לפני ואחרי הומוג'ניק: 20 שנה למהפכה של ביורק
ביורק היא אמנית נדירה ולאבולוציה היצירתית שלה אין אח ורע. רגע לפני שתשחרר אלבום חדש, עצר רז ישראלי לחגוג 20 לאלבומה השלישי Homogenic, ולהסביר מדוע מדובר באלבום מפתח בקריירה של הזמרת האיסלנדית, ובאחד האלבומים החשובים בכל הזמנים
לא כל יום יוצא אלבום קלאסי, חוצץ תקופות, כזה שיש לפניו ואחריו מובחנים, שלאחר צאתו האמן והז'אנר המוזיקלי אליו הוא משתייך לא יהיו שוב אותו הדבר. אלבום חשוב שכזה גם לא יוצא כל שנה. אבל שנת 1997 חרגה מהסטטיסטיקה, עם שתי קלאסיקות כאלה. אפילו שלוש, אם מתחשבים לוקאלית במה עשה אלבום הבכורה של אביתר בנאי לשוק המוזיקה הישראלי.רק לפני מספר חודשים חגג כל העולם 20 שנה לאחד האלבומים החשובים של שנות התשעים, אלבום שלאחריו הלהקה החשובה בעולם תבחן בזכוכית מגדלת, שהשפיע על עשרות אלבומים ולהקות ועדיין נשמע רענן ומרתק, שני עשורים מלאים לאחר צאתו. אבל, כאמור, הוא לא האלבום הקלאסי היחיד שיצא באותה שנה. גם אם לא מקובל לשים אותם זה לצד זה בשל השוואה מצמקת, Homogenic של ביורק שיצא ב-22 בספטמבר 1997, הוא אלבום מופת שלפניו ואחריו היא והעולם המוזיקלי שקשור אליה לא יהיו עוד אותו הדבר.
מה שהיה ידוע עוד קודם לכן, קיבל משנה תוקף חסר פשרות באלבומה השלישי, שקבע מעבר לכל ספק שביורק היא יוצרת יחידה ומיוחדת במינה, בדיוק כמו פיקאסו או לאונרדו דה וינצ'י, אלפרד היצ'קוק או פרינס, מיילס דייויס או אפקס טווין. בזמן שאמנים אחרים הושפעו מהסאונד, האווירה והגישה המוזיקלית החדשנית שלה, ביורק כבר הייתה בדרכה להרפתקאות מוזיקליות חדשות.
לאלבום הבכורה הבינלאומי שלה, אם לא מחשיבים את האלבום שהוציאה בגיל 12 ואת אלבומיה עם להקת The Sugarcubes, קראה היוצרת האיסלנדית "התחלה" (Debut), זה שיצא שנתיים אחר כך נקרא "אחרי" (Post), ולאלבומה השלישי החליטה לקרוא היוצרת "הומוגני", ולא בכדי. עבורה, על אף ההצלחה העצומה לה זכו שני אלבומיה הראשונים והכתרתה למלכה הבלתי מעורערת של הפופ האלקטרוני, רק באלבומה השלישי הרגישה הזמרת שהיא הצליחה להגיע ליצירה שלמה. עד כתיבתו, החקירה הדקדקנית שלה אחר דרכי הבעה אמנותית חדשות הייתה מרתקת באותה המידה, והניסיוניות המוזיקלית שלה לא הסתיימה, חלילה, עם צאתו. אבל זה האלבום ההוליסטי הראשון שלה, יינג ויאנג של אישיות וטכניקה.
בעוד שני הראשונים סימנו התחלה וסוף של תקופת בשלות וגדילה, וחדירה וכיבוש של שוק המוזיקה הבינלאומי, האלבום השלישי הוא זה שבאמת חשף טפח והרבה יותר מזה מאישיותה המסקרנת.
ביורק החליטה להפסיק לעבוד עם המפיק נלי הופר, בגלל שהם "הפסיקו להפתיע אחד את השנייה". במקומו נכנס לתמונה המפיק מרק בל מ-LFO, שליווה את ביורק עד מותו בשנת 2014. אבל לא רק זה מה שחצץ בין יצירותיה הקודמות לחדשה.
האלבום החדש הושתת כולו על שתי קיצוניות מוזיקליות – שמיניית כלי קשת מצד אחד, וביטים אלקטרוניים קראנצ'יים, שיאפיינו את הסאונד המיוחד שלה מעתה והלאה, מצד שני. הזמרת, ילדת פלא שחונכה על ברכי המוזיקה הקלאסית, ומאוחר יותר הייתה קונצנזוס של פופ אלקטרוני אמיץ, חיברה עבר ועתיד, ילדות ובגרות, טכניקה והמצאה, לכדי עשרה שירים שמזקקים את המהות הבסיסית ביותר שלה כאמן פורץ דרך.
אחד השירים הראשונים והיפים ביותר שביורק כתבה ל-Homogenic כלל לא נכנס לאלבום, משום שהולחן ועובד עם גיטרות. So Broken ביטא במדויק את תחושותיה של הזמרת לאחר אירוע חבלני שישנה את חייה מן הקצה אל הקצה, כאשר קולה השבור שהוקלט במטבח ביתה שאמור היה להתפוצץ, מפלס דרכו למאזין דרך מעבה סבוך של גיטרות ספרדיות. אבל השיר היפהפה, האנדלוסי החם, חרג מהסטייל האיסלנדי הקפוא והדוקרני של מה שעתיד היה להיות Homogenic, ולכן יצא רק במהדורה היפנית של האלבום וכבי סייד. לא בגלל שהוא לא היה טוב מספיק, הוא פשוט לא התאים לקונספט.
Bjork - So Broken
כאמור, לא רק שלמות הוליסטית וחדשנות מוזיקלית מאפיינים את המעבר מ-Post ל-Homogenic, אלא גם מקרה מזעזע שהפך את עולמה של הזמרת על פיו. מעריץ חולה נפש שלח לזמרת מכתב נפץ, שבמזל אותר על ידי משטרת לונדון לפני שהספיק להגיע ליעדו. המעריץ תיעד את עצמו מתאבד לאחר שליחת המכתב, ומשהו בביורק התמימה מת יחד איתו.
היוצרת עזבה את ביתה באנגליה ועברה למלגה, ספרד, להקליט שם את אלבומה השלישי יחד עם צוות מצומצם של מוזיקאים, במה שהגדירה כחשבון נפש וחיפוש עצמי, ואף לידה מחדש. מהחיפוש העצמי הזה, שמקורו במוות, נולד האלבום המשמעותי ביותר בקריירה של יוצרת שלא מפסיקה להפתיע, גם עשרים שנה לאחר צאתו.
Excuse me
But I just have to
Explode
Explode this body
Off me
I’ll be brand new
Brand new tomorrow
A little bit tired
But brand new
Bjork - Pluto
שם האלבום השלישי של ביורק מבטא במדויק את המעבר של הזמרת מכתיבת שירים לכתיבת אלבומים. מאז Homogenic, כמעט כל האלבומים של ביורק התאפיינו בקונספט מוזיקלי אסתטי מובחן. מ- Vespertine ב-2001, שגם הורכב בבסיסו מאלקטרוניקה וכלי קשת, עם תוספת של מקהלה, נבל ותיבת נגינה שביורק בנתה בעצמה, ועד Vulnicura, אלבומה האחרון משנת 2015, אלבום פרידה כואב ומצמרר שממש החזיר את ביורק למקום הבטוח שלה – מוזיקה שמורכבת מאלקטרוניקה וקשתות בלבד, לאחר עוד כמה הרפתקאות מוזיקליות מרתקות שאפיינו את הזמרת במהלך שנות האלפיים.
הן בזכות עבודה עם מוזיקאים ומפיקים שונים, בהתאם לקונספט המוזיקלי של האלבום ומתוך זיקה לעבודה משותפת עם יוצרים חדשניים מכל העולם; הן בזכות ארסנל כלי נגינה ומוטיבים מוזיקליים מיוחדים עבור כל יצירה חדשה; ולעתים אף בזכות קונספט טכנולוגי, מוזיקלי או רעיוני מובחן, מעתה והלאה ביורק לא תסתפק באוסף שירים יפים, אלא תמשיך לאתגר את עצמה ליצירת שלם שהוא הרבה מעבר לסכום חלקיו.
שתי הדוגמאות הבולטות ביותר הן האלבומים Medulla ו-Biophilia. הראשון מורכב כמעט לחלוטין מקולות אנושיים, גם כאשר הוא ממש לא נשמע כך. השני, והמקרה המובחן מכולם, מתפקד כמעין מחווה אקדמאית-מוזיקלית לאמא טבע. היה זה האלבום הראשון בעולם שנבנו עבורו עשר אפליקציות שמסבירות את עשרת תופעות הטבע שבמרכז עשרת השירים שהולחנו עבור ובאמצעות כלי הנגינה שמופעלים על ידי או מדמים את תופעות הטבע הנידונות. מסובך? מוזר? מתוחכם מדי? שאפתני מדי? לא. זה פשוט ביורק.
כשהוטח בפניה של ביורק עם יציאת Homogenic שבמוזיקה אלקטרונית אין נשמה, היא החזירה ש"אם במוזיקה אין נשמה זה בגלל שלא הכניסו בה נשמה". היום אף אחד לא יעז להאשים אותה במשהו כזה. אם נחזור רגע לשני אלבומי המופת של 1997, ביורק אפילו הקדימה את רדיוהד בכל הנוגע להחדרת אלקטרוניקה לא פשוטה לעיכול למיינסטרים הבינלאומי.
גם את שני האלבומים הראשונים היה קשה לסווג. היו שהגדירו את ביורק בתקופת Debut כחלק מתנועת הטריפ-הופ מבריסטול, בזכות הקריצה לפורטיסהד והעובדה שטריקי תרם להפקתו. היו שהגדירו את האלבום פורץ הדרך כדאנס אלקטרוני ואפילו כסוג של האוס, בזכות השתלטות הזמרת על רחבות הריקודים. בארה"ב, להיטיה של ביורק השתלטו דווקא על מצעד ה"רוק המודרני".
אבל אם היה קשה לסווג את ביורק בתחילת הדרך, עם אלבומי אלקטרוניקה חלוציים וחוצי ז'אנרים שכבשו הן את המצעדים, הן את המועדונים והן את המבקרים, את אלבומה השלישי אי אפשר היה לסווג אלא כ"אלבום של ביורק".
מאז ועד היום, במשך 20 שנה רוויות אקספרימנטליות מוזיקלית, ביורק שמרה על כוחה כאמנית הסאונד הטובה והמעניינת ביותר ביקום. Homogenic הוא לא רק אלבום, לא רק סמן דרך ולא רק תקופה. הוא מרכיב באישיות של יוצרת חד פעמית, שמחברת אמנות, טכנולוגיה, אקספרימנטליות ושאפתנות עצומה, ליצירת תכונה חד פעמית ומובחנת, שאין אלא לקרוא לה פשוט – ביורק.
ב-2 באוגוסט 2017 שחררה ביורק לינקים לרכישה מוקדמת של אלבומה החדש באתר שלה, העוקב ליצירה העצובה ביותר שהוציאה עד כה, לצד הבטחה שהאלבום יצא "ממש בקרוב". את האלבום החדש, ששמו עדיין לא ידוע, היא הפיקה יחד עם אשף האלקטרוניקה הביזארית ארקה (Arca), איתו שיתפה פעולה גם באלבומה הקודם. וזהו. זה כל מה שידוע על האלבום החדש שייצא בדיוק 20 שנה אחרי Homogenic, שהגדיר מחדש מהו ארט-פופ, הציג ביורק שלמה ומאתגרת וסימן סוף של עידן והתחלה חדשה. וזה מספיק כדי לחכות לאלבום החדש של הזמרת בציפייה מתוחה. לכו תדעו מה אחת היוצרות החשובות ביותר של המאות ה-20 וה-21 תמציא הפעם.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם