תחת-מים: הזירה הלשונית משחקת בצוללות
משירת הים עד השפעה של סם, משפת עבריינים ועד שפת שופטים: הזירה הלשונית מכתירה את מילת החודש מתחת למים, החל ממלחמת העולם הראשונה ועד מעמקי הסוגיה המטרידה
'צוללת' היא ללא מתחרים מילת השבוע, ובעצם מילת החודש. היא נכנסה לחיינו בימי מלחמת העולם הראשונה, ומופיעה במילון למונחי ימאות של ועד הלשון משנת 1940.השימוש הנרחב בצוללות נעשה לראשונה במלחמת העולם הראשונה, והעיתונות חיפשה שם מתאים. בכמה עיתונים תרגמו העורכים את המונח הגרמני Unterseeboot: ובקיצור U-boot, מילולית: אוניה מתחת לים, וקראה לצוללות בכמה חלופות. 'תחת-מים': "תחת המים הגרמני U9 תקף את אניות המלחמה האנגליות" (האור, 1915); 'אניה מתחת למים': "שתי אניות גרמניות מתחת למים תקפו פתאום את אניות המלחמה האנגליות (האור, 1915); וכן 'אניה הולכת תחת פני המים'. המונח האנגלי sub-marine דומה במשמעותו אך ההשפעה הישירה באותה תקופה היתה גרמנית. לצד אלה מופיע בעיתונות העברית כבר בעשור הראשון של המאה העשרים המונח 'סירות צוללות', וכאן 'צוללות' הוא שם תואר. לצד המונחים שנעלמו מופיעה המילה 'צוללת' או ברבים 'צוללות' כבר במהלך מלחמת העולם הראשונה.
המילה 'צוללת' שאבה את השראתה היישר משירת הים. שם מופיע, פעם יחידה בתנ"ך כולו, הפועל לצלול במשמעות לשקוע במים: "נָשַׁפְתָּ בְרוּחֲךָ, כִּסָּמוֹ יָם; צָֽלֲלוּ כַּֽעוֹפֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִֽים". לשורש צל"ל מקבילות רבות בשפות שמיות שונות. יש עוד שני שורשי צל"ל שאינם קשורים לצלילה ולשקיעה – משמעות הקול, ומכאן צליל וכן צלצול; ומשמעות הצל, הצללים וכדומה. האטימולוג קליין סבור שמדובר במילת חיקוי, אונומטופאה המזכירה אולי את קולו של הטובע במים. המילה הקרובה לפועל היא 'מצולה', והיא מופיעה 12 פעמים במקרא, בביטויים כמו 'מצולות ים' או 'מצולות יאור', וכן 'יוון מצולה' בתהילים. פעם אחת מופיעה גם הצורה 'צוּלה'.
צלל זכה לעדנה כדימוי מפתח רב שימושים. ונראה שדימוי הירידה המהירה אל מתחת לפני המים עורר את דמיון יוצרי העברית החדשה, בעיקר באתרי הסלנג למינהו. אז מה היה לנו?
התעמקות בנושא: "השופט אליקים רובינשטיין צלל למעמקי הסוגיה המטרידה" (גלובס, 31.8.04).
נפילת מניות בבורסה: "הנאסד"ק צלל, האינתיפאדה נסקה" (הארץ, 6.9.04).
שינה עמוקה: "צללתי למיטה בעשר" (קוטג', 2004).
מין אוראלי: "ואז צללתי אל בין הירכיים שלו" (הברוטיק, 2004).
ירידה למחתרת בשפת העבריינים: "אחרי המכה בבנק הפועלים הבן אדם צלל 80 אלף מיל מתחת למים, אין לו זכר" (שמעון חסון, מילון הסלנג המקיף).
הימצאות תחת השפעה כבדה של סם, בעיקר הרואין: "לא מעט אנשי סצינה מוכרים בתל-אביב אוהבים את הצלילה של ההרואין ומתנסים בה על בסיס קבוע" (דפנה לוסטיג, ynet, 9.5.02).
נפילה מופגנת של שחקן כדורגל כדי לסחוט עבירה: "סוארס צלל ברחבה והציל את ליברפול" (ynet, 19.1.14).
השתמטות מתפקיד, בעיקר בשפה הצבאית. וא-פרופו צבא, 'צוללת' הוא בבסיסים רבים כינוי לחדרון שטיפת כלים במטבח הצבאי.
בסלנג הפלמחניקים שימש הביטוי 'צללניק' כינוי גנאי לאחד שדואג לעורו ואינו מתחשב באחרים, בעקבות ראשי התיבות צל"ל: צריך לדעת להסתדר. ילדי שנות החמישים התנאו בפתגמי בוז ולגלוג על פי המתכונת "אם זה ... אז אני קוגלגר". את הקוגלר המירו גם הצנצנת והצוללת. אמור מעתה: "אם פרשת הצוללות הגרמניות מרמזת על מנהל תקין ונקי מכל שחיתות, אז אני צוללת".
זכרון יעקב בכותרות עקב השריפה שהביאה לפינוי אלף משפחות מבתיהם. זכרון היא כידוע מושבה ותיקה עד מאוד, שהוקמה בראשיתה על גבעת זמרין, הנמצאת השבוע תחת איום השריפה. במושבה הזו התפתח מילון פולקלור מתועד. רובו, יש לומר, נחלת העבר.
אבו לאתע. מְגדל פרות, מי שדבקו בו גללי פרות.
אבו נאחל. כוורן, הוצמד לזיכרוני ריבקינד, שהיה מגדל דבורים.
אבו תעריפי. הגובה שגבה מס מסוחרים שבאו למכור בשוק.
אצל אייזיק כבר היית? ביטוי קנטרני לחתנים, הנשאלים אם ביקרו כבר אצל משחיז הסכינים המקומי לקראת ליל הכלולות המתקרב.
בֵּייגלים. חישוקי ברזל בבנייה הנקשרים לצורך יציקת בטון.
היקב. סמל זכרוני חי, ומכאן גם 'דרך היקב', 'דרך היין' ועוד ועוד.
המושבה. כינוי המשמש עד היום לכל זכרון, וכן שמה של שכונה בזכרון המשמרת את האזור העתיק.
השמורה. כינוי לשכונה בצד שפונה לכיוון הים, הצמודה לשמורה של רמת הנדיב.
זכרון. במלעיל. הגרסה הישראלית לשמה של המושבה.
זָמָריני. זיכרוני. של פעם, כמובן.
לא שווה בּישליק. חסר ערך. על פי בּישליק, מטבע טורקי.
ניל"י. סמל המורשת ההיסטורית של המקום, מונצח ברחובות, שכונות ואתרים עד היום.
על חשבון הברון. אין צורך לדאוג לתשלום. הביטוי הזה מקורו בזיכרון ומכאן התפשט ברחבי הארץ. הברון מככב ברחובות ושכונות רבים בזכרון של היום, גם בגירסת 'הנדיב'.
עשיתי ממנו פורפֶרה. עבדתי עליו, הוניתי אותו.
קולוניסטים. מתיישבים.
קרוֹיצוֶוג. דרך קיצור המחברת את רחוב המייסדים עם רחוב הרצל. קרויץ פירושה צלב, ואכן מן הדרך הזו מתפצלים גם היום דרכים לאתרים שונים בזכרון.
ראינוע גראף. הקולנוע הראשון במושבה. בקִדמת הבמה ישב כנר וליווה את הסרט בנגינתו.
שיקסה. עוזרת בית ערבייה.
תֵיימֶנֶר. כינוי לעולה מתימן. זכרון יעקב התאפיינה לאורך הדורות בשילוב של גרמנים ותימנים ועד היום יש בה תושבים רבים מיוצאי תימן.
השחקן-שדרן-זמר ועוד כהנה דורי בן-זאב זכה השבוע בפרס לנדאו היוקרתי, בתחום המוסיקה. בחוות דעת השופטים נאמר בין היתר כי "מזה שנים רבות, במקוריות רבה ובחדשנות, הוא יוצר חיבורים מפתיעים ומרתקים, מפענח כל פעם מחדש את הצליל של השפה העברית ובכך מהווה השראה לדורות רבים של יוצרים ישראלים. ... עם השנים השתכללה יצירתו לכדי שפה 'דורי בן זאבית' וירטואוזית ומיוחדת, המהווה חלק בלתי נפרד מהתרבות הישראלית". גילוי נאות: אני הולך עם דורי כברת דרך בת למעלה מ-12 שנים במופע "אין עלייך אחותי", שם באה לביטוי בין היתר גם מה שכינו השופטים 'שפה דורי בן זאבית'. ולהלן דוגמיות.
ניצה עוזרי מיד המעביר שואלת במכתבה:
"כיצד נכון לומר.. פח אשפה או פח אשפח?"
"נכון לומר אשפח. או ברבים, אשפחים".
השפכים זרמו לנהר, השפחות זרמו בנהר, נהר, נערה, נהרה ונער.
צחי כבן השלוש, אף הוא מיד המעביר, שואל את אמו:
'אמא, הלדובדבן רגליים?'
'לא..', עונה האם המופתעת.
'אם כך', שח הפעוט, 'בלעתי מקק'. מקק, ולא דז'וק!"
אם אתה ישן, אם אתה מנומנם,
קח לך תמיד לדרך – פתגם!
לך אל הנמלה עצל – ההורים שלה לא בבית
חם לך – לך אל הנמלה, הצל נמצא אצלה
נצח ישראל לא ישקר, אני מכיר אותו באופן אישי...
ידע שור קונהו, חיכה קצת, וידע עוד פעם.
אם אין אני לי – טלפני לי.
אין הנחתום מעיז – על גיסתו
על שלושה דברים העולם עומד – וככה הוא נראה.
איזהו חכם הרואה את הנולד, ומביא לאשתו פרחים.
מז'ור אחד רצה לקנות מינור אצל חנות פירות, אך האוקטבה לא הופיעה.
בגלל זה הדוֹ מזיע, ופָה דיאז כבר מתרגז, וסול חמש כולו רוגש!
הטֶרְצָה באה במרוצה, לתת תָ'אות היא לא רוצה!
וכל זה בגלל האוקטבה אשר הסול דְחָפָהּ אתמול, וגם ניסה בכל כוחו להוציאה ממשפחתו. בגלל אקורד אחד מסכן הוא לא רוצה להתחתן.
אז בא האבא בָריטוֹן: "תשמע חביבי, זה אסון! הן לא תריב בגלל אקורד". אומר הבריטון בנחת: "את אמך הלא מכיר אתה. דַמֵּה עכשיו בנפשך שהד המריבה מגיע לאוזני אמך, הלא תפרוץ מהפכה!".
אך הסול עוד בשלו, לא ולא ולא ולא ולא.
רעש געש מהומה, שלישיית המלחמה: אלט, טנור, בס באו הם. אלט, טנור, בס, אלט, טנור.
"חברים", אומר הבס בקולו העב. "שני רעַי אלט וטנור יספרו ברֶה מז'ור למה המריבה החלה, התפתחה ואיך ומה, וכיצד זה האוקטבה נרצחה ביד רמה. מי הופיע מאחור, בידו סכין מינור. לחשב את מעשיו נשארה לו עוד סֶקונדה. להיות או לא להיות, זו שאלה של טרם קרב, כך אמר הוא אל עצמו, והתחיל במעשיו. בקפיצת סולפז' מהיר חיש תפס את האוקטבה. היא ביקשה שלא ייגע בה, זה מכאיב לה עד הפורצֶה, אבל הוא ענה לה "לא'רְצֶה. זה נעים לי עד מאוד. זה ממש כמו אקורד. סתם נעים וקצת בֶמול". אבל זה עוד לא הכל.
בקפיצת ארבע רבעים הוא תפס לה בשמינית, ובטרֶמוֹלוֹ עבר. זה עדיין לא נגמר. אז תפס אותה בָרֶה, ולקח סכין מטבח, וחתך וחתך וחתך. תארו לכם רעים, אין אוקטבה בחיים, גססה היא עוד סקונדה, אחר כך נפלה במול. אבל זה עוד לא הכל. נאחזה היא בסולם וכולה שותתת דם.
לתמונה מפתח סול אז נכנס בסי במול, ופתח את התיבה, והאור אט אט כבה. אז קרשצ'נדו בא לפיאנו ורמז לו בקוראל, שבסקאלה דמילאנו חזרה לא תבוטל. אך הפיאנו איש נימוס הוא, וסינקופה לו אמר, שעם כל המודולציה הוא יבוא אולי מחר. כי היום לו הלוויה, ועליו עוד להביא את משפחת התווים, ללוות את האוקטבה בדרכה האחרונה, למנוחות בגן העדן אחרי שנרצחה.
הם הגיעו חרש חרש בפורטיסימו גובר, הורידוה אל הקבר, ועכשיו אני גומר.
כמה שאלות שהגיעו לאתר נוגעות בתופעה חוזרת: מילים הנשמעות דומות, מקבלות בהדרגה משמעות דומה. לתופעה זו קראתי 'הומופונים נודדים'.
אילנה כותבת: האם מישהו שם לב שהמון המון פעמים בכתוביות בטלויזיה נכתבת המילה לקרקר במובן של לכרכר אחרי מישהו? או שזה רק אני?
גולן שמעוני כותב: בתווית הקטשופ של היינץ, כתוב "מתבל עגבניות". הייתי בטוח שזו טעות ושצריך לכתוב "מטבל". להפתעתי הרבה, היבואן השיב לי שאין טעות ושיש מילה כזאת, וצירף קישור.
בחיים לא שמעתי על "מתבל" עם ת', ואני יודע שאני טוב מאוד בלשון עברית. מה דעתך, אכן תקין?
רעיה דגן שואלת: קראתי בספר: "לסכל את האבנים.....". נכון?
כל אלה הומופונים נודדים. 'לקרקר אחרי מישהו' הוא כמובן שגיאת כתיב. כנראה שהפעולה החוזרת שיש בקרקור ובכרכור היטתה את מקלדתו של יוצר הכתוביות. 'לסכל אבנים' כנ"ל. טעות כתיב כמובן, אבל מאחוריו עומדת המחשבה שהאבנים עוברות סיכול ממוקד. באשר ל'מתבל' זו המצאה תעשייתית, הבונה על הדמיון הפונטי ל'מטבל', אך מדגישה שמדובר בתבלינים ייחודיים.
אקו"ם