק הספרים: "יום אבל לספרות הישראלית"
• "כשרגב מדברת על הפריפריה, היא לא מתכוונת אליי"
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם