ראשי » תרבות » מוזיקה

דור הולך ונכחד: להתראות, לאונרד כהן

שנת 2016 תיזכר כאחת השנים הנפלאות והנוראיות ביותר של המוזיקה אי פעם. מצד אחד – עשרות אלבומים נהדרים ויצירות מופת. מצד שני – פרידה, אחר פרידה, אחר פרידה. האם מותם של עמודי התווך של המוזיקה זה אחר זה מעיד על תום עידן?

 
די כבר. אי אפשר יותר. הנפש סחוטה. הראש סחרחר ממילא כבר עשרה חודשים. הלב התפוצץ כבר פעמיים. איך אפשר להתמודד בכלל עם אבל נוסף? איך אפשר לעכל את העובדה שעוד נפיל, עמוד תווך, משורר גאון, הלך לעולמו?

השנה הזאת נפתחה עם מותו של דיוויד בואי, המשיכה עם מותו של פרינס, וכעת אנחנו נפרדים מלאונרד כהן. הפרידה מכהן מוסיפה רעידת אדמה בעוצמה 10 בסולם הרוקנרול. גזע בסיס שלישי נקטע מאילן היוחסין המוזיקלי, שנדמה לאחרונה שבמקום לצמוח מעלה, אל עבר אופקים חדשים, הוא רק מתקרב יותר ויותר לקרקע.

• לאונרד כהן בווידוי כואב: "אני מוכן למות"
• לאונרד כהן הלך לעולמו, נשארנו עם השירים
• להתראות, מריאן: לאונרד כהן נפרד במכתב מרגש
ואולי יש בכך כדי להראות לנו משהו. לסמן. לסמל. לשים טריז בין תקופות. אולי דור הקלטות והתקליטים, ובעצם גם דור הדיסקים, למעשה, הוא זן הולך ונכחד. אולי תקופת מדפי המוזיקה, בה העמדנו מילים וצלילים אלה לצד אלה בגאווה, פינתה את מקומה באופן סופי לכרטיסי זיכרון. אולי התקופה בה פואטיקה לא היתה זרה למיינסטרים ולפלייליסטים, הסתיימה באופן רשמי בשנת 2016.

ויכול להיות גם שזהו רק הכאב הראשוני, ההלם הנורא והייאוש שמוצאים את דרכם מהלב אל המקלדת, שעות בודדות אחרי קבלת דבר מותו. אבל מה שבטוח, מדובר ברעידת אדמה אדירה, קריסה של אחד מעמודי התווך של היכל התהילה המוזיקלי. מי יהיה הבא בתור? ניל יאנג? בוב דילן? ברוס ספרינגסטין? טום ווייטס?

שלושתם עבדו עד ימיהם האחרונים, שלושתם שחררו אלבום חדש השנה. מסירות, התמדה, אהבה בלתי מתפשרת למוזיקה, חדשנות, צמיחה ושאפתנות, כל אלה אפיינו אותם עד יומם האחרון. בואי שחרר את אחד האלבומים המשובחים ביותר שלו, בקריירה מפוארת ממילא. פרינס המשיך לחקור ולהתנסות גם באלבום האולפן ה-39 שלו. כהן, לאחר שתיקה ארוכה, חזר ליצור במרץ בשנים האחרונות, בעוד הוא מגלה צד חדש שלו, אפל ומסתורי, אפילו בעשור התשיעי לחייו.
לעומת בואי ופרינס, הראשון זיקית אופנתית ומוזיקלית והשני מלך להיטים ששינה את הדרך בה קוראים לו על מנת להמציא את עצמו מחדש, קשה יותר להבין את השינוי שחולל כהן ואת השינויים שעברו עליו במהלך הקריירה. אך מי שעקב אחריו במשך שישה עשורי יצירה יודע, שלאונרד כהן הרומנטי של שנות השישים והשבעים, הוא לא לאונרד כהן הביקורתי של שנות התשעים, וודאי שלא האמן המתמודד עם פרידה צפויה מהעולם שכה אוהב אותו בשנות האלפיים.

כבר אלבומו הקודם Popular Problems, שיצא לפני שנתיים כחלק מגל היצירה השוטף שאפיין את היוצר בשנים האחרונות לחייו, העלה את החשש שיהיה זה האלבום האחרון של מי שהיה אז בן 80. כמו דיוויד בואי, שתזמר את סוף הקריירה שלו במקביל לפרידה הצפויה מן העולם, גם כהן, אם כי בצורה שונה לחלוטין, התמודד כבר מספר שנים עם המוות האורב לו במרחק לא ידוע.

• לאונרד כהן חותם קריירה עילאית באלבום מופת
מורשת אמנותית כזאת, עם סוף מוחלט, מתוכנן, מתוזמר עד הצליל האחרון, נדירה ביותר. והשנה נפרדנו כך משניים, אחד שהלך לעולמו סמוך ליום הולדתו בינואר, השני הלך לעולמו סמוך ליום הולדתו לקראת סוף השנה. בואי וכהן, ביקשו לסמן בעצמם סוף מוחלט למגדלי הפזמון שלהם, אולי מתוך ניסיון לרכך קצת את כאב הפרידה. אך למעשה, סגירת הקריירה באקורד סיום צורם ומובחן במקביל למותם, מתוך מודעות מלאה, רק העצימה את הכאב פי כמה. האמנות העילאית שיצרו עד הסוף המוחלט בהחלט, העצימה את תחושת הריקנות שהותירו אחרי מותם.

זו הייתה אחת השנים הקשות והנפלאות ביותר למוזיקה אי פעם, ולשני הקצוות הקיצוניים תרמו גם אלה שהלכו לעולמם, בעשייתם עד הרגע האחרון, ובמותם. בטרם נרגיש תסתיים לה השבעה על מותו, ונמשיך הלאה, לעולם בלי לאונרד כהן. אף אחד לא יוכל למלא את מקומו, זה מובן מאליו, גם לא את מקומם של בואי או של פרינס. נותר רק לשאול - מי מדור המוזיקאים של שנות האלפיים יוכל לעמוד בגאון לצדם בספרי ההיסטוריה?

אולי, כאמור, אלו עוצמות הכאב המצטבר מתחילת השנה הזאת ועד סופה, שמערפלות את החושים ואת ההיגיון. אבל התשובה המעורפלת עושה חשק לחזור להאזין לדיוויד בואי, פרינס ולאונרד כהן, בתקליטים וקלטות.

 

• מי הסלבס שהצביעו לטראמפ?
• התפתחות מפתיעה: ההסכם של בראנג'לינה
• מצעד רגעי התרבות שהשפיעו על הבחירות בארה"ב

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

רז ישראלי

עורך תרבות nrg

לכל הטורים של רז ישראלי