לפני סיום: האם "ווסטוורלד" ראויה לתואר היורשת של "משחקי הכס"?
רשת HBO, שידעה מספר מפלות בתקופה האחרונה, מיהרה להכריז על "ווסטוורלד" כעל היורשת של "משחקי הכס". רגע לפני שעונת הבכורה של הסדרה שלא קיימה את ההבטחה מסתיימת, מסביר חן מרקס מה צריך להתרחש כדי לגרום לנו לצפות גם בעונה הבאה
ג'יי ג'יי אברהמס הוא אחת הסיבות לכך שאנשים לא מוכנים לראות את "ווסטוורלד". את עוגמת הנפש שהייתה כרוכה בצפייה ב"אבודים", החל מהעונה השלישית ועד שיא הביזיון בפרקים האחרונים של העונה האחרונה, אפשר לתאר רק במונחים של אהבה גדולה מהחיים, שהתדרדרה לקרבות מכוערים ברבנות.אברהמס ושיטת הסיפור שלו, עומדים במרכזה של "ווסטוורלד". הסיפור הוא מוצר. יש לו מחיר שנגזר מהמאמצים לפיתוחו. כל זמן שהצרכן מוכן לשלם את המחיר, אברהמס ייצר נרטיב, גם אם אין לו מושג לאן הנרטיב הולך. בעולם שכזה, תכליתו היחידה של הסיפור היא להמשיך ולהתקדם, ללא תכלית, ללא סוף. או עד אשר הצרכנים, היינו – אנחנו, נחליט שאין תמורה בעד האגרה.
לא נשכח ולא נסלח. ''אבודים''
צילום: יח''צ
שש עונות ארוכות לקח לקהל של "אבודים" להבין שאברהמס מוליך אותם שולל, ולא במקרה. מבחוץ, הסדרות של אברהמס מציגות חידה שהצופה באמת רוצה לפתור. ומן הצד השני, הסדרות לא מעוניינות להציג את התשובות, שהרי אם החידה נפתרת, הסדרה מסתיימת. גרוע מזה, בסוף העונה השישית של "אבודים" התברר שלאברהמס אין בכלל פתרון לחידות שהוא הציג. ועל זה, על זה כבר אין מחילה.
אז את "ווסטוורלד" שיווקו כתחליף הרשמי של "משחקי הכס", וכמו "משחקי הכס" גם "ווסטוורלד" מבוססת על טקסט קדום – סרט לא רע משנת 1973 שביים וכתב הסופר מייקל קרייטון (ויש לו המשך שאינו ראוי למאכל אדם מ-1976). במילים אחרות, כבר מהשם של הסדרה אפשר ללמוד שהפעם אמור להיות פתרון לחידה.
היורשת של ''משחקי הכס''? הצחקתם אותה
צילום מסך
לפי ההגיון הזה, אפשר לראות את הסרטים עליהם "ווסטוורלד" מבוססת, ולדעת מה יקרה בכל עונות הסדרה. לכאורה, "ווסטוורלד" לא אמורה לשרוד יותר משתי עונות, שבסופן יגיעו הצופים אל סוף המבוך ויגלו מה האמת הגדולה שהוחבאה שם.
אבל אברהמס לא הפך את חברבורותיו. הקשר בין הסרט ובין הסדרה מתחיל ומסתיים ברעיון הכללי, שאליו נוספו ערימת אנקדוטות: שלושת חוקי הרובוטיקה, משל המערה, פרדי קרוגר, מטריקס, בודהיזם למתחילים, קאנט, פיליפ' ק דיק, ג'ון ווין, קצת היסטוריה של מוסיקה קלאסית, משחקי הרעב, ויש עוד רבים וטובים. כתוצאה מכך, הסדרה הופכת לא פעם לניים דרופינג ארוך ומתמשך, שמעליו מרחפת רוח הקודש עצמה: ההשוואה של בית היוצר שמאבד את נכסיו בקצב לא שגרתי.
אין לו מושג לאן הנרטיב הולך. ג'יי ג'יי אברמס
צילום: AP
אז נכון, מידי פעם אפשר לראות קווים מקבילים בין שתי הסדרות. כמו הדמיון בין דלורס מ"ווסטוורלד", ודיאנריז מ"משחקי הכס". שתיהן עוברות שינוי תוך כדי העונה הראשונה, מקרבן למי ששולט בגורלו, תוך כדי שהן מקבלות תפקיד מרכזי יותר ויותר ככל שהעונה מתקדמת. דברים דומים אפשר גם לומר על מייב – המדאם – שמתעצבת כדמות החזקה בסדרה.
ולמרות הקווים המקבילים, מדובר בשתי סדרות שונות לחלוטין. הדבר בולט בתפיסת המציאות שהסדרות מציגות. "משחקי הכס" הציגה בעונות הראשונות מציאות דטרמיניסטית, מסויטת, כזו שצדק אינו נוגע לה, כזו שהורגת את גיבוריה הראשיים בזה אחר זה. מציאות בה מה שאתה רואה זה מה שאתה מקבל. מציאות שבמהותה, בין אם נרצה ובין אם לאו, זהה לעולם בו אנו חיים. ובסופו של דבר, דווקא הדטרמיניזם הקשה שאפיין את העונות הראשונות, גרם לבאזז יוצא הדופן שמלווה את הסדרה עד היום, וימשיך ללוות אותה עד סופה בעוד כשנתיים.
אף אחד לא מת באמת. ''ווסטוורלד''
צילום: באדיבות yes
"ווסטוורלד" בעונתה הראשונה, מציגה עולם שהוא ההפך הגמור. הגיבורים לעולם לא מתים, הם זוכים לעדכון תוכנה, לשיפוץ כללי, ובמקרה הרע נשלחים לארכיון. לא רק זה, גם אם הם מתים, תמיד קיימת האפשרות שדוקטור פורד יברא אותם מחדש. זהו עולם בו האלוהים קרוב אל ברואיו, מדבר איתם, משגיח על מעשיהם, בוחן כליות ולב. אלוהים שיש לו גוף, ודמות הגוף – יש לו שם: דוקטור פורד, חניבעל לקטר, אנתוני הופקינס, תבחרו מה שבא לכם.
בנוסף, במציאות שמציגה "ווסטוורלד" אין השלכות למעשיו האדם ה"אמיתי". המרחב בו המציאות מתרחשת הוא המערב הפרוע, המיתי, מתוכו צמחה ארצות הברית. עולם בו פוליטיקלי קורקט הוא מושג ריק מתוכן, עולם שמתנהל כמו דונאלד טראמפ על סטרואידים.
והנה, דווקא בתוך הכאוס הזה, קיים הגיון קבוע שמאפיין את המערבון מראשית ימיו: האדם האמיתי והנכון תמיד ינצח, בזמן שעל ה"לא נכונים" נגזר להפסיד פעם ועוד פעם, ללא קשר לנסיבות.
לאלוהים יש שם, ועולמו ריק מתוכן. אנתוני הופקינס, ''ווסטוורלד''
צילום: באדיבות yes
אם זו הקליפה של "ווסטוורלד", עושה רושם שמאחוריה מסתתרת משמעות אחרת לגמרי. הסדרה מדברת ישירות על הקושי של הסופר להרוג דמות בה הושקעו זמן ומאמץ - הקושי למצוא קו עלילה שיחליף את קו העלילה שמת ביחד עם הגיבור.
אם יש ישועה לאברהמס ולסדרה החדשה שלו, הרי שהיא תלויה בנכונותו להרוג בפרק האחרון של העונה את אנתוני הופקינס. אל תקלו בכך ראש, להרוג את אלוהים זו עבודה קלה בהשוואה לרציחת הבחור מ"שתיקת הכבשים". אם זה יקרה, אם באמת חניבעל לקטר ימצא את מותו בפרק האחרון של העונה, אולי יש מקום להניח שהפעם אברהמס יודע מה נמצא בסוף המבוך. אם זה לא יקרה, אל תתפלאו אם בעוד מספר חודשים תצא הכרזה רשמית מבית HBO על יורשת אחרת ל"משחקי הכס". כל שנותר הוא לקוות שהיורשת של היורשת תהיה ראויה יותר לשאת את התואר הכבד והמחייב הזה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם