גשם נדבות וממטרים לפרקים בזירה הלשונית
מדוע נפתחו ארובות השמיים? מי חתום על המילה מטרייה? מתי הגשם שוטף ומתי הוא ברכה? הזירה הלשונית מגשימה חלום, עם מדור מיוחד לכבוד הגשם הראשון
ריח הגשם באביב מוליך אל תובנה לשונית. נהוג לומר ששפה מרבה במילים ובביטויים בתחום שיש לה בשפע, כמו שלג לאסקימוסים וגמלים לבדואים. בכמה תחומים מגלה לנו העברית שריבוי השמות הוא דווקא בתחומים שבהם יש מחסור. אחד מהם הוא גשם. דומה שמספר המילים והצירופים הקשורים בגשם עולה על מספר ימי הגשם שיש בשנה באזור מוכה המדבר שבו בחרנו לחיות.על המילה המובילה בתחום מתחרות כבר בתנ"ך שתי מילים: 'גשם' ו'מטר'. הגשם מוכר לנו גם מהאוגריתית, ובשיכול אותיות בערבית – סג'מ. גרסאות של מטר מופיעות כמעט בכל שפה שמית המוכרת לנו, מארמית וערבית ועד האכדית. בין שתי המילים תיקו – 35 פעמים גשם, 38 פעמים מטר. יש גם חיבורים: "וגשם מטר, וגשם מטרות בכל עוזן" (איוב). התיקו נשבר כשמגיעים למילים מאותו שורש. כאן 'מטר' מוליכה ללא עוררין. רק פעמיים בתנ"ך אנחנו 'מגושמים' או השמים 'מגשימים' עלינו, ובעברית החדשה 'גשמה' היא צינור להולכת מי גשם. לעומת זאת הפועל 'המטיר' חוזר שוב ושוב, וגם במשמעות מטפורית, שהרי אלוהים המטיר על סדום ועמורה "אש וגופרית".
בן יהודה חתום על המילה 'מטרייה', המופיעה כבר ב-1887 בעיתון הצבי יחד עם 'שמשייה'. מאוחר יותר נולדה המילה 'ממטרה', המופיעה בעיתונות החל משנות השלושים המאוחרות. מאוחר עוד יותר נולדה 'ממטר' כתרגום עברי ל-shower, גשם היורד בקילוחים ובהפסקות, ומוכר למאזיני תחזיות מזג האוויר. אחת הסיבות לשליטת 'מטר' היא של'גשם' משמעות נוספות, גוף, מילה ארמית שנקלטה בעברית ומכאן 'הגשמה', 'גשמיות', 'מגושם', וכן המילה שלא נקלטה 'גשמנות' - מטריאליזם. בספר נחמיה מופיעה גם דמות לא פופולרית – גשם הערבי.
בעוד השורש של מטר מככב, הגשם נותר למלוך בתחום צירופי הלשון. כמה גשמים מעתירים עלינו המקורות: 'גשם נדבות' בתהלים, 'גשמי ברכה' ביחזקאל, והמשנה מספרת לנו על "גשמי רצון, ברכה ונדבה ירדו כתיקנן, עד שיצאו ישראל מירושלם להר הבית מפני הגשמים". ביחזקאל יורד 'גשם שוטף', במלכים נשמע 'קול המון הגשם', ועוד. הביטוי 'גשם זלעפות' הוא חידוש בעקבות 'רוח זלעפות', רוח זועפת, מתהילים. יש גם ביטויי מטר: 'מטר סוחף' במשלי, 'מטר השמים' בדברים, 'מטרות עוז' באיוב, ומכאן "גשמי עוז".
לצד המטר והגשם זוכה הגשם העברי לעוד מילים נרדפות. 'זרזיף' בתהילים הוא ככל הנראה גשם כבד, אבל עקב צלצול המילה פירושו היום גשם חלש או סתם טפטוף. סביב הפסוק "כשעירים עלי דשא וכרביבים עלי עשב" נוצר ים פירושים. 'רביבים' הם אולי גשמים רבים, אבל מה עושים כאן השעירים, העיזים? ההסבר הניתן הוא שהשעירים מתייחסים לגשם כהה המזכיר עיזים שחורות, ויש טענה שגם 'רביבים' הם כבשים המזכירים גשם. אולי.
היפה מכולם הוא הביטוי הטמון בפסוק הבא: "בַּיּוֹם הַזֶּה נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ". כך החל ה'מבול', שהיא עצמה מילה שנויה במחלוקת. חוקר המקרא גזניוס קושר את 'מבול' לשורש יב"ל, כלומר, מוביל המים בדומה ל'יובל'. אחרים קושרים אותה לשורש נב"ל והיא נקשר להשמדת בני האדם.
הגשם הראשון הוא היורה, המתייחס כנראה לכך שהגשם הנורה מן השמיים. המילה הנרדפת לו במקרא, מאותו שורש, היא 'מורה'. בעיתון הצבי משנת 1889 נכתב: "השקאים המספיקים מים לעירנו נבהלו מפני המורה הראשון, ויקטינו את שער המים". תרגום: בעלי החזקה על מקורות המים נבהלו מן הגשם הראשון, והוזילו את מחיר המים. 'מלקוש' קשור לאיחור בשפות שמיות שונות. במקרא ליקש פירושו אסף את הפרי האחרון.
והיום? עוד ועוד גשמים נוספו לנו, וביניהם 'גשם שלג' או באנגלית sleet, 'גשם קופא', 'גשם תלוי' שהוא מבנה עננים ייחודי הקרוי וירגה, ורחמנא ליצלן 'גשם חומצי' ו'גשם רדיוראקטיבי', או כלשונו של בוב דילן: מה הם עשו למטר (what did they done to the rain?). לוועדת פרס נובל נייעץ בעניין זה שאינו משיב לטלפונים: אם יורקים לכם בפרצוף אל תגיד שיורד גשם, ביטוי שמקורו ביידיש. לעמלים על התאגיד הציבורי נאמר בעקבות משלי: "נְשִׂיאִים וְרוּחַ וְגֶשֶׁם אָיִן, אִישׁ מִתְהַלֵּל בְּמַתַּת שָׁקֶר", ועל טראמפ נאמר שהמוטרדות המיניות שלו צצות לקראת הבחירות כפטריות אחרי הגשם.
שישים שנה בדיוק חלפו מאז אחד האירועים המכוננים ביחסי יהודים וערבים במדינת ישראל, הטבח בכפר קאסם. האירוע הטריד אותי מאז היותי בן 11, ובשנות התשעים ערכתי עליו מחקר מקיף שהניב מחזה ("מלינקי" בתאטרון הבימה) וספר: "כפר קאסם: אירועים ומיתוס".
לפרשת כפר קאסם היבט לשוני מרכזי. במידה רבה, הטבח הזה התחולל בעקבות שימוש רשלני עד נפשע בשפה. מחקר מקיף על ההיבט הזה מופיע בפינת עיון, וכאן כמה טעימות מן המילים שהשמיעו האנשים בשרשרת הפיקוד. ראשיתם בחצי הלצה של מפקד כוחות הצבא באזור ישכה שדמי, וסופם בפקודות זוועה של המפקד הזוטר באזור הטבח, שלום עופר.
ישכה שדמי, בקבוצת הפקודות: ״בשעות העוצר הם יכולים להיות בבתים ולעשות כאוות נפשם, יחלי ישרבו קהווה, יחלי בסירי מבסוט ['ירצו ישתו קפה, ירצו ישבו בנחת׳], אבל מי שייראה מחוץ לבתים, יפר את העוצר, יירה. מוטב שיילכו כמה ככה, ואז הם יידעו ללמוד לפעמים הבאות. ... אני לא רוצה סנטימנטים, אני לא רוצה מעצרים". ומה יקרה למי שיסתובב בשטח גם אם לא ידע על העוצר?, נשאל שדמי. "אללה ירחמו": שדמי חזר על המילים האלה פעמיים ופירושם בערבית – הלך לעולמו.
מלינקי העביר את הפקודה: "לא יורשה אף תושב לעזוב את ביתו בשעת העוצר. אשר יעזוב יירה. לא יהיו מעצרים". לשאלה מה לעשות עם החוזרים מהשדה אמר: ״דינם כדין כולם... אללה ירחמו״. אבל, הוסיף מלינקי ״לא לרצוח ולשמור על כבוד החיל. אנחנו הורגים בשאט נפש, אבל איננו רוצחים".
מפקד אחת הפלוגות, יהודה פרנקנטל, היה מזועזע והודיע לאנשיו: "היות והאנשים האלה שחוזרים אינם יודעים, נכניס אותם לבתים ולא נפגע בהם בכל שעות הלילה״. בגזרתו אכן לא נפגע איש. מפקד הפלוגה השנייה חיים לוי פעל בשיטת הכסת"ח: ״שמעתם ממלינקי מה לעשות״, ולאחד מהמפקדים בשטח אמר: ״תנהג כפי הבנתך, תפעל בגמישות״. בגרת לוי אירע הטבח.
מפקד המחלקה בכפר קאסם גבריאל דהאן כבר היה נחרץ: "תפקידכם יהיה לבצע עוצר בית בכפר קאסם, ולירות על מנת להרוג בכל אדם שייראה אחרי שעה 17.00 מחוץ לבית, בלי הבדל בין גברים, נשים, וילדים החוזרים מחוץ לכפר. המתת אנשים בבתים תיחשב 'רצח', המתת אנשים מחוץ לבתים תיחשב 'הריגה'".
המ"כ שלום עופר כינס את רוב השוטרים בשער הכפר. הפקודות שלו מזכירות ימים אפלים: ״לקצור אותם״; ״כלב, עמוד באמצע השורה!״; ״זה עוד חי, תן לו״; ״תן להן אחת אחת בראש״. בעת משפטו אמר: "פעלנו כמו גרמנים, באופן אוטומטי, לא חשבנו".
ההרג הופסק על ידי קצין שעבר במקום, אבל כבר לא היה את מי להציל. תזכורת: הנאשמים קיבלו מאסר עד 17 שנה על רצח 41 מאנשי הכפר, וזכו לחנינה אחרי שלוש שנים, לאחר שבילו מאסר בתנאי קייטנה.
אורי הייטנר מתייחס לסיפור על אוסישקין והרחוב שנקרא על שמו: "אוסישקין לפי המסופר קבע שלטים עם שמו, במקום השלטים הקודמים. ובכלל, אוסישקין היה חרד מאוד להנצחתו ולא סמך על ההנצחה אחרי מותו. הוא התעקש על כך שמצודות אוסישקין באצבע הגליל, ייקראו, כשמם הקבוע: אוסישקין א', אוסישקין ב' וכו', ואכן כך הם נקראו תחילה. אמנם חברי הקיבוצים נלחמו, אך ועדת השמות שבראשה עמד, איך לא... אוסישקין, דחתה את בקשתן".
"דוגמה הפוכה", מוסיף הייטנר, "היא המחנך ד"ר חיים בוגרשוב. עיריית ת"א החליטה להנציח את שמו ולקרוא רחוב על שמו עוד בחייו. הוא התנגד לכך בתוקף, אך העיריה התעקשה וקבעה את שם הרחוב. בעקבות זאת הוא עיברת את שמו לבוגר".
יורי מור כותב: במאמר שהופיע באתר, נתקלתי במשפט מעניין: 'בהזדמנות זאת שאוסישקין מת', עם הגרסה החלופית 'פושקין מת'. לביטוי העברי 'על חשבון הברון' (חינם) יש מקביל הרוסי: 'פושקין ישלם'. למה ברון – ברור. למה פושקין? אין הסבר. חי בצניעות, בקושי פרנס את אישתו היפיפייה נטליה משכר הטרחה העלוב עבור שיריו הגאונים. פושקין המסכן היה אחראי לא רק על תשלומים של כל הרוסים אלא גם על מטלותיהם: 'מי יעשה זאת במקומך? פושקין? ' – היו נוזפים בנו". אגב, לגירסת "פושקין ישלם" יש גירסה תל אביבית עתיקה, הקשורה בבריון מקומי: "שולמן ישלם".
• פקק תנועה בסינית, בוב דילן בעברית
• למה התכוון בנט ב"למסור את הנפש"?
• על הקשר בין בול עץ לבול דואר
• ישתדרג שמו לעד: המשפטים של שנת תשע"ו
• גרבוזייה ונטרול: המילים של שנת תשע"ו
• משפטי המחץ של שמעון פרס
• סלנג אוסטרלי ושפת הידיים הישראלית
• מי אמר טיהור אתני?
• ארדואניזציה: מילון הדמוקרטיה הישראלית
• הסחבק האולטימטיבי וצ'פחן ידוע
• יום הכלב הבינלאומי וסודות הנאום של נתניהו
• שפת האהבה ושפת העבריינים
• דונלד טראמפ מדבר כמו ילד בן 10
• לשון מתנצלת: העזים נוהרות באוטובוסים לקלפי
• סוטים ונוצרים: שימוש דמגוגי וחסר אחריות בשפה
• על שרמוטות וחתולות רחוב
• מילון השד העדתי
• מירי רגב מבהילה בקטע מפגר
נסחפתם במטר זלעפות? כנסו עכשיו לאתר הזירה הלשונית.
אקו"ם